דבר אברהם - א קצז

וז"ל ומה שאמרו בירושלמי פ' כלל גדול רבנן דקסרין אמרין ההוא דצד נונא וכל דבר שהוא מבדילו מחיותו חייב משום חונר לא אתי בשיטתא גמ' דילן עכ"ל. והנה הא דלא אתי הירושלמי בשיטת גמ' דילן הוא מכח הראיות שהביא הרמב"ן דאין קוצר בבע"ח. וסליק אדעתאי להרהר לכאורה דאי משום ההוא פרטא דפריט הירושלמי ר"ל מדינא דצד נונא גופיה, עדיין היה אפשר לדחוק להשוות שי' הירושלמי עם שיטתא דגמ' דילן. ונאמר דבאמת לא פליג הירושלמי על ש"ס דילן בעיקר בדין אלא ס"ל נמי דאין קוצר אלא בג"ק ממש ולא בבע"ח, וס"ל דבע"ח נמי ג"ק נינהו אלא דמ"מ פטור הקוצר מהם משום דבעינן שיקצור ויפסיק מן הקרקע ממש משא"כ כשהוא קוצר מבע"ח הרי הוא קוצר רק מן הגידולי קרקע ולא מן הקרקע עצמה כמ"ש לעיל (אות ג'), ומ"מ חייב בצד נונא משום די"ל דנונא שאני דכיון דס"ל להירושלמי דמקום החיות חשוב כמקום חיבור ממש וכשמבדילו ממקום זה הוי כתולשו ממקום חיבורו י"ל דשולה דג מן הים מיקרו קוצה מן הקרקע ממש משום שהדג מחובר למים כמקום חיותו ואפ"ל דמים דינם כקרקע כעין דאמרינן בגיטין (דף ח' ע"א) עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא בספינה דלא מפסיק אוירא דמיא כארעא סמיכתא דמיא, וכן אמרינן בשבת (דף ק' ע"ב) רב חסדא ורבה בר ר"ה אמרי עושה מקום ד' וממילא קסברי כרמלית משפת מיא משחינן מיא ארעא סמיכתא כו', ועיי' בע"ז (דף מ"ז ע"א) גבי משתחוה למעין דמעין הוי מחובר. ולפי"ז אם נדחוק את נפשנו בדברי הורושלמי לומר דמאי דמסיק בכללא דכל דבר שהוא מבדילו מחיותו לאו כללא רבה הוא לכל הדברים התלושים ולשאינם ג"ק כלל אלא דהכוונה היא רק לרבות כל מילי דדמו להפרט שקדם להם דהיינו כנונא עצמו הי נפתח לנו פתח להשוות דברי הירושלמי עם ש"ם דילן

[ומדי דברי אעיר בזה לכת"ר שע"פ סברא זו יתיישבו לי דברי הרא"ש בב"ב פ' הספינה (סי' ב') בהא דנחלקו רב ושמואל במשיכת ספינה רב אמר כיון שמשך כל שהוא קנה ושמואל אמר לא קנה עד שימשוך את כולה. וכתב הרא"ש דעד כאן לא נחלקו רב ושמואל וס"ל לשמואל דלא קנה עד שימשוך כולה אלא בספינה ובע"ח משום דספינה אי משיך לה כל דהו אזלי וכן בע"ח כו' אבל בשאר מטלטלין שמשיכתה מכח אדם המושכן כו"ע מודו דבמשיכת כל דהו סגי וכ"ה גם בהג"א בשם הרשב"א. וק"ק אמאי לא קרו לה לספינה נמי שמשיכתה באה מכח אדם המושכה כשאר המטלטלין. והיה אפשר לומר שכיוונו בזה להא דאמרינן בב"מ (דף ט' ע"ב) ספינה מינח נייחא ומיא הוא דקא ממטו לה והלכך אין לדונה כנמשכת מכח אדם לפי שהאדם דוחף רק את המים. אבל עדיין אין זה מעלה ארוכה להרא"ש והרשב"א לשיטתם. דהנה במשיכה בכליו של מוכר נחלקו הראשונים ז"ל אי מהני או לא, והרמב"ן בחי' לב"ב (דף פ"ו) הביא דעת האומרים דלא מהני וחד מטעמייהו הוא דכיון דמינח בכליו של מוכר לא נמשך הדבר כלל דכמו שהיה מונח מקודם בכלי זה כך נשאר מונח גם אחר המשיכה במקומו הראשון. ודעת הרא"ש בפ"ק דב"מ (סי' כ"ג) דמשיכה בכליו של מוכר מהני כ"ה בשמ"ק שם (דף ט') בשם הרשב"א, וצ"ל דס"ל דכיון שמושך את הכלי מושך הוא באותה שעה גם מה שבתוכו ולא חשיב כמונח במקומו הראשון. וא"כ ה"נ בספינה מ"ל אם האדם דוחף רק את המים ומיא הוא דקא ממטו לה לספינה הא מ"מ לא גרע ממושך בכלי. אך אם נימא גם לענין זה כמ"ש דמיא כי ארעא סמיכתא דמיא ניחא דקרקע שאני דודאי חשיב כמונח במקומו הראשון, ר"ל אלו היה אפשר שידחוף אדם קרקע ועליה כלים לא היה קונה אותם דודאי חשיבי כמאן דמנחי במקומם הראשון אפילו להרא"ש והרשב"א ורק בכלים דמיטלטלי הוא דפליגי. ולפי"ז יש מקום לעורר ספק מחודש שאם משך מטלטלים בעציץ נקוב שדינו כקרקע אפשר דלא הוי משיכה אף להרא"ש והרשב"א. כ"ז הבאתי רק בדרך דמיון ובמק"א הארכתי ואכ"מ]

אבל רחוקים הדברים מנקודת האמת שאין הדמיון עולה יפה לדון מיא כארעא סמיכתא לענין קוצר, וסוף דברי הירושלמי וכל דבר שהוא מבדילו מחיותו משמע ודאי דכלל גדול הוא בכל מילי ולאו דוקא בהני דדמו לנונא, ותו דאפילו בכי הא לא מיתוקמא שיטת הירושלמי כגמ' דילן שהרי מסקינן בעירובין (דף כ"ז) דדגים לאו ג"ק נינהו עיי"ש

בפירש"י

[יב] ועוד אני מוסיף לומר דאפילו למי שיאמר דלא כהרמב"ן אלא דאף אליבא דש"ס דילן יש קוצר שלא בגידולי קרקע מ"מ לא אתיין רבנן דקסרין כשיטתא דגמ' דילן משום דאשכחן דשמואל פליג עלייהו בש"ם דילן. דגרסינן בשבת (דף ק"ז ע"ב) אמר שמואל השולה דג מן הים כיון שיבש בו כסלע חייב ופירש"י דמיירי שהיה ניצוד מבעוד יום שאין כאן צידה ומיחייב משום נטילת נשמה. וכ"כ התוס' וז"ל בניצוד ועומד מיירי מדלא מחייב ליה עד דיבש כסלע עכ"ל, פי' לפירושם דמשום צידה היה חייב מיד כששלהו מן הים אבל לענין נטילת נשמה אינו חייב אלא עד שתינטל חיותו וכל זמן שעדיין יכול לחיות ע"י הטלה לים לא מיחשב כניטלה נשמתו. ומה שהכריחם לאוקמי בגוונא דליכא צידה הוא משום דלישנא כיון שיבש בו כסלע חייב משמע להו דקודם שיבש פטור לגמרי ואי במחוסר צידה ליחייב מיד משום צידה. והשתא אי נימא דס"ל לשמואל להא דרבנן דקסרין א"כ אפילו בניצוד מבעוד יום נמי ליחייב מיד משום קוצר שמבדילו מחיותו, דהא לרבנן דקסרין בודאי מיחייב משום קוצר מיד ולא בעינן עד שיבש בו כסלע דמיד שמבדילו מן המים הוא קוצרו ממקום חיותו ומה שיכול לחזור ולהטילו לים אינו פוטר כמובן דאז יהיה כנוטעו מחדש, והרי זה דומה לעוקר זרעים עם השרשים שחייב מיד אע"פ שיכול לחזור ולהושיבם בקרקע ויהיו זרועים ומושרשים יפה כמו שהיו מקודם, וכמו בצידה שחייב מיד. וכ"כ המרהש"ל ביש"ש ביצה (פ"ג סי' ב') מובא קצתו במג"א (סי' תצ"ז סק"ו) דלהירושלמי חייב מיד ואפילו חזר והטילו לים חייב וכ"כ הפמ"ג באשל אברהם (סי' שט"ז סקי"ז) ועיי' במג"א תצ"ז שם. ותמיהני על היש"ש דנקט התם להלכה כירושלמי כרבנן דקסרין אע"ג דשמואל פליג עלייהו נשי' רש"י ותוס'

והנה בדינא ודאי פליג שמואל על רבנן דקסרין אך בטעמא דפלוגתתייהו איכא לאיסתפוקי ואפשר על שני פנים. דלהרמב"ן וסייעתו דסברי דאין קצירה אלא בג"ק ובקוצרו מן הקרקע ממש דוקא י"ל דשמואל לא פליג על רבנן דקסרין אלא בהא דסבירא להו דיש קצירה אפילו שלא בג"ק ואיהו סבר דבעינן ג"ק דוקא ודגים לאו ג"ק נינהו, אבל בעיקר הסברא של רבנן דקסרין דכל שמבדילו מחיותו אע"פ שלא היה מחובר ממש כגון דגים נמי מיקרי קוצר י"ל דלא פליג שמואל כלל, [אם לא שנחדש לומר דלמאן דבעי ג"ק כסממני משכן ממילא בהא נמי בעינן דומיא דסממנין שיהו מחוברין ממש ולא סגי בהבדלת החיות], ולהיפוך למי שיאמר דלדידן נמי יש קצירה אפילו שלא בג"ק וע"ז לא פליג שמואל בע"כ צ"ל דפליג על רבנן דקסרין בהא דקרו להבדלת החיות קוצר ואיהו סבר דאין קוצר אלא בכורת ממקום חיבור ממש ולא במבדיל ממקום החיות. ונ"מ בין הני תרי אנפי בצד בע"ח הגדלים רק ברפש וקרקע ומוציאם ממקום חיותם אם חייב עלייהו משום קוצר, דלהסוברים דאין קצירה אלא בג"ק ולא מצינו לפי"ז דפליג שמואל על עיקר היסוד דמבדיל מחיותו הוי קוצר חייב הכא גם לשמואל שהרי קצרם ממקום חיבורם ומקום זה הוי קרקע ממש, ואמנם להלן יבואר דבהא נמי איכא למיפטר מטעמא אחרינא), ולהסוברים דיש קוצר אפילו שלא בג"ק ובע"כ דס"ל לשמואל דמבדיל מחיותו לא הוי קוצר כמ"ש ה"נ פטור שאין כאן קצירה ממקום חיבור: