דבר אברהם - א קצג

דאע"ג דשתי שערות שיעור גילוח הוא מ"מ מה זה ענין לשיור הרי רק בהמצוה נאמר גילוח ולא בהשיור. אולם פשוט הוא דהשיור תלוי ג"כ בהמצוה וכל זמן שיש שיור עדיין לא קיים מצות גילוח והיינו משום דכיון שנאמרה בו מצות גילוח הרי מוטל עליו לגלח לגמרי כל מה שיש לגלח ואינו נפטר מזה עד שלא נשאר לו מה לגלח אבל אם נשאר בו דבר לגלח ולא גילחו עדיין לא גמר לקיים מצות גילוח, ולכן אם נשתיירו בו ב' שערות שיש בהן שיעור גילוח שעדיין בעמוד וגלח קאי שהרי אפשר לו עוד לקיים בהן שיעור גילוח ממילא אם לא גינתן ביטל מצוה זו, אבל בשערה אחת שאין בה שיעור גילוח פקע מיניה כבר חיוב גילוח ולא איכפת לן בההיא שערה משום דבאחת לא מקיים מצוה זו כנ"ל ולכן אינה שיור. וא"כ אין זה שייך אלא בנזיר ומצורע שבמצותן נאמר לשון גילוח שאינו אלא בשיעור ב' שערות, משא"כ בתגלחת הלוים שלא נאמר במצותן לשון גילוח אלא והעבירו תער על כל בשרם וכיון דהעברת תער משמעה גם על שערה אחת נמצא דכל זמן שנשארה בו שערה אחת עדיין הוא יכול לקיים בה מצות העברת תער וכשאינו מעבירה לא קיים מצוה זו והיה ראוי שתעכב בהם גם שערה אחת, ולמה שנינו גם בלוים דרק שיור ב' שערות מעכב תגלחתן. וצ"ל דאף דמצות העברת תער מיתקיימא גם בשערה אחת מ"מ לענין שיור שאני דכל שאין בו חשיבות גילוח לא חשיב לעכב כיון שכבר העביר תער על כל בשרו ולא שייר אלא זו, ועדיין צ"ע

ולפי"ז נראה לכאורה דיש חילוק בין תגלחת נזיר לתגלחת הלוים. דהנה בנזיר ממורט פליגי ב"ש וב"ה בנזיר (דף מ"ו ע"ב) אם צריך גילוח והרמב"ם (פ"ח מהלכות נזירות הלכה ה') פסק דאינו צריך גינות. ופשוט הוא לענ"ד דנזיר שאין לו אלא שערה אחת דינו כממורט וא"צ גילוח, דכיון דשיעור הגילוח הוא בשתי שערות זה שאין לו שתי שערות אין עניו חיוב גילוח כמבואר בנזיר (דף מ"ה) דבנשרה אחת וגילח אחת שער אין כאן גילוח אין כאן הרי דבאין לו אלא שערה אחת אינו מקיים מצות גילוח. ואפילו לדעת החינוך (מצוה שע"ז) דבנשרה אתת וגילח אחת מצות גילוח יש כאן היינו דוקא בזה שגילח כל הראש שעשה כבר שיעור גילוח בהא הוא דסבר דהוי גינוח משום דגילח כל שערותיו בצירוף עם זו האחרונה שגילח עכשיו ולא הניח אלא זו האחת שנשרה, אבל גילח רק שערה אחת אע"פ שלא היה לו יותר בודאי לא קיים מצות גילוח אף להחינוך, ופשוט הוא וא"צ לפנים. וזהו רק בנזיר אבל בלוים שנא נאמר בהם גילוח אלא העברת תער וזה שייך גם על שערה אחת כמ"ש א"כ נהי נמי דגילח כל הגוף ולא שייר אלא אחת לא חשיבא למיהוי שיור מ"מ לוי ממורט שאין לו אלא שערה אחת דיש בה שיעור העברת תער שפיר י"ל דצריך גילוח. אך י"ל דהא דשערה אחת אינה שיור בלוי לאו משום דלא חשיבא הוא אלא משום דנלמד מנזיר ומצורע ולפי"ז בכה"ג נכי אין בו מצות העברת תער כנזיר ומצורע. ועיי' בסוגיא דנזיר (דף מ') ואכמ"ל: **(הגה"ה ודרך אגב אעיר דמסתפק אני באיסור העברת תער בנזיר בתוך ימי מלאת אם תלוי הוא במצות גילוח דימי טהרתו או לא, ר"ל נזיר שאין עליו מצות גילוח לטהרתו אם מוזהר הוא על העברת תער תוך ימי מלאת או לא, כגון נזיר ממורט שאין לו אלא שערה אחת שאין עליו חיוב גילוח כמ"ש אם מוזהר הוא על העברת שערה זו. והסברא נותנת שאין איסור העברת תער תלוי במצות גילוח וצ"ע

)** והא דכתבו התוס' בנזיר שם דהשחתת פאת זקן שיעורה כמלא פי הזוג שהיא שתי שערות כמבואר בשבת אע"פ שלא נאמר בה לשון גילוח אלא לשון השחתה ופאת הראש לשון הקפה צ"ל דהתוס' מדמו לה לקרחה וס"ל דהשחתה והקפה נמי אינן אלא בשיעור גילוח. ובס' אורח מישור כתב שכן הוא מפורש בתוספתא מכות (פרק ד' פסקא ד) יש תולש שתי שערות ועובר משום ארבעה דברים משם נזיר משם מצורע משם יו"ט ומשם המקיף. אבל הרמב"ם בשיעור גילוח פאת הראש לא הביא תוספתא זו. ועיי' בס' מצפה שמואל לתוספתא שם שהעיר מירושלמי נזיר (פ"ו הלכה ג') דפריך מהך ברייתא אמאן דסבר דנזיר בתוך ימי מלאת לוקה על שערה אחת ומשני דתני שתי שערות משום יו"ט אבל נזיר באמת באחת נמי סגי, וא"כ אפשר דה"נ נענין הקפה, יעיי' בב"י יו"ד (סי' קפ"א) ובב"ח

[ח] ועתה נשים פנינו אל נקודת הכובד היא השגה ג', מאי קאמר הרמב"ן ז"ל דלמסקנת הגמ' תולש להו היינו גוזז וכנגדו ביו"ט מותר דלית ביה משום עוקדמ"ג הרי עיקר טעמא אמרינן לרב משום דהוי כלאחר יד. וצריך אני למידעי תחילה דמה שהוסיף המהרי ט"א להקשות מנ"ל לרבנו דמאי דאמרינן בגמ' בשמעתין דבשבת ויו"ט איכא משום עוקדמ"ג לאי דוקא אלא משום גוזז דיקא הוא, אין דבריו מוסבים על דברי הרמב"ן במס' שבת דהתם לא הזכיר מזה כלום אנא על דברי הרמב"ן בבכורות שם וז"ל אלא דאתינן למישרי לה מאנפי אחריתא משום דדבר שאינו מתכוין ירב שרי משום טעמא אחרינא דקסבר תולש בכה"ג דלא אורחיה לא מחייב משום גוזז עכ"ל, אלמא דמשום גוזז דנהו רבני. והיא באמת תמוה מאד דבג' אמרינן להיפוך אנא לעולם קסבר רב דבר שאינו מתכוין אסור ותולש לאו הייני גיזוז וביו"ט היינו טעמא דשרי דהוי ליה עוקר דבר מגדולו כלאחר יד, הרי חזינן דעוקדמ"ג דקאמר הגמ' לאו משום גוזז היא דהא קיימינן דתולש לאו היינו גיזז

אבל לענ"ד נראה דדברי רבנו ז"ל ברורים ומזוקקים ע"פ מסקנת הגמ' דזוהי הצעת הסוגיא כפי הדרוש לענייננו. רבי יוסי בן המשולם אומר השוחט את הבכור עושה מקום בקופיץ מכאן ומכאן ותולש את השער. בעו מיניה מרב הונא כנגדו ביו"ט מהו טעמא דר"י בן המשולם משום דקסבר תולש לאו היינו גוזז [פי' ומשי"ה אינו כגיזז את הבכור דאסור] וביו"ט אסור דהו"ל עוקדמ"ג או דילמא בעלמא סבר ר"י בן המשולם תולש היינו גוזז והיינו טעמא דשרי דהו"ל דבר שאיני מתכוין ובי"ט דבר שאינו מתכוין מותר כן אמר להו כנגדו ביו"ט מותר, איתמר נמי א"ר כו' משמיה דרב כנגדו ביו"ט מותר ומי אמר רב הכי כו' רב אמר הלכה כר"י [אלמא ס"ל דבר שאינו מתכוין אסור] אנא לעולם סבר רב דבר שאינו מתכוין אסור ותולש לאו היינו גוזז וביו"ט היינו טעמא דשרי דהי"ל עוקדמ"ג כלאחר יד, ותולש לאו היינו גוזז והתניא התולש את הכנף הקוטמו והמורטו חייב שלש חטאות ואמר ר"ל תולש חייב משום גוזז כו' שאני כנף דהיינו אורחיה, ע"כ לשון הסוגיא. והגה יש להקשות במאי דהאמר הש"ס טעמא דריבהמ"ש דתולש לאו היינו גוזז וכנגדו ביו"ט אסור דהו"ל עוקדמ"ג אמאי פשיטא להו באופן זה דכנגדו ביו"ט אסור והרי בהא נמי איכא לספוקי דילמא כשם שתולש לאו היינו גוזז ה"נ לא הוי גם עוקדמ"ג לחיובי משום קוצר ונהי דבהא איכא למידחק אבל יותר מזה הן יקשה לן לבתר הכי דפריך הש"ס על רב דאמר כנגדו ביו"ט מותר ל"ל לתרוצי דהוי עוקדמ"ג כלאחר יד לימא דסבר רב דלא הוי לא גוזז ונא עוקדמ"ג תולדת קוצר ומשו"ה מותר בבכור וביו"ט דלית ביה איסורא כלל משום צד שיהיה ומנ"ל להש"ס למיפרך על רב דילמא הכי ס"ל. ובע"כ צ"ל דזה א"א ליאמר משום דפשוט ומקובל היה בידם במנין המלאכות שבשבת דתולש הוי מלאכה אי משום גוזז אי משום קוצר אבל מלאכה קים להו דבודאי הוי ואסורה בשבת, והכי מוכח נמי מברייתא דתניא התולש את הכנף כו' אלמא דמלאכה בודאי הוי, וכיון דסבר רב דלאו היינו גוזז וס"ד דש"ס דרב כללא רבא כייל לכל