דבר אברהם - א קצח

וראיתי לרבנו גרשם בתענית (דף כ"ד ע"א) שכתב וז"ל שיבש בו כסלע חייב משום צידה ומשום נטילת נשמה עכ"ל. והנה זה ברור דמשום צידה הוא חייב מיד אע"פ שעדיין לא יבש כסלע דמאי שנא דגים משאר בע"ח שלא ניטלה חיותם כלל ע"י צידה ויכולים לחיות אחר צידה כמו קודם צידה ומ"מ חייב מיד, ובע"כ צ"ל דאין כוונת רבנו גרשם דחיוב צידה נמי לא בא אלא עם היבשות כסלע ולא קודם לכן אלא דמשום צידה באמת חייב מיד ולא אתי שמואל לאשמעינן אלא דאח"כ חייב גם משום נטילת נשמה. ולפי"ז חין לנו שום הכרח דשמואל פליג על רבנן דקסרין, די"ל דבאמת חייב מיד אף משום קוצר כמו שהוא חייב משום צידה אלא שאם יבש אח"כ מיחייב נמי משום נטילת נשמה. ובזה מצאנו גואל להמהרש"ל ממה שתמהנו עליו שפסק כהירושלמי נגד שמואל בש"ס דילן. ועי' ברבנו חננאל בשבת שם ולא ירדתי לע"ע לסוף

כוונתו

[יג] אולם איך שיעלה בידינו לדחוק בדברי הירושלמי אלו ולפרשם באופן שלא יחלוק אשיטתא דגמ' דילן הנה מצינו להירושלמי במק"א מפורש דיש קוצר בבע"ח, והוא בפ' כלל גדול (הלכה ב') דתנינן תמן החולב והרודה חנות דבש חייב חטאת דברי ר"א וחכ"א משום שבות כו' החולב והרודה חלות דבש חייב משום קוצר, הרי לנו מפורש דבבע"ח נמי הוי קוצר ולאו דוקא מן הקרקע ממש. וכן יתבאר לן עוד מזה דלדעת רש"י פליג ש"ס דילן אירושלמי דצד נונא בעיקר היסוד וסבר דהבדלת חיות לא הוי קוצר כמש"ל מהא דשולה דגים. דהנה בש"ס דילן בשבת (דף צ"ה ע"א) אמרינן דחולב חייב משום מפרק ופירש"י והוי תולדה דדש ואית דאמרי תולדה דקוצר ולא היא דלאו מחובר הוא אלא פקיד ועקיר וקאי בעטיני הדד עכ"ל. והוא תמוה מאד שדחה שי' האית דאמרי באמת הבנין מסברא בעלמא דחלב פקיד ועקיר והרי מבואר הכי להדיא בירושלמי דחיובו משום קוצר ובע"כ צ"ל דס"ל להירושלמי דלא הוי פקיד ועקיר אלא מחובר דאל"ה לא הוי קוצר, דנהי נמי דס"ל להירושלמי דיש קצירה מבע"ח מ"מ לא עדיפי בע"ח מקרקע ממש וכי היכי דבקרקע אין קצירה אלא בדבר המחובר לה ה"נ בבע"ח אין קצירה אלא בדבר המחובר להם, ואפילו נימא דרש"י ס"ל כהרמב"ן דשיטתא דגמ' דילן דאין קצירה בבע"ח אלא בג"ק ממש מ"מ קשה דבסברא דחלב מחובר הוא לא מצינו לש"ס דילן דפליג ולא הו"ל לרש"י למידחי מהאי טעמא מסברא דנפשיה. אמנם אם נאמר כמ"ש דלדעת רש"י פליג ש"ם דילן אירושלמי בעיקר הסברא דמבדיל ממקום חיותו מיקרי קוצר אשה"ט, די"ל דלעולם ס"ל להירושלמי נמי דחלב פקיד ועקיר כסברת רש"י ואפ"ה חייב משום קוצר משום דהירושלמי לטעמיה אזיל דמבדיל ממקום חיותו הוי קוצר וה"נ מבדיל את החלב ממקום חיותו וחייב, משא"כ לש"ס דילן דמבדיל מחיותו לא הוי קוצר וצריך שיהא מחובר ממש שפיר דחי לה רש"י דא"א לחייב את החולב משום קוצר דחלב פקיד ועקיר, ועיי' מ"ש לעיל (אות א'). וכן פי' בק"ע דמשו"ה חייב חולב משום קוצר להירושלמי משום שמבדילו מחיותו כמ"ש. ועיי' בש"ק ובגליון שעמדו על דברינו בחלקם. ונשי' האית דאמרי י"ל דסברי דש"ס דילן ס"ל נמי כהירושלמי דכל שמבדילו מחיותו הוי קוצר ושמואל דקאמר השולה דג כו' מודי נמי דחייב מיד משום קוצר וכמש"ל אליבא דרבנו גרשם

אבל לענ"ד נראה דא"א לפרש קוצר דחולב משום מבדילו מחיותו כצד נונא דשאני התם שחיות הדגים תלויה במים אבל האי חלב במה חיותו תלויה בעטיני הדד הרי הוי כחלב שבכלי ואדרבא אם לא יחלבוהו וישהה יתקלקל. ואין לומר דמ"מ מיקרי מבדילו מחיותו משום דברייתו וגידולו היה בעטיני הדד דא"כ דש נמי ליחייב משום קוצר שהגרעינים גדלו במוץ שלהן וזה מקום ברייתן. וגדולה מזו כתב היש"ש בביצה פ' אין צדין וז"ל ומ"מ נ"ל דוקא בביבר שהדגים שטין במים כמו בבריכה ואוכלים מעפר הארץ ועשבים ע"כ הצד אותם הוי כעוקר אותם ממקום גידולם ומ"ה אמרינן נמי בירושלמי פ' כלל גדול רבנן דקסרין אמרי הדין דצייד כוורא כו' ומ"מ דוקא בביברין שהן על הארץ אבל מה שיש ארגז מנוקב בתוך המים לא שייך בהו צידה כלל ושרי ביו"ט לצוד מהם יעוש"ה. ואע"פ שדבריו תמוהים לכאורה דא"כ הצד בהמה וחיה ממקום מרעיתם ניחייב משום עוקדמ"ג, צ"ל דלא קאמר לה אלא בכוורא דעיקר החיוב של עוקדמ"ג שיש בהם הוא באמת רק בשביל המים שהם חיים בתוכם ולא בשביל מה שאוכלים מעפר הארץ ועשבים, אלאד היש"ש בא למעט מדעתי' דנפשי' שאין המים מועילים למישווי' לעוקדמ"ג אא"כ היו בהם גם עשבים כדי חיותם אבל אם אין בהם עשבים לא מהני מים לחוד ולא הוי עוקדמ"ג, אבל הא מיהא ודאי דמקום מזונות לחוד לא הוי כמקום חיותו. עכ"פ הרי חזינן דלא חשיב עוקדמ"ג כשמוציא ממקום שהיה גדל ורבה שם אלא כשמוציא ממה שחיותו תלויה בו ולא יפה מדמי לה בעל ק"ע קוצר דחובל לקוצר דצד כוורא ולא מן השם הוא. והשתא בע"כ צ"ל דהירושלמי ס"ל דכשם שדם חבורי מיחבר כדאמרינן בשבת (דף קל"ג ע"ב) מהו דתימא דם מיפקד פקיד קמ"ל דדם חבירי מיחבר ה"נ חלב חבורי מיחבר וא"כ הוי עוקר ממקום חיבורו ממש. ומה שחייב בחלות דבש משום קוצר אע"ג דבודאי אינו מחובר היינו משום דאמרינן בש"ם דילן וכי מה ענין דבש אצל יער אלא לומר לך כו' ולכן גם החיוב הוי משום קוצר כיער. ולפי"ז קשה טובא על רש"י ז"ל שדחה להאית דאמרי מסברא דנפשיה דחלב פקיד ועיקר והרי מבואר בירושלמי דהוי מחובר. ולפלפולא בעלמא י"ל דהא דהלב מיפקד פקיד או חבורי מיתבר תליא בפלוגתא דר"ת ור"י בנדה (דף ט') דר"מ ס"ל דם נעכר ונעשה חלב ור"י פליג, והא דסבר הירושלמי דחלב חבורי מיחבר היינו טעמיה משום דדם נעכר ונעשה חלב והלכך כשם שדם עצמו חבורי מיתבר כמ"ש ה"נ חלב שנעשה ממנו הוי מחובר אבל לר"י דחלב מילתא אחריתא הוא ואינו שייך כלל לדם [יעו"ש בפירש"י ורבנן אמר ר' יוחנן כלומר ורבנן האי קרא מאי עבדי ליה כו'] אה"נ דלא הוי מחובר, ומשו"ה כיין דאנן קיי"ל דלא כר"מ, דהרי פסקינן דמניקה שמת בנה דיה שעתה כל כ"ד חדש ואם היתה מניקתו ארבע וחמש שנים מטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה כמבוחר ברמב"ם (פ"ד מהלכות מטמאי מו"מ ה"א) ובשו"ע יו"ד (סי' קפ"ט סל"ג) ואמרינן התם בסוגיא כשתמצא לומר לדברי ר"מ דם נעכר ונעשה חלב לדברי ר"י כו' אבריה מתפרקין כו', **(הגה"ה. ויש להעיר ממעילה (דף י"ב ע"ב) אר"ה אמר רב המקיז דם לבהמת קדשים אסור בהנאה ומועלין מתיב רב המנונא חלב המוקדשין וביצי תורין לא נהנין ולא מועלין כו' וכתבו התוס' מתיב רב המנונא כו' וקס"ד דדם כמו חלב, וכתב ע"ז בשמ"ק וקס"ד מדקאמר דם נעכר ונעשה חלב דדם כמו חלב. והשתא לפמ"ש דאנן לא קיי"ל הכי אלא כר"י מאי פירכא היא לרב ממתני' דילמא אתיא כהלכתא כר"י דנא ס"ל דם נעכר ונעשה תלב ושאני חלב מדם. ואולי משום דסתם מתני' ר"מ היא פריך הכי, יעוי' פסחים (דף ס"ג עא) וש"ד, ודוחק:)** והכא קיי"ל כר"א דחולב חייב חטאת לכן ס"ל לרש"י דלא הוי משום קוצר דלר"י דקיי"ל כוותיה חלב מיפקד פקיד ותקשה הלכתא אהלכתא, אבל הירושלמי ר"ל דס"ל דהלכה כר"מ או דמוקים נה דר"א דחולב סבר כר"מ דדם נעכר כו', אמנם זהו רק לפלפולא אבל לקושטא דמילתא דברי רש"י ז"ל צע"ג דשיטת האית דאמרי היא שיטת הירושלמי והוא ז"ל דחאה בשתי ידים מסברא גרידא

שוב ראיתי במאירי ביצה ריש פ' אין צדין שכ' וז"ל ומעתה בכל תיקון אוכל נפש אנו מציירין כו' וכן כל צידה הוה