דבר אברהם - א ריז

לכן אמור הנני נותן לו את בריתו שלום כשהוא שלם ולא כשהוא חסר, ופירש"י בע"מ דעבודתו פסולה מנלן אם עבד בשוגג דאילו במזיד כתיב אך אל הפרכת לא יבוא וגו' ולא יחלל את מקדשי אלא עבד בלא ידיעה מנלן דלא מכשרינן ליה מהאי קרא דוהיתה לו ולזרעו אחריו עכ"ל, הרי חזינן דמהאי קרא גופיה דמכשרינן עבודת חלל יש להכשיר גם עבודת כל הפסולים בלא נודע, אלא שבבע"מ כתוב קרא שלם ולא חסר, וא"כ בערל דלא כתיב ביה מיעוטא שפיר י"ל כנ"ל שאינו מחלל את עבודתו אלא בנודע אבל בלא נודע לא

ומעתה הגענו לומר דלשי' התוס' דעבודת חלל כשרה רק בלא נודע אין להקשות מזבחים וליכא למימר חלל יוכיח ואפ"ה התוס' תענית דקאמרי חלל יוכיח שפיר מצו קיימי בשיטת התוס' קידושין ולא פליגי עלייהו. דאף שכתבנו דבכל הפסולין יש לחלק בין נודע פסולן ללא נודע לענין הכשר עבודתן מ"מ זהו רק בפסולין שהם מזרעו של אהרן דקאי עלייהו קרא דברך ד' חילו או דוהיתה לו ולזרעו אחריו ומשו"ה איכא לפלוגי בהו כנ"ל, אבל בשאר הפסולין שאינם מזרעו של אהרן ולא קיימי עלייהו הני קראי בודאי אין לחלק כלל בזה כמ"ש. והשתא אשה"ט שהתוס' בתענית דקיימי גבי ערל שהוא מזרעו של אהרן שפיר קאמרי חלל יוכיח שעבודתו כשרה בלא נודע וה"נ נימא בערל ואיצטריך קרא דיחזקאל דאפילו ערל שלא נודע עבודתו פסולה, אבל בזבחים דמיירי בזר שאינו מזרעו של אהרן כלל ליכא למימר חלל יוכיח שתהא עבודת זר כשרה בלא נודע דכיון דידעינן דזר מחלל עבודתו מק"ו מבע"מ ממילא אין לחלק בו בין נודע ללא נודע כיון שאינו מזרעו של אהרן ולא קיימי עלי' קראי דברך ד' חילו וכו'. ולכאורה יש להקשות ע"ז מהא דזבחים (דף י"ז ע"ב) דמחוסר בגדים מחלל עבודה מקרא דוחגרת אותם אבנט וגו' והיתה להם כהונה לחוקת עולם בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם, והוא משום זרות כמ"ש התם התוס' כדאמרינן בסנהדרין (דף פ"ג ע"ב) דבאין בגדיהם עליהם הוו להו זרים, ולפי הנ"ל לתנא דבי רבי ישמעאל דיליף פסול עבודת זר מק"ו מנ"ל דמחוסר בגדים מחלל עבודה משום זרות אפילו בלא נודע נימא חלל יוכיח שבלא נודע עבודתו כשרה והנהו זרים מזרעו של אהרן נינהו וישנן בכלל והיתה לו ולזרעו וגו'. (ולא נעלם ממני דאיכא למימר דלא איתרבי מלזרעי אחריו וברך חילו אלא פסול שבגופן כזרע פסול וחולין ולא מחוסר בגדים שאין פסול בגופן, מ"מ כיון דפסול דמחוסר בגדים הוא משום דמשווי להו כזרים נשאר הפסול כזר וזרות פסול שבגוף הוא והוי כזר מזרעו של אהרן. וי"ל עוד דלמאן דיליף חלל מקרא דוהיתה לו ולזרעו אחריו הרי אין ללמוד אלא דכל זרעו ואפילו הפסול יהא כמו הוא שהוא כשר משא"כ מחוסר בגדים שאף פנחס גופי' בלא בגדים ה כזר. ואף למאן דיליף מחילו אפילו חולין שבך י"ל שאינו בכלל חולין דיש לו תקנה בבגדים). אבל אין זו קושיא דא"כ עדיפא מינה איכא למיפרך מנ"ל דזרים אלו של מחוסרי בגדים מחללין עבודתן כל עיקר אפילו בנודעו והרי ליכא למילפינהו מק"ו דבע"מ דאינהו נמי אכלי בתרומה וקדשים וליכא ק"ו, אע"כ צ"ל דכיון דגלי רחמנא שהם זרים ממילא כל דיני זרות עליהם ופוסלין עבודתן כזר גמור אע"ג דלגבייהו גופא ליתא לק"ו משום דלא בעינן בהו ילפותא מיוחדת אלא שדינם כשאר זרים ובהנך איכא ק"ו, וא"כ לענין לא נודע ה"נ דכוותה. ולפי"ז צדק השעה"מ בזה דאין קושיא מכאן אלא לדעת הרמב"ם דעבודת חלל כשרה אפילו בנודע אבל להחולקים עליו לק"מ. אמנם במה שכתב שהתוס' תענית בע"כ קיימי בשיטת הרמב"ם אינו נכון כמ"ש. ולמעלה כבר הראינו פנים ליישב קושייתנו מזבחים גם לדעת הרמב"ם

[יב] אך לפי מה שכתבנו דכל הפסולין מזרעו של אהרן חוץ מבע"מ יש לרבות הכשר עבודתן בלא נודע מקראי דמכשרי עבודת חלל קשה לקושטא דמילתא אפינו לבתר דכתיב כבר קרא דיחזקאל דכל בן נכר כו' דערל לב וערל בשר מחללין עבודה מנלן דמחללין בלא נודע פסולן ליתכשרי מהנהו קראי דמכשרי עבודת חלל. ונהי דבערל בשר איכא למידחק עפי"מ שראיתי בס' ראש המזבח לזבחים (דף כ"ב) שהעיר דערל כבע"מ עפימ"ש רש"י בפ' לך התהלך לפני והיה תמים שכ"ז שהערלה בך אתה בע"מ לפני והוא ממד"ר עיי"ש, ואף דאי לאו דגלי קרא דיחזקאל לא הוה דיינינן ליה כבע"מ לפסול עבודתו מ"מ לבתר דגלי קרא הוי בכלל בע"מ ואפ"ל דקאי עליה קרא דאת בריתי שלום בזמן שהוא שלם ולא כשהוא חסר, (אך מלבד שהוא רק דרך אגדה הנה הרמב"ם (פ"ו מהלכות ביאת מקדש ה"ח) כתב לפיכך ערל שעבד חילל עבודתו ולוקה כזר שעבד, אלמא לזר מדמי ליה ולא לבע"מ], אבל ערל לב מנלן דמחלל עבודתו בשלא נודע. וכ"ת דלפמ"ש לעיל שאם נודע למקריב עצמו מיקרי נודע לא יתכן כלל בערל לב לא נודע לפי שהמקריב עצמו יודע תמיד בנפשו שהקריב לעכו"ם, ז"א שהרי רב ששת ס"ל במנחות (דף ק"ט ע"א) דבעבד עכו"ם בזריקה בשוגג אין קרבנו ריח ניחוח ופסק הרמב"ם (פ"ט מהלכות ביאת מקדש הי"ג) כוותיה וא"כ אפשר שלא נודע גם למקריב עצמו משגגתו. ואולי י"ל דכיון דעיקר פסול ערל אינו כתוב בתורה כלל אלא בדברי קבלה אין לומר שנתרבה הכשר עבודתו בדיעבד בלא נודע מהני קראי. ובזה מיושב נמי למאן דיליף חלל שעבודתו כשרה מובאת אל הכהן כו' וכי יש כהן עכשיו כו' אלא כהן שהיה עובד כו' ונמצא בן גרושה, מנלי' דאתי לבן גרושה דלמא אתי לנמצא ערל אבל נמצא חלל עבודתו פסולה ושאני ערל שלא היתה עבירה בלידתו ויש לו תקנה משא"כ חלל שיצירתו בעבירה כדפריך הש"ס בקידושין (דף ע"ח ע"א). ולפי הנ"ל ניחא דכיון דפסול ערל לא נמצא בתורה אין לומר דקאי עליה קרא דובאת כו'. ועוד י"ל כיון דהא דערל פוסל עבודתו הלכתא גמירי לה אפשר דקים להו לחז"ל דהכי גמירי לה דאף בלא נודע ואפילו בדיעבד עבודתו פסולה

וכל זה אינו אלא לבתר דמסקינן דערל מתורת משה לא למדנו אלא דהלכתא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכי' אקרא, אבל לפום מאי דמקשו התוס' דלאו מהלכתא הוא אלא מק"ו דבע"מ א"כ שפיר שייך לפלוגי ביה בין נודע ללא נודע שתהא עבודתו כשרה בלא נודע מהני קראי דמכשרי עבודת חלל, והלכך שפיר קאמרי חלל יוכיח ותיכשר עבודתו בלא נודע ולהכי צריכא הלכתא. אך מ"מ עדיין לא הונח לי לפי דרך זו דא"כ לא איצטריך להתוס' לומר חלל יוכיח אלא דערל בכלל הפסולין מזרע אהרן הוא וממילא תיכשר עבודתו בלא נודע מהני קראי

ולענין מה שכתבנו דכיון דפסול ערל אינו אלא מדברי קבלה אין לומר דקאי עלי' ריבויא דקרא להכשר עבודתו בדיעבד, שבתי וראיתי שכעין זה מבואר בנזיר (דף ס"א ע"ב) אימא בני ישראל מדירין בניהם בנזיר ואין העובדי כוכבים מדירין בניהם בנזיר כו' האמר ר"י הלכה היא בנזיר, וכתב המפרש הלכה היא בנזיר שהאב מזיר את בנו בנזיר הואיל דלאו מקרא נפקא ליכא לך למימר דבני ישראל אהא למימר דישראל מדירין את בניהם בנזיר ולא העובדי כוכבים והתוס' שם (ד"ה אימא) כתבו וז"ל הא אתמר עלה אר"י הלכה היא בנזיר א"כ הלכה לא נשנית אלא לגבי ישראל אין סברא דליתי מיעוטא למעוטי דבר שאינו אלא הלכה למשה מסיני עכ"ל. אמנם בזבחים (דף ה' ע"ב) אמרינן ואלא הוא (דכתיב גבי אשם) למה לי לכדרב הונא דאר"ה א"ר אשם שניתק לרעי' ושחטו סתם כשר ניתק אין לא ניתק לא מ"ט אמר קרא הוא בהוייתו יהא, וכתבו התוס' (ד"ה ניתק)