דבר אברהם - א רז

נופל מיד משזרעו אע"פ שלא נקלט עדיין. ומכיון דאופיו של זורע לא הוי החיבור לקרקע אלא נתינת היניקה נראה דלא בעי גם זמן שתתחיל היניקה אלא מיד חייב, וכן בשורה חטים ושעורים מיד שזרקן למים אע"פ שעדיין לא התחילה תפיחת הצמיחה חייב משום זורע. ויש לתמוה על המג"א (סי' של"ו ס"ק י"ב) שכתב בשורה חטים ושעורים שאינו חייב אלא בשורה זמן ארוך כמו חצי יום, ומאי שנא תולדה זו מהאב והרי בזריעה חייב אע"פ שעדיין לא נקלט וה"נ בתולדה ליחייב מיד אפילו לא באו עדיין לידי תפיחה. וקצת י"ל דזריעה עצמה שאני דכיון שא"א בענין אחר כך היא דרכה של זריעה ובזה נגמרה המלאכה במה שנותנו בעפר אבל בתולדה [דשורה במים] שכל דמיונה להאב הוא מה שמצמיח בעינן דוקא שיתחיל לצמוח או לתפוח, ודוחק הוא. ואפ"ל שאם נתנו אדעתא דהכי שישרה כמו חצי יום ויבוא לידי תפיחה חייב מיד כמו בזורע ורק אם אינו מכוון כלל להשאירו שם אלא שמעביר את הזרעים בידו במים דרך הדחה בעלמא אז פטור משום זורע. אבל משום לש חייב מיד שכבר נגמרה מלאכת הלישה ודו"ק]. והלכך כשנתנו מן האויר ע"ג יתדות אע"ג דמשווי ליה מתלוש למחובר אינו חייב משום זורע לפי שאינו מוסיף בו יניקה דגם בשעת טלטולו באויר היה יונק באותו שיעור שהוא יונק ע"ג יתדות, והא דהוה תלוש בעודו באויר לאו משום דחסרה בי' יניקה אלא דלדינא דמחובר בעינן שיהא מונח דוקא וכנ"ל: אבל העומד לנגדנו הם דברי רש"י ז"ל בשבת (דף פ"א) וז"ל חייב משום תולש דאינו נהנה שוב מריח הקרקע, וכ"כ המאירי שם וז"ל מעתה עציץ נקוב המונח על הקרקע אסור לטלטלו שהרי יונק הוא מן הארץ אלא א"כ היה מונח ע"ג יתדות שאינו יונק מן הארץ עכ"ל, אלמא ס"ל דאין עציץ נקוב נידון כתלוש אלא כשאינו יונק מן הקרקע וא"כ כיון דחזינן דבשעת טלטולו באויר נידון כתלוש בע"כ צ"ל דבההיא שעתא אינו יונק מן הקרקע וא"כ כשנותנו ע"ג יתדות שחוזר לינק, לפום מאי דקיימינן השתא בדעת הרמב"ם שחוזר ונעשה מחובר, שוב ליחייב אף משום זורע. ועדיין צ"ע בזה

ובאמת בירושלמי (שבת פ"ז ה"ב) מובא במאירי שבת (דף פ"א ע"ב) משמע דבכה"ג חייב שתים, וז"ל המאירי ובתלמוד המערב אמרו הנותן עציץ נקוב על עציץ נקוב חייב משום קוצר ומשום זורע ויש מפרשים בזה שקוצר התחתון שעשבים שבו אינם יכולים ליגדל וזורע העליון שמוסיף לו יניקה מן התחתון ונמצא לדבריהם שאם אין הוסיף לו יניקה אלא שמשכהו ממקום למקום פטור, ולי נראה שמשהעתיקו ממקומו הוא נקרא קוצר וכשהניחו במקום יניקה אפילו אינה כיניקה ראשונה נעשה זורע ולמדת שאסור לשנותו ממקום יניקה כלל, ומ"מ הניח עציץ נקוב על שאינו נקוב אינו נעשה קוצר מצד התחתון שהרי התולש מעציץ שאינו נקוב פטור ואם בתולש ביד אמרו כל שכן בזו עכ"ל. **( הרי דלפי' המאירי בירושלמי במשיכה ממקום למקום חייב תרתי וא"כ בפרפיסא אם הוי דאורייתא נמי ניחייב תרתי לפי שיטת הירושלמי ואולי גם ש"ס דילן לא פליג ע"ז אלא משום דבעיקר הוא בא ללמדנו רק ענין התולש והנוטע שבטלטול העציץ לא נחית למימני חיובי דלאו דפסקא היא דלעולם חייב שתים דאיכא גווני דפטור כגון דאנחיה ע"נ יתדות במקום נקיבתו שהיתדות סותמין את נקבו ומפסיקין בין הקרקע לעציץ ולכן תנא סתמא

[י] עכ"פ הרי חזינן דלשי' רש"י ותוס' והג"א בשם מהרי"ח עיקר הקוצר הוא מה שמבדילו ממקום חיבורו ולא הבדלת החיות. וכן נראה מתוס' שבועות (דף מ"ג ע"א ד"ה כבצורות דמיין) וז"ל נראה דלענין שבת לכו"ע לאו כבצורות דמיין וכמחוברות דמו עכ"ל, הרי שתפסו דעיקר הקוצר תלוי במחובר דאלת"ה אנא דתלי בהבדלת החיות מאי שייטא דמלאכת שבת לענין עומדין ליבצר דאפי"ת כבצורות דמיין מ"מ חייב