דבר אברהם - א קצו

בבהמה ומ"מ אסרו חכמים משום שבות דמיחזי כגוזז וה"ר דכוותה. ואע"ג דהתוס' שם דחו לפירש"י ופירשו דסברת המהו דתימא היא דס"ל לרבנן כר"ש דמשאצל"ג פטור קמ"ל דס"ל כר"י דחייב, זהו רק לפי שיטתם דכל הסוגיא דנוטל שערו אתיא כר"י משום דנטילת שער וצפרנים הויא משאצל"ג דבודאי אינו צריך לשער וצפרנים, אבל להרמב"ן א"א לומר כן. שהרי כתב במלחמות ס"פ כל כתבי שדעת הרי"ף דהלכה כר"ש גם במשאצל"ג ומ"מ בס"פ המצניע הביא הרי"ף כל הסוגיא דנוטל שפרו וצפרניו להלכה וא"כ תרתי דסתרי נינהו, ובע"כ צ"ל חדא מתרתי או דמיירי בצריך לשערו וצפרניו וכמ"ש המג"א (סי' ש"מ סק"א) או דס"ל כהריב"ש דאפילו כשאינו צריך לצמר נמי הוי גוזז משום תיקון העור וכמו שנתבאר לעיל, ולא עוד אלא שמצאתי אח"ז שהרמב"ן גופיה בחי' נשבת ק"ו פירש לה להדיא דהוי מלאכה הצריכה לגופה כהריב"ש כמש"ל באות ו', ובע"כ צ"ל שפירש סברת הבהו דתימא כרש"י ז"ל. ויותר נכון לומר דראייתו היא לפי ההו"א דהכא בבכורות דלרב תולש לאו היינו גוזז וכנגדו ביו"ט מותר משים דהוי כלאחר יד וא"כ הויא דומיא דההיא דשבת

כך אני סבור לומר בגדר התולש דסוגיין, אבל ברע"ב בפירוש המשנה בבכורות ראיתי שכתב וז"ל ואין כאן משום לא תגוז בכור צאנך דתלישה ביד לאו גזיזה היא אבל בכלי ודאי אסור עכ"ל, ומלשונו נראה לכאורה דעיקר החסרון שבתלישה דהכא הוא משום דהוי ביד אבל בכלי מיקרי גוזז ודלא כמ"ש, ולפי דבריו צ"ל דהא דאמר ר"א אבל בכלי אסור הא גופא קמ"ל דבכלי הוי גוזז וא"כ הוי איסור דאורייתא ולא רק משום דמיחזי כגוזז, אך לפי"ז קשה מאי פריך הש"ס עליה דר"א ובקתני עושה מקום בקופיץ ומאי קושיא היא כיון דר"א לא חידש אלא דבכלי כיין דגיזז כי אורחיה אסור א"כ זהו דוקא בכלי המיוחד לה כגון מספרים אבל בקופיץ שאין דרך גזיזה ביה לא עדיף מבידו דהא נמי לאו אורחא דגזיזה היא, ומאי דאמר ר"א בכלי אסור היינו דוקא בכלי המיוחד לגזיזה, ואל יקשה לך דר"א סתמא קאמר ולא פירש דבעינן כלי המיוחד שהרי בשבת נמי אמר ר"א סתמא אבל בכלי חייב ומ"מ אמרינן בירושלמי (פ' המצניע הלכה ו') ר' אחא ר' נחום בשם רב לעולם אינו חייב עד שיטלנו בקרסטל ופירש בק"ע שהוא מין מספרים, משמע דבכלי אחר דלא אורחיה פטור מחטאת כמו ביד. ואע"פ שכל הפוסקים ומכללם הרמב"ם ז"ל (פ"ט מהלכות שבת ה"ח) סתמיה דבכלי חייב ולא פירשו דזהו דוקא בכלי המיוחד ואורחא ביה, מ"מ בע"כ צ"ל שאינו חייב בכלים דלאו אורחייהו שאין הסברא נותנת לחלק לענין חיוב חטאת בין ידו לכלים דלאו אורחייהו דמאי שנא. וכ"כ להדיא הרמב"ם בפיה"מ פ' המצניע על מתני' דהנוטל צפרניו וז"ל אבל מי שנטל אחת מהן במספרים ודומה לו מכלי הגלוח כיון שנטל שתי שערות יתחייב לדברי הכל עכ"ל הרי שפירש להדיא בכלי הגלוח דוקא אבל בכלים אחרים לא, וא"כ צ"ל דבמה שסתם בהלכותיו דבכלי חייב חטאת כוונתו נמי על כלי הגלוח ולא על כנים אחרים וילמד חתום מן המפורש

וראיתי בב"י יו"ד (סי' ש"צ) על מ"ש הטור דהלכה כר"י דאבל מיתר ליטול צפרניו ומיהו דוקא בשינוי כגון בידיו או בשיניו אבל במספרים או בסכין אסור. ונחלקו בזה הראשונים ז"ל ואיכא דסברי שאינו אסור אלא בגנוסתרא שהוא כלי המתוקן לנטילת צפרנים וכתב הב"י דהרמב"ם נמי פסק כהטור דאסור גם בתער ומספרים שכ"כ בפ"ה מאבל אסור ליטול צפרניו בכלי אבל בשיניו או שנוטל צפורן בצפורן מותר. ולפי מ"ש יקשה דבשבת נמי כתב הרמב"ם סתמא בכלי אסור ומ"מ כוונתו רק לכלים המתוקנים לכך ואורחייהו בהכי כדכתיבנא וא"כ מנ"ל להב"י לדייק הכא מסתימת לשון הרמב"ם להיפוך. אמנם נראה דאף לפי"ז דברי הב"י נכונים, דשאני הכא בשבת אע"פ שסתם הרמב"ם ז"ל את דבריו הרי נקט לכו כלשון הש"ס דאמרינן נמי בכלי סתמא, משא"כ באבל דאדרבא עלה דההיא דאבל נוטל צפרניו אמרינן במו"ק (דף י"ח ע"א) אמר רב חייא בר אשי אמר רב ובגנוסתרא אסור ואי איתא דס"ל להרמב"ם דדוקא בגנוסתרא אסור ולא בכלי אחריני למה שינה מלשין הש"ס ללישנא דסתמא דבכלי אסור, אע"כ דס"ל דבכל כלי אסור וכמ"ש התוס' במו"ק שם (ד"ה ובגנוסתרי) משום דמהא דר"י שקלינהו בשיניו משמע דדוקא בשיניו מותר. ומ"מ אני חוכך לומר דאבל נמי אינו אסור אלא במספרים ותער ודומיהם דהני נמי אורחייהו קצת ע"י הדחק לנטילת צפרנים אבל כנים אחריני דלאו אורחייהו כלל כגון מגירה וקופיץ שרי והוי כידו ושיניו

עכ"פ הרי חזינן דאינו חייב משום גוזז אלא בכלים דאורחייהו, וא"כ קשה מאי פריך על ר"א מקופיץ הרי בקופיץ דודאי לאו אורחיה לא הוי גוזז ומאי דוחקיה לשנויי תלי ועושה מקום לקופיץ, וכן קשה לפי"ז לשון השו"ע (בסי' ש"ח) שהבאנו לעיל. וצ"ל דהא מילתא דפשיטא היא דבכלי דאורחיה חייב משום גוזז ולא בעי רב אשי למימר, ובע"כ דרב אשי חידש דבכלי אע"ג דלאו אורחיה נמי אסור והוא מדרבנן מפני שנראה כגוזז והלכך שפיר פריך מקופיץ, ולשון השו"ע מדוקדק ובאמרו אבל לא בכלי כוונתו לכלול בו כל הכלים אע"ג דלאו אורחייהו. ומ"מ דחוק קצת כיון דלשון כלי סתם יש לפרש גם בכלים המייחדים דוקא כמש"ל הו"ל לפרושי דהכא אסור בכל הכלים, אך אין בזה בכדי קושיא

והלכך בטבילת נדה בשבת ויו"ט אם שכחה ליטול צפרניה לפני יו"ט דמסיק הש"ך בנה"כ (יו"ד סי' קצ"ח) דמותר ליטול ע"י כותית בידה או בשיניה וכן הסכמת האחרונים, נראה לענ"ד דכמו"כ מותר ליטול ע"י כותית אף בכלים דלאו אורחייהו דהא נמי דרבנן הוא וכמו שנתבאר

וראיתי להגאון ר"מ בנעט ז"ל בספרו מגן אבות במלאכת קוצר שכ' דקוצר בכלי ותולדתו תולש ביד, אבל אין לומר קוצר מלמעלה להקרקע ותולש ר"ל עם השורש דא"כ תהיה התולדה טפי מהאב עכ"ל. ועפי"ז מצינו לכאורה להוכיח כמו"כ גם לענין תולש מבע"ח תולדת גוזז דאין לומר דתולש פירושו עם השורש דא"כ הוי טפי מהאב. אבל באמת לא דמי כלל ואין זה מוכיח מידי לענין תולש דגוזז, דמה שדרכו של קוצר לקצור רק מלמעלה מהקרקע ולהניח את השרשים אינו משום שהוא צריך להשארתם וקפיד ע"ז דיקא אלא משום דכמו"כ אינו צריך גם לעקירתה דיקא ודי לו לקצור רק מלמעלה מהקרקע אבל אם נעקרו השרשים נמי לא איכפת ליה למלאכתי ואין זה חסרון בקצירה, ולכן כשהוא עוקר עם השרשים שאיני מגרע שום דבר אלא מוסיף שפיר הוי טפי מהאב שהיא מלאכה תשובה יותר מן הקוצר שעוקר גם השרשים ואינו משאיר כלום. משא"כ בגוזז דמה שדרכו להשאיר השרשים הוא בכדי שיהא הצמר מחליף ומקפיד הוא ע"ז דוקא ואינו רוצה שיעקרו בודאי אין לומר דכשעוקר את השרשים הוי בתולדה טפי מהאב, דאדרבא היא הנותנת דבשביל שהוא צריך שישארו השרשים לפיכך כשהוא משאירם הוי מלאכה יותר חשובה וכשהוא עוקרם הוי מלאכה גרועה הימנה ונמצא דמלאכת האב חשובה יותר ממלאכת התולדה, ופשוט הוא

ועיי' בחי' הרמב"ן לשבת (דף מ"ד ע"ב) דמבואר נמי כהרע"ב דתולש דהכא היינו ביד וזהו עיקר החילוק שבין גוזז ותולש וכל השקלא וטריא של הסוגיא וכ"ה עוד בראשונים ז"ל

ענף

[יא] ואחר שביררנו שדברי רבנו הרמב"ן ז"ל נקיים מכל השגות הנ"ל וברורים הם מכל צד בלי שום פקפוק נשים פנינו אל יתר דבריו בשיטת הירושלמי שהביא