דבר אברהם - א קצב

אח"ז מצאתי להרמב"ן ז"ל גופיה דס"ל להדיא כהריב"ש והוא בחי' הרמב"ן שבת (דף ק"ו) וז"ל דמילה ודאי מלאכה הצריכה לגופה הוא שהוא צריך שיהא אדם זה מהול ומה דומה לזה הנוטל צפרנים בכלי וכן שפמו שהוא חייב משום תולדה דגוזז ואף על פי שאינו צריך לגוף הצפרנים והשיער מלאכה הצריכה לגופה נקראת כו', וכתב עוד שם וז"ל וכבר רמזתי לגוזז ונוטל שערו וצפרנו בין לתקן גופו ולייפות עצמו ובין לצורך השער והגיזה כולן מלאכה הצריכה לגופה היא עכ"ל, ומן התימא על המג"א סי' ש"מ שלא הזכיר שכן היא גם שי' הרמב"ן

נמצינו למדין דשתי מלאכות בגוזז א) כגזיזת עזים שבמשכן שאינו צריך ליפוי העור אלא לצמר, ב) באינו צריך לצמר אבל צריך ליפוי העור. והנה פשוט הוא דשיעור מלא רוחב הסיט לא הוי אלא לגוזז מאופן הא' היינו גוזז בשביל צורך הצמר דאז אינה חשובה מלאכה אלא כשיש בצמר הנגזז שיעור חשוב לכדי טוויית רוחב הסיט, אבל באופן הב' שא"צ לצמר כלל מאי שייטא דשיעורא של צמר הנגזז להכא ובע"כ דבזה הוי השיעור בכמות המקום בעור הגזוז שנתיפה. ולפי"ז א"ש ומרווח. דהכא בנוטל שערו ושפמו א"צ לשער כלל אלא ליפות א"ע וכבר עמדו התוס' דהוי מלאכה שאצל"ג וכתבו דהיינו כר"י דמחייב במשאצל"ג, אבל ק"ק לדבריהם דהרי מסקינן בסוגיין אמר רב יהודה הלכה כרשב"א דנוטל צפורן חיוב חטאת ולפי"ז לרב יהודה הלכה כר"י גם במשאצל"ג דחייב, ומכש"כ דלרמב"ן גופיה דאליביה קיימינן א"א לתרץ כתוס' דהא ס"ל התם בהלכות בכורות דהלכה כר"ש במשאצל"ג דפטור ואם נאמר כהתוס' דמאן דמחייב בנוטל שער ס"ל כר"י דמשאצל"ג חייב א"כ מוכח מכאן מדאמר רב יהודה הלכה כרשב"א דבמשאצל"ג נמי הלכה כר"י. אמנם לשי' הריב"ש שהיא גם שי' הרמב"ן כמש"ל ניחא טפי דהכא הוי מלאכה הצריכה לגופה שרוצה ליפות א"ע ומשום גוזז מסוג זה הוא דחייב אבל משום גוזז מסוג הראשון שהצורך בשער באמת פטור משום דהוי מלאכה שאצל"ג כמ"ש להדיא הר"ן שהבאנו לעיל. ולפי"ז כיון דהמלאכה שבנוטל שערו הוי רק ביפוי עצמו ממילא אין מקום לשיעור של רוחב הסיט או לשיעור אחר שיעשה את השער לדבר חשוב אנא שיעורו רק בכמות המקום המתיפה כמ"ש, ולהכי אמר ר"י דשיעורו שתי שערות והיינו מקום שתי שערות בעור, ומשו"ה אין חילוק אם השערות ארוכות או קצרות דלגבי מקים חיבורן בעור שיעור אחד להן, והרי זה דומה ממש לקרחה דשיעורה נמי שתי שערות והתם איו האיסור בגזיזת השער אלא בעשיות הקרחה בעור ואלו היה אפשר שיגזוז את השער וקרחה לא תהיה היה פטור וא"כ בודאי צריכין שיעור למקום הנקרח ומקום שתי שערות חשיב קרחה וכמ"ש רש"י בסוגיין דשבת לא תשימו קרחה ושתים הוי קרחה, וכן מבואר במכות (דף כ' ע"ב) דשיעור הקרחה הוא על מקום הנקרח בעור דפליגי בה תנאי חד אמר כגרים וחד אמר כדי שיראה מראשו וחד אמר כשתי שערות ואיכא דמפיק ב' שערות ומעייל בכעדשה והרי זה דומה ממש לגזיזה דשבת באופן השני שצריך ליפוי העור. ומה שכתב הרמב"ן בהלכותיו הנ"ל דתולש שער דמקום שחיטה הוי משאצל"ג אינו סותר לדברי הריב"ש [שהם גם דבריו] דהתם אינו צריך לשניהם לא לשער ולא ליפוי העור

וכיון שזכינו לזה א"כ לא שייך שיעורא דמלא פי הזוג אלא לענין גוזז בשביל יפוי העור שכיוצא בו היה גוזז במשכן אבל אם הוי משום עוקדמ"ג לא שייך זה כמ"ש, דאע"פ שאינו צריך כגרוגרת דוקא מ"מ הא מיהא בעינן שיהא השער חשוב וראוי למלאכתו הרצויה ולא שייך ליתן שיעור במספר השערות אלא תלוי גם באורכן. וא"כ מוכח מכאן דיש גוזז באדם כמו בכל בע"ח ושפיר מקשה הרמב"ן דליחייב תרתי אף משום עוקדמ"ג

אך לפי"ז יקשה מאי תיובתא היא דליחייב משום עוקדמ"ג הא לגבי הכי הוי משאצל"ג ותו דאפשר דמיירי באין בו שיעור לעוקדמ"ג [וכהשגה ד']. ואולי י"ל כיון דתנא סתמא צפורן שפירש רובה חייב חטאת משמע אפילו בצריכה לגופה דמי לא מיירי נמי בצריך לצפורן לשחיטה דשוחטין בצפורן תלושה ובשביל זה הוי בה שיעורא גם לעוקדמ"ג שראויה לצרכה, ודחוק הוא. ויש לי בזה עוד הרהורי דברים ולא נאריך יותר בשגם שנאמרה רק לפלפולא

[ז] והנה התוס' שכתבו דמתניתין דנוטל שערו אתי אליבא דר"י דמשאצל"ג חייב נראה שתפסו דחיובא דגוזז הוא רק בצריך לצמר ודלא כהריב"ש, וא"כ לדבריהם הדרא קושייתנו משיעור דמלא הזוג לדוכתה. ועוד יש להקשות לדבריהם ביתר חומר אמאי פטור בבציר משתי שערות הרי מסקינן ומודים חכמים לר"א במלקט לבנות מתוך שחורות אפילו אחת חייב, ולשיטתם דעיקר הגוזז הוא דוקא לצורך הצמר בע"כ צ"ל דשערה אחת של אדם נמי חשיבא וראויה לאיזה מלאכה דאל"כ אין בה שיעור, וא"כ אפילו כשאינו מלקט לבנות מתוך שחורות למה לן שתי שערות תיסגי באחת

אמנם נראה דשיעורא דשתי שערות לאו משום חשיבות השער הוא אלא משום עוקר שם המלאכה, דעד כאן לא הוי נוטל שערו תולדה דגוזז אלא אם נוטל כדרך המסתפרים אבל שלא כדרך המסתפרים לא חשיבא מלאכה כלל, ומשו"ה בעינן שתי שערות דוקא דבבציר מהכי לא חשיבא תספורת, אבל לענין חשיבות השער אה"נ דאפילו שערה אחת חזיא למלאכה ידועה אלא דנוטל שערה אחת לאו שם מלאכה עלה ומשו"ה פטור, והלכך במלקט לבנות מתוך שחורות חייב דבכה"ג אפילו בשערה אחת הוי מלאכה שכן דרכה בכך ללקט אפילו אחת ויש בה גם שיעור הגוזז כנ"ל ולכן חייב ואשה"ט והוא הנכון ופשוט. ועיי' בתוס' שבת (דף ע"ג ע"ב ד"ה וצריך לעצים) ובגליון הש"ס לרעק"א שם. וכן מתבאר ממשנה ערוכה בנגעים (פ' י"ד משנה ד') שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה נזיר ומצורע ולוים וכולן שגילחו שלא בתער או ששיירו שתי שערות לא עשו ולא כלום, וכתבו התוס' נזיר (דף מ"ב ע"א ד"ה נזיר שגילח והניח ב' שערות) וז"ל כיון שלא גילח שתי שערות לאו גילוח הוא ששתי שערות אית בהו שיעור גילוח עכ"ל, הרי דשיעור דב' שערות משום שם הגילוח הוא. והא דאמרינן בנזיר (דף מ' ע"א) אמר רב חסדא ללקות באחת [פי' נזיר שגילח תוך ימי מלאת שלוקה על שיער אחת], שאני התם שלא נאמר בו לשון גילוח אלא תער לא יעבור על ראשו כתיב ולכן לא בעינן ביה שיעור גילוח כלל, ומשו"ה שיער אחת נמי אע"פ שאינו גילוח מ"מ הרי עבר תער על ראשו

וראיתי בס' אורח מישור למס' נזיר שתמה על דברי התוס' שם (דף מ"ב ד"ה זאת אומרת) דאמרינן בגמ' זאת אומרת דרובו ככולו מדאורייתא ממאי מדגלי רחמנא גבי נזיר ביום השביעי יגלחנו הכא הוא עד דאיכא כולו הא בעלמא רובו ככולו, וכתבו התוס' אמר הר"ם דבעלמא קיימי מיהו פאת זקן אמר סוף פ' המצניע דמלא פי הזוג מיחייב דמשמע פורתא, וכתב ע"ז האורח מישור דצ"ע דל"ל למימר פאת זקן לא אמרינן רובו ככולו אפילו נזיר גופיה בתוך ימי נזרו אמרינן ללקות אפילו באחת. ולפי דברינו תמיה זו אינה צריכה לפנים, דבפאת זקן דכתוב בה לא תשחית פאת זקנך דמשמע כל הפאה שפיר הו"א דבעינן השחתת כולה או רובה ככולה ואצטריך להר"ם לומר דאינו כן אלא בפורתא סגי, אבל בנזיר תוך ימי נזרו שלא נאמר בו אלא תער לא יעבור על ראשו לא הוה סלקא אדעתין כלל למיבעי ביה גילוח כל הראש או רובו אלא מכיון שעבר התער על ראשו בכל שהו עובר בלאו זה ומאי שייטי' לכאן

אך לפי"ז יקשה לן טובא למה גם בתגלחת הלוים לא מעכב אלא שיור שתי שערות כדתני מתניתן וכולן כו או ששיירו שתי שערות לא עשו ולא כלום. דהנה מה ששיעור השיור לעיכוב התגלחת נגדר ג"כ בשתי שערות צריך ביאור,