דבר אברהם - א רד

ע"ג יתדות חייב משום תולש מדרבנן או אם מונח ע"ג יתדות והניח ע"ג קרקע חייב משום נוטע ומדרבנן, אע"ג דמונח ע"ג יתדות יונק מן הקרקע קצת הלכך מדאורייתא אינו חייב משום תולש ומשום זורע עכ"ל, וזהו בודאי גם טעמו של רש"י וכ"כ הב"י או"ח (סי' של"ו), הרי להדיא דאע"ג דממעט יניקתו שהרי במונח ע"ג יתדות קאמר דיונק רק קצת מ"מ אינו חייב משום תולש. ומהא דמשמע מדבריו שאם לא היה יונק כלל היה חייב מדאורייתא אין ראיה דחיוב הקוצר משום הבדלת החיות הוא, דכה"ג שאין לו יניקה כלל מחובר נמי לא הוי, דעיקר דין חיבורו הוא משום שיונק מן הקרקע וכשפסקה יניקתו הוי תלוש ושפיר חייב משום עקירתו מחיבורו ולאו משום הבדלת החיות גרידא מצד עצמה. אבל לפי מש"כ כ"ג דבמיעוט היניקה הוי קוצר ליחייב משום תולש מדאורייתא

[ג] ובעיקר ראייתו מדברי הרמב"ם במה שתפס כ"ג למילתא דפשיטא דבשעה שמונח ע"ג יתדות הוי מחובר להרמב"ם לענ"ד אינו מוכרח שהרי דברי הרמב"ם ז"ל מתבארים כפשוטם דמשו"ה חייב משום תולש מדאורייתא משום דמעיקרא הוי מחובר והשתא תלשו לגמרי וס"ל דעציץ המונח ע"ג יתדות הוי תלוש לכל מילי. דהנה התוס' בגיטין שם סברו למימר דמהך סוגיא דפרפיסא מוכח דעציץ המונח ע"ג יתדות הוי תלוש אלא דסוגיא דגיטין (דף ל"ז ע"א) דאמרינן התם שאין כותבין פרוזבל אלא על עציץ נקוב ומוקי לה בדמנחא אסיכי הכריחתם לומר דהוי מחובר ומשו"ה פירשו לתולש דפרפיסא מדרבנן, וא"כ להרמב"ם דלא הביא בהלכות שמיטה הא דתני הלל כותבין פרוזבל על עציץ נקוב ובמנח אסיכי אין שום הוכחה דהוי מחובר, ואדרבא נראה לכאורה דמשוה"ט לא הביא דין זה משום דסבר דבמנח אסיכי הוי תלוש, ודחי להך סוגיא מפני מימרא דפרפיסא משום דפסק כר' זירא בגיטין (דף ז') דעציץ נקוב המונח ע"ג יתדות באנו למחלוקת ר"י ורבנן דלר"י דבעי בספינה גוששת עציץ המונח ע"ג יתדות לא הוי כמחובר, וכיון דפסק (פ"א מהלכות תרומות הל' כ"ג) כר"י א"כ עציץ שע"ג יתדות הוי תלוש וס"ל דהא דקאמר רבא עלה דרבי זירא דילמא לא היא עד כאן לא קאמר ר"י התם כו' דיחויא בעלמא היא ולאו משום דסבר רבא הכי בהחלט דלא כרבי זירא. ויעו"ש במ"מ במ"ש בטעם השמטת הרמב"ם למימרא דר"ל בהיתר קינוח בצרור ובלח"מ והגהות הפר"ח

[ד] ועוד אפשר לומר דמשו"ה דחי הרמב"ם לההיא סוגיא דגיטין דסתמא דגמ' היא מפני מימרא דפרפיסא ע"פ מש"כ הפר"ח בהגהותיו לרמב"ם (הלכות שבת פי"ח ה"ד) דריש לקיש דאמר התם בשבת (דף פ"א) צרור שעלו בו עשבים מותר לקנח בו פליג אאביי דפרפיסא וס"ל דהתולשו אינו חייב מדאורייתא, ולפי"ז סבר ר"ל דבמונח ע"ג יתדות נמי הוי מחובר ונמצא שאינו תולש כלל כשמגביהו מע"ג קרקע. ובגיטין בההיא דאמר רבי זירא עציץ נקוב המונח ע"ג יתדות באנו למחלוקת ר"י ורבנן כתבו התוס' (ד"ה אמר ר"י) דבמקצת ספרים גרסי א"ר יוחנן במקום אמר ר' זירא ובתוס' שבת (דף פ"א ע"ב ד"ה והניחו) הביאו מימרא זו בגירסת א"ר יוחנן וכן ראיתי באור זרוע הלכות ערלה (סי' שי"ג) דגריס א"ר יוחנן, ואפשר דהרמב"ם ז"ל נמי גירסא זו הוה ליה ולפי"ז סבר רבי יוחנן דלר"י דקיי"ל כוותיה עציץ המונח ע"ג יתדות הוי תלוש דחד דינא אית ליה עם ספינה. וכיון שנחלקו בדבר ר"י ור"ל הלכה כר"י לגבי ר"ל, ומשו"ה דחי לסוגיא דגיטין דסבירא לה דהוי מחובר ואתיא דהלל כר"ל שלא כהלכה

ולכאורה יש לדחות דאכתי אין ראיה דאיפלגו בזה ר"י ור"ל, דעד כאן לא קיימינן דהלכה כר' יהודה בספינה דבעי גוששת אלא להרמב"ם משום דפסק כריב"ל דאמר בעירובין (דף פ"א ע"ב) כ"מ שאמר ר"י אימתי ובמה במשנתנו אינו אלא לפרש ונמצא שאין כאן מחלוקת כלל בין ר' יהודה ורבנן וכמו שכתב להדיא בפירוש המשנה (חלה פ"ב מ"ב) ומשו"ה הלכה כדבריו, אבל לר' יוחנן דקאמר באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן וסבר דאימתי דהכא אינו לפרש אלא לחלוק ופליגי רבנן עלי' דר' יהודה בודאי הלכה כרבים דאפילו אין הספינה גוששת הוי כמחובר, וא"כ כיון דר' יוחנן מדמי עציץ שע"ג יתדות לספינה נמצא דסבר כר"ל דהוי מחובר ואין פלוגתא ביניהם, ונשארו אפוא שתי הסוגיות חלוקות באין הכרע. אבל ז"א דכבר הקשו התוס' לפי גירסא זו דרבי יוחנן הוא מרא דשמעתא דעציץ נקוב המונח ע"ג יתדות באנו למחלוקת כו' והרי ר' יוחנן גופי' סבר דאימתי לפרש, ובע"כ צ"ל כמו שתירצו דדוקא במשנה אימתי לפרש אבל בברייתא לא ותרי תנאי אליבא דר' יהודה והכא ברייתא היא דהא במשנה במסכת חלה לא מסיים בה אבל אין הספינה גוששת פטורה כדמסיים הכא ונהי דבמתניתין דחלה בא לפרש בברייתא בא לחלוק. ולפי"ז נמצא לר' יוחנן נמי אע"ג דלתנא דברייתא שחלוקין עליו חבריו על ר' יהודה הלכה כחכמים מ"מ הרי מתניתין פליגא עלה דברייתא וסברה שלא נחלקו רבנן על ר' יהודה וע"כ הלכה כמותו. ולפי"ז הדרא מילתא כיון דלר' יוחנן דין העציץ שוה לספינה א"כ במונח ע"ג יתדות הוי כתלוש ופליג על ר"ל

ובע"כ אנו צריכין לומר להרמב"ם כתי' זה שבתוס' דבברייתא בא לחלוק ולא כאידך תירוצא דרבי זירא פליג על כללא דריב"ל, דאלת"ה אלא דלריב"ל בברייתא נמי בא לפרש א"כ לשיטת הרמב"ם דפסק כר' יהודה משום דבא לפרש ולפום מאי דאמרינן דפסק גם כר' יוחנן או רבי זירא דעציץ שע"ג יתדות וספינה שאינה גוששת דמיין להדדי נמצא דעציץ המונח ע"ג יתדות הוי כתלוש לכו"ע וליכא למ"ד שהוא כמחובר, וא"כ יקשה טובא ההיא תוספתא דפ"ד דטבול יום שהבאנו למעלה דתני בה להדיא עציץ נקוב שנתנו ע"ג יתדות כו' אינו מכשיר את הזרעים כמאן אתיא. אע"כ דבברייתא בא ר' יהודה לחלוק וס"ל לתוספתא דטבול יום כרבנן דברייתא דידן דפליגי עליה דר' יהודה ולא בעו בספינה גוששת וה"נ עציץ נקוב המונח ע"ג יתדות הוי מחובר ואתיא כרבנן

[ה] ודרך אגב ארשום לכ"ג מה שדקדקתי בסוגיא דגיטין ל"ז. דגרסינן התם אמר רב יהודה אפילו השאילו מקום לתנור וכירים כותבין עליו פרוזבול איני והתני הלל אין כותבין פרוזבול אלא על עציץ נקוב בלבד נקוב אין שאינו נקוב לא אמאי והאיכא מקומו לא צריכא דמנח אסיכי. וכתב הרמב"ן בחי' דמנח אסיכי פי' ולא השאילו מקום סיכי א"נ כיון דלאו מקום חשוב הוא כלל לא כתבינן עליה פרוזבול וכ"כ הר"ן והריטב"א דמקום סיכי לא חשיבא. והנה על תירוץ השני כבר הקשו מהא דקידושין (דף כ"ז) דקרקע כל שהוא כותבין עליו פרוזבול א"כ לא בעינן כלל מקום חשוב. ולתירוצא קמא קשה לי טובא כיון דאפילו למאי דמשני דמנח אסיכי נמי אנו צריכין לומר שלא השאילו מקום הסיכי א"כ מאי דוחקן לומר דמנח אסיכי הרי אפשר לאוקמי גם במונח ע"ג קרקע ובלא השאילו מקום העציץ. וברא"ש פ' השולח (סי' ט"ו) כתב לא צריכא דמנח אסיכי והסיכי הם של בעל הקרקע, וכתב ע"ז בקרבן נתנאל דנמצא שאין הקרקע מושאל לו אלא סיכי וסיכי דנעיצי בקרקע לאו כקרקע דמי, אבל אם הסיכי הם של בעל העציץ אפילו אין נקוב דהא איכא מקום סיכי וכי מגרע גרע מקלח של כרוב עכ"ל. אבל לענ"ד עדיין צ"ע דכיון שמשאיל לו את הסיכי והסיכי משתמשים בקרקע לצורך עמידתם ובלאו הקרקע אין בעל העציץ יכול להשתמש בסיכי לצורך זה א"כ כשמשתמש בסיכי הרי הוא משתמש באותה שעה גם בקרקע עצמה ושוב הוי כהשאילו מקום בקרקע

ונראה לי לומר דאע"ג דבעל העציץ באמצעות הסיכים הנשאלים לו משתמש גם בקרקע מ"מ כיון שהסיכי הם של בעל הקרקע ולא השאילו אלא לצורך החזקת העציץ ולא למילי אחריני נמצא שגם בעל הקרקע משתמש באותה שעה במקום סיכי שבקרקע שהרי מחזיק הוא שם את הסיכים שלו,