דבר אברהם - א קפח

במילה אף לענין גוזז כצריכה לגופה משום דמצוה לגלות את העטרה וצריך הוא לזה בשביל המצוה, י"ל חדא דילמא השמ"ק פליג עלי' דהריב"ש ועוד דשמא לא מיקרי עדיין צריכה לגופה מטעם אחר, דנולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית ומבואר בשבת (דף קל"ה ע"א) דלמ"ד ודאי ערלה כבושה היא דוחה שבת, וחזינן מזה דהטפת דם ברית הויא מצות מילה ממש וקרינן בה וביום השמיני ימול בשר ערלתו אפילו בשבת דאל"ה לא הוה דחיא שבת וא"כ מלאכת הגוזז שבמילה לעולם מלאכה שאי"צ לגופה היא דאלו נולד מהול לא הוה צריך לקיום מצות מילה למלאכה זו ובהטפת דם ברית לחודא הוה סגי ומיתקיימא בהכי מצות מילה, אבל לענין חבלה ליכא למימר הכי דבהטפת דם ברית נמי איכא חובל והוא ענין הכרחי לקיום המצוה. [אמנם בעיקר ענין הטפת דם ברית יש לעיין טובא ויעוי' בביאור הגר"א יו"ד (סר רס"ג סק"ו) משם הירושלמי ובס' משכנות יעקב חיו"ד (סי' ס"א) ועוד]. ועוד י"ל והוא העיקר דאין מענין המצוה לגלות את העטרה אלא לחתוך את עור הערלה, ומה שאמרו חופה רוב הפטרה שיעורא בלחוד הוא דכל זמן שאין העטרה מגולה לא חתך עדיין כל הערלה החייבת במילה, וא"כ אינו צריך כלל לייפוי העטרה ונמצא דייפוי זה נמי אי"צ לגופו הוא

ומ"ש השמ"ק דיש חיוב תולש במילה אע"ג דקאי גם אליבא דר"ש דפוטר משאצל"ג כמבואר למעיין בדבריו ולמה שכתבנו לעולם מלאכה שאי"צ לגופה היא יתיישב לן שפיר לאחר שנעמוד על דבריו. דז"ל דם מיפקד פקיד איסור חבורה פירש"י ז"ל בח' שרצים שחייב משום נטילת נשמה ולשון אחר פי' משום צובע שצובע העור כו' וקשה להך לישנא דצובע כו' ועוד הקשו בתוס' דגבי מילה נמי אמרינן בפ' ר"א דמילה האי אומנא דלא מייץ סכנתא הוא ומעברינן ליה ופריך פשיטא מדמחללין עליו את השבת מהו דתימא דם מפקד פקיד קמ"ל דחבורי מיחבר, מה צביעה שייכא באותה חבורה, ומדאצטריך קרא למישרי מילה אין ראיה דלא אצטריך משום הוצאת דם אלא להתיר תלישת בשר דחייב משום תולש כדאמרינן בשבת גבי צפורן שלא פירש דחייב חטאת עכ"ל. הנה כוונתו מבוארת דאותה ראיה עצמה שהביאו התוס' נגד רש"י מאומנא דלא מייץ היו יכולים להביא מקרא גופיה מדאצטריך למישרי מילה בשבת ש"מ דאין חיוב החובל משום צובע דאיזה צביעה שייכא במילה ול"ל קרא, וע"ז כתב דמקרא אין ראיה דאפ"ל דבאמת ליכא חובל במילה והחיוב הוא רק משום תולש. הרי דקאי השמ"ק השתא אלו לא הוה במילה חיוב חבורה ולפי"ז א"ש כמו שיבואר. דאליבא דאמת דאיכא חיוב חבורה והיא צריכה לגופה בשביל המצוה כמש"ל שפיר א"א למימר דאצטריך קרא למישרי מילה משום תולש וש"מ דחייב במקלקל שהרי אפילו תימא דמקלקל חייב בו מ"מ הוי גם משאצל"ג ול"ל למישרי ואין לומר דחייבה תורה תולש גם בשני החסרונות דהיינו במקלקל וא"צ לגופה דמהיכא תיתי לן לרבות חידוש כזה הרי עדיפא אית לן למימר דגלי קרא דרק מקלקל לחוד חייב באותה מלאכה שבמילה אבל צריכה לגופה בעינן כמו בשאר מלאכות שבת שהרי חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו המוברח וכל דאיכא למעוטי בחידושא עדיף. וזה לא נמצא אלא בחבורה שאין בה חסרון דא"צ לגופה. וכ"ז לא שייך אלא לפי האמת דאיכא חובל במילה ואפשר לאוקמי קרא דאתי למישרי חבורה ומשו"ה לא נוקים ליה לתולש מטעם הנ"ל, אבל לפום מאי דסבר השמ"ק השתא אליבא דרש"י דאין איסור חבורה במילה וכל עיקר האיסור שבה הוא רק משום תולש דליכא לאוקמי קרא למילי אחריני ולמעט בחידושו בע"כ צ"ל מדאצטריך קרא למישרי מילה ש"מ דתולש חייב במקלקל ובא"צ לגופה כאחד

אמנם יש להקשות ע"ז, כיון דבאיסור תולש נמי הוה צ"ל דגלי קרא דמקלקל וא"צ לגופה כאחד חייב בו א"כ ל"ל להשמ"ק לומר דהאיסור שבמילה משום תולש הוא לימא דהאיסור הוא באמת משום חובל ומטעם צובע כהך לישנא דרש"י דקאי אליביה ואע"פ שאי"צ לצביעת התינוק מ"מ גלי קרא דחובל חייב במקלקל וא"צ לגופו כאחד כמ"ש לענין תולש, שהרי כמו"כ כתבו התוס' שם (ד"ה מיפקד פקיד) לענין נטילת נשמה שבחובל דאם פירושו של נטילת נשמה משום הכחשה הוא הוי במילה א"צ לגופה דאין צורך להחליש את התינוק וה"נ מה שכתבו שאין כאן צביעה מסתמא כוונתם נמי משום שא"צ לצביעת התינוק, וא"כ אפ"ל כנ"ל דגלי קרא דבשני החסרונות חייב בחובל. אבל אין זו קושיא, דנראה לי לומר דמה שכתבו התוס' שאין איסור צביעה בתינוק לאו משום משאצל"ג הוא אלא דבכה"ג לא הוי צביעה כל עיקר. דאמרינן בשבת (דף ע"ה ע"א) שוחט משום מאי חייב רב אמר משום צובע כו' אמר רב מילתא דאמרי אימא בה מילתא דלא ליתו דרי בתראי וליכחו עלי צובע במאי ניחא ליה ניחא דליתוום בית השחיטה דמא כי היכי דליחזו אינשי וליתו ליזבנו מיניה, ואי אמרת דהיכא דא"צ לצביעה הוי רק מלאכה שא"צ לגופה ל"ל לרב למימר משום דניחא ליה הרי אפילו אי לא ניחא ליה ואינו צריך לאותה צביעה נמי ליחייב לדידיה דס"ל בכתובות (דף ו' ע"א) כר"י דדבר שאינו מתכוין אסור וכבר כתב המ"מ (פ"א מהלכות שבת ה"ז) דמאן דמחייב בדבר שאינו מתכוין מכש"כ דמחייב במשאצל"ג וא"כ ל"ל לטעמא דניחא ליה. אע"כ דבלא ניחא ליה באותה צביעה לא הויא מלאכה כלל לפי שאין זה דרך צביעה. אח"ז ראיתי שכ"כ בס' נשמת אדם (הלכות שבת כלל כ"ד אות א'), וכ"מ גם מדקדוק לשון התו' דלענין נטילת נשמה כתבו מפורש שאינו שייך בתינוק משום משאצל"ג וגבי צובע כתבו סתמא דבחבורה דמילה לא שייך צביעה ולא הזכירו ממלאכה שאצל"ג. ולפי"ז לא מצי השמ"ק לומר שהחיוב הוא משום צובע וגלי קרא דחייב שהרי לא הוי מלאכה כלל, ומשו"ה מוקים ליה לקרא משום מלאכת תולש וחייבו רחמנא במקלקל וא"צ לגופה וכ"ז הוא רק לפום מאי דהוה ס"ד מעיקרא אבל לפי האמת שהאיסור הוא משום חובל אין כאן איסור תולש כלל משום דהוי משאצל"ג. והשתא בממ"נ דראב"א נמי יש ליישב הכי דמשום תולש אין במילה איסור כלל ועיקר האיסור הוא רק משום חבורה ובנפל דמחתך בבשר בעלמא ליכא חבורה

וכ"ת דאכתי לא ניחא אלא לר"ש דס"ל משאצל"ג פטור אבל לר"י דס"ל משאצל"ג חייב עדיין יקשה מימהל היכי מהלינן בשבת דליכא ממ"נ דראב"א שהרי בנפל נמי יתחייב משום תולש, ז"א דנראה דעיקר קושיית הש"ס מימהל היכי מהלינן לא הוי אלא לר"ש דס"ל דתיקון מצוה לא הוי תיקון וחובל חייב גם במקלקל והלכך בנפל נמי אע"ג דלית בי' מצות מילה מ"מ יתחייב משום הקלקל בחבורה ולפיכך הוצרך לממ"נ דראב"א, אבל לר"י דס"ל מקלקל בחבורה פטור והא דאצטריך קרא למישרי מילה הוא משום דתיקון מצוה נמי הוי תיקון דמ"ל מתקן מנא מ"ל מתקן גברא כמבואר בדף ק"ו לדידיה ליכא למיפרך כלל מימהל היכי מהלינן ולא בעינן לפירוקא דמחתך בעפר שהרי איכא ממ"נ אחרינא אי בר קיימא הוא דהוי מתקן וחייב שפיר קמהיל ואי נפל הוא הוי מקלקל דלית ביה אפילו תיקון מצוה ופטור. ולא איצטריך לטעמא דמחתך בעפר בעלמא אלא לר"ש דמקלקל בחבורה חייב וא"כ בנפל נמי אע"פ שאין בו קיום מצוה חייב כמו בבר קיימא. וכעין זה תירצו האחרונים ז"ל עיין עליהם

והשתא משוה"ט נמי אין מקום לקושייתם הראשונה על השמ"ק מהממ"נ דראב"א, דכיון דרק לר"ש עסקינן דתיקון מצוה אינו תיקון ורק בחבורה חייב מקלקל א"כ אין במילה איסור גוזז וקוצר דמקלקל הוא, והשמ"ק דקאמר דאית בה איסור תולש הוא משום דמיירי אלו לא הוה בה איסור חבורה ואז הוה אמרינן לר"ש דגלי קרא דמקלקל חייב בתולש כמש"ל אבל למסקנא לא

[יא] וראיתי למי שהקשה להרמב"ם ז"ל שפסק (פ"ח מהלכות שבת ה"ז) דמקלקל בחבורה פטור