דבר אברהם - א רג

בשגם שדברי הט"ז רחוקים הם כמש"ל. ואולי רק לענין תולדה דרבנן מדמי לה לקוצר ולא בעיקר מלאכה דאורייתא. ויש לי להאריך עוד בזה ודיי נשאר בקולמוס, אך מפני שכבר רחבו ונסבו הדברים יתר מדי ונלאיתי כתוב אמרתי לעטי די ופסקתי

ומי שאמר לעולמו די יריק על כת"ר ברכה עד בלי די ירום קרנו בכבוד ושלות השקט ויתברך בכ"ט כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת

סימן כה

עוד בענין הנ"ל

ב"ה בחודש אלול תרס"א סמאלעוויטש. לכבוד ידיד ד' וידי"נ הרב הגאון הגדול, החריף העצום ע"ה פ"ה וכו' כש"ת מוהר"ר יצחק יעקב ראבינאוויץ [נ"י] ז"ל אבד"ק פאניוועז. ולכא"ל שלום ורוב ברכה

תשובתו היקרה מר"ח אלול הגיעתני והתענגתי מאד על שיחתו בדברי תורה. ואולם במצאי בהם דבריה אשר דעתי אינה נוטל בהם לדעת כ"ג אמרתי נביא עם הספר לעורר על מה שיש להעיר

[א] על מה שכתבתי דש"ס דינן לא סבר דיסוד מלאכת הקוצר היא הבדלת החיית שההיא דירושלמי (פ' כלל גדול) הוי דצייד כיירא יכל דבר שהיא מבדילו מחייתי חייב משום קוצר, אלא דעיקר הקוצר היא משום שעיקרו ממקום חיבורו אע"פ שלא היה יונק משם ואיכא דידי מההיא דחיניו (דף קכ"ז ע"ב) תאנים שצמקו באיביהן מטמא טומאת אוכלין והתולש מהן בשבת חייב וכן פסק הרמב"ם (פ"ח להלכות שבת ה"ד), הרי דאע"פ שאינם יונקים מן הקרקע שהרי צמקו כבר מ"מ כיון שהן מחוברין חייב משום תולש. וע"ז כתב כ"ג להוכיח שנו כדברי אנו מהא דפסק הרמב"ם (פרק והלכה הנ"נ) גבשישית של עפר שעלו כה עשבים הגביהה מעל הארץ והניחה ע"ג יתדות חייב משים תולש עכ"ל, אע"פ שגם ע"ג יתדית הוי מחובר, ובע"כ לומר דס"ל דכל שממעט יניקתי [דבודאי יניקתו יותר מעטה כשהיא ע"ג יתדית] בשביל מיעוט היניקה חייב, וא"כ מוכרת דחיוב הקוצר היא משום מבדלת חיותו, אבל אם נימא דיסוד הקוצר הוא משום תלישת החיבור אין מקום לחייב בזה כיון דגם עתה הוא מחובר. עכ"ד כ"ג

[ב] ואני אומר אדמותיב לי כ"ג מדברי הרמב"ם לסייע לי מדברי התוס' גיטין (דף ז' ע"ב ד"ה דילמא) שכתבו דעציץ נקוב המונח ע"ג יתדות הוי מחובר לקרקע, והוקשה להם מהא דשבת (דף פ"א ע"ב) האי פרפיסא דמנחא אארעא והניתי ע"ג יתדות חייב משום תולש אלמא דע"ג יתדות לא הוי מחובר, ומכח קושיא זו הכריחו דהא דמחייבינן התם משום תולש מדרבנן הוא, א"כ מוכרת מדבריהם דלא כמש"כ כ"ג, דלפי דבריו שפיר אפשר דהוי מחובר ומ"מ חייב משום תולש מדאורייתא בשביל מיעוט היניקה, אלא ודאי ס"ל דאם נשאר עדיין מחובר אינו חייב רשום קוצר בשביל מיעוט היניקה דעיקר התולש הוא מה שעוקרו מן החיבור אבל כשנשאר מחובר פטור. ואין לומר דלהתוס' נמי במיעוט היניקה הוי תולש אלא דסברי דבמניתו ע"ג יתדות אינו ממעט את היניקה כלל שכך הוא יונק באויר כמו בסמוך לקרקע. דז"א דלמה נכניס בין הרמב"ם והתוס' מחלוקת במעשה כזו שהחוש והשכל מעידים שכל שמתרחק מן הקרקע היניקה מתמעטה. ועדיפא מזו כתב הריטב"א בחי' לגיטין שם דעד כאן לא הוי עציץ נקוב המינת ע"ג יתדות כמחובר אלא למטה מעשרה אבל למעלה מעשרה לא, ובודאי כוונתו דלמעלה מעשרה פסק כח היניקה ואין הנקב מועיל לזרעים שבעציץ והוי כעציץ שאינו נקוב שהיא כתלוש, יפשיט הוא שאין היניקה פוסקת בפעם אחת בדיוק במרחק עשרה אלא פורתא פורתא היא מתמעטת והולכת ובמרחק עשרה היא נפסקת לגמרי. **(הג"ה. ודרך אגב נעיר בזה שע"פ דברי הריטב"א אלו ניחא לי מה שיש לדקדק במנחות (דף פ"ד ע"ב) תנא הדא שבגג ושבחורבה ושבספינה ושבעציץ מביא וקורא ותניא אידך מביא ואינו קורא כו' גג אגג נ"ק הא בגג דמערה הא בגג דבית ספינה אספינה ל"ק כאן בספינה של עץ כאן בספינה של חרם. פי' דשל עץ בעי נקיבה ושל חרס לא בעי נקיבה לרש"י ולר"ת להיפוך. וה"ה לעציץ המונח ע"ג יתדות של חרס לרש"י ושל עץ לר"ת נא בעי נקובה כמבואר התם בגיטין ויעו"ש ברש"י ותוס'. וק"ק מאי דוחקא דגמ' לאוקמי ההיא דמביא וקורא בגג של מערה דשינויא דחיקא הוא דקרי לעליונו של מערה גג סתם ועוד מאי רבותא היא בגג מערה שמביא וקורא פשיטא דקרקע מעליותא הוי. עדיפא הו"ל לשנויי כדמשני בספינה כאן בגג של חרם כאן בגג של עץ שהרי הגג הוי כעציץ המונח ע"ג יתדות. ונהי דלרש"י י"ל דאין דרך גג להיות על חרס אבל לר"ת דשל עץ לא בעי נקיבה לוקמי תרווייהו בגג של עץ ובשל בית והא דתני מביא וקורא כשאין רצפה של אבנים תחת הגג והוי כעציץ שע"ג יתדות שיונק מן הקרקע ומה שאין הגג נקוב לא איכפת לן שהרי של עץ היא דלא בעי נקיבה, והא דתנא מביא ואינו קורא כשיש רצפה לבית שחוצצת בפני היניקה והוי כעציץ שאינו נקוב. ולפי דברי הריטב"א ניחא שאין בית פחות מעשרה באוירו וא"כ הוי הגג למעלה מעשרה מן הקרקע ובגובה כזה אין עציץ המונח ע"ג יתדות יונק מלחלוחית הקרקע:)** ואפילו לנ"א שבריטב"א שם דלמעלה מעשרה נמי הוי מחובר מ"מ ברור לענ"ד דהך לישנא אחרינא חולק רק על השיעור של עשרה טפחים שניתן בו אבל הא מיהא ודאי לכו"ע שהיניקה מתמעטת פורתא פורתא ובמרחק ידוע תיפסק לגמרי ייהא נידון ממ וכן נ"נ להוכיח מתוספתט דטביל יום (פ"ד) מובאת בר"ש עיקנים (פ"ב משנה י') עציץ נקוב שנתנו ע"ג יתדות אפילו גבוה מן הארץ אחר אינו מכשיר את הזרעים, ואי נימא שאין היניקה מתמעטת כלל במה שמוגבה וממרחק מן הארץ מאי היא דרויילב כשה. שהיה ז תה רבותא היא דקמ"ל בגבוה מן הארץ אחר מ"נ אמה מ"נ פחות או יותר מזה. אע"כ דכל שמתרחק מן הארץ נוררי מתמעטת והולכת וקמ"ל דאפ"ה במרחק אמה עדיין היא יונק והוי מחובר

וגם שיטת רש"י ז"ל בשבת הוא דתולש דכרפיסא הוי דרבנן, ואע"פ שהוא הכריח לה מטעמא אחרינא מדהתירו וייר לצורך מ"מ הרי מסקנתו מיהא דהוי דרבנן ובודאי שייף דמילתא שאינו דאורייתא צ"ל משום דמיעוט היניקה לא הוי תולש ומחובר הוא נשאר גם אח"כ. וכן מבואר להדיא בהגהות אשר"י פ' המוציא יין (סי' ב') וז"ל עציץ נקיב שמונח