דבר אברהם - א קעה

מיניה עיי"ש. ולכאורה קשה דאדרבא לטובתם הוא וקניינו של גנב אינו אלא לאונסין, ומכש"כ לפמ"ש דלא בעינן בגנב אלא מעשה קנין המועיל במכר. ולמ"ש החת"ס בסי' קל"ב אשה"ט, וע"ע בחת"ס חחו"מ (סי' צ"א), וכתבתי רק להעיר בלבד

[לג] וביותר תמה אני על כת"ר שצלל במים אדירים בדברים מחוכמים ולמסקנא לא העלה ארוכה, דאי נימא כדבריו דלהרמב"ם הקנין הוא משום ד"א שאין מקום בזה לפירכת רב ביבי ומשיכה אין כאן משום דמייר בדברים שדרכן להגביה שאינן נקנין במשיכה. א"כ מאי פריך רב ביבי לר"י לדידיה נמי נימא הכי שהקנין הוא משום ד"א ומשיכה אין כאן כנ"ל. וכת"ר השכיל להסיר מכשול זה מעל דרכו והוסיף לומר דהגמ' פריך לר"י דס"ל דמשיכה קונה אפילו בדברים שדרכן להגביה וא"כ משיכה נמי יש כאן. אבל אנא בעניותי לא ידענא היכן ס"ל לר"י הכי, והרי בסוגיא דב"ב לא נמצא מי שיחלוק ע"ז. וא"כ נפל כל הבנין. אך יכולני להציל קצת את כת"ר. דבירושלמי קידושין (פ"א הלכה ה') איתא רבי יוחנן בעי המטלטלין מהו שיקנו בגרירה אמר רבי בא בר ממל מה צריכה ליה בעירות הקשים אבל בעורות הרכים לא קנה עד שיגביה, וכעין זה נמצא בירושלמי ב"ק ופ"ג הלכה ד'), והך גרירה היינו משיכה כמבואר בחי' הרמב"ן קידושין (דף כ"ו). ובפשוטו נראה דרבי יוחנן ספוקי מספקא ליה בהאי דינא דרבא אם דברים שדרכן להגביה נקנין במשיכה, וכ"מ בחי' הרמב"ן שם, ועיי' בפני משה. ולפי"ז י"ל דשפיר פריך רב ביבי לר"י לפום מאי דמספקא ליה לומר דנקנין במשיכה דא"כ משיכה נמי יש כאן. אך למסקנא דאמר ר' בא בר ממל מה צריכה ליה כו' לא מיבעיא ליה לר"י בהא כלל ועי' בקה"ע. ודברי הירושלמי צריכין תלמוד דא"כ מאי מספקא ליה לר"י בדברים שאין דרכן להגביה

ובזה אפרד מאת ידידי מלא רצון מדבריו המחוכמים ובברכה חמה כי ירבה כחו וחילו לאורייתא ויעלה למעלה למשכיל כמשאלות לבבו וכבדכת ידידו המוקידו

מלואים

אחרי חתימת הדברים שבתי וראיתי להוסיף עוד דברים אחדים במה שנגענו בו רק מקופיא ועברנו עליו וכאשר בינותי רואה אני שאינו ראוי שילף עליו המקצר

הנה הבאנו לעיל (אות ט') לדברי הרמב"ן בחי' לב"ב (דף פ"ו ע"א) שכתב להוכיח דמשיכה בכליו של מוכר מהני וז"ל ועוד יש לנו סיוע כו' ובמסכת שבת כך נראה דמשיכה קונה מכות אע"פ שלא הוציא כל הכיס מרשות בעלים ולא קנאו לכיס והוא דמצי שקיל להו דרך פיו או דרך סלמא עכ"ל, וכ"כ הרא"ש פ"ק דב"מ (סי' כ"ג) וז"ל וכן משמע כו' גבי הגונב כים בשבת דבמשיכת הכיס קנה המעות אע"פ שלא הוציא כל הכיס ולא קנאו והוא דמצי למישקל להו לזוזי דרך פיו או חור עכ"ל, וכ"ה בשמ"ק שם בשם הרשב"א ועוד בראשונים. והנה בפשוטו יובן דמשו"ה לא קנאו לכיס כשלא הוציאו כולו משום דקיי"ל כשמואל בב"ב (דף ע"ה ע"ב) בספינה דלא קנה עד שימשוך כולה כמש"ל באות טו, וכן הבין הב"י (סי' קצ"ח) הבאנוהו לעיל אות י"א. וכן בסוגיין דשבת דמשני בנסכא ופירש"י שהן חתיכות ארוכות וכ"ז שמקצתן בפנים לא קנה יובן בפשוטו שהוא מדשמואל, וכן הבין השעה"מ (פ"ג מהלכות גניבה) הזכרנוהו לעיל באות י"ג. ולפי"ז הקשינו לעיל אות ט' על הרשב"א והרא"ש דאינהו גופייהו כתבו דעד כאן לא ס"ל לשמואל דלא קנה עד שימשוך כולה אלא בספינה אבל בשאר מטלטלין מודי לרב דבמשיכת כל דהו סגי. ועתה ראיתי שכבר עמד ע"ז השעה"מ דלפי"ז מאי משני בנסכא, ועוד הקשה אתירוצא דנסכא דהתינח לשמואל אבל לרב דבמשיכת כל דהו סגי מאי איכא למימר (לעיל אות י"ג)

ועתה יעלה על דעתי דבר חדש, דאפשר לומר דהא דלא קני לכיס ונסכא בהוצאת מקצתן לאו היינו טעמא מדשמואל דמשיכת כולו בעינן אלא טעמא אחרינא איכא בהך מילתא. דהנה במאי דמשני הש"ס הכא במאי עסקינן דאפקי' דרך שוליו [ופירש"י וכיון דלא מצי למשקל לא קנו בהגבהתו] צריך ביאור מה בכך שאינו יכול להוציא הא מ"מ משך ומה זה מגרע את המשיכה, וכבר נתלבטנו בזה לעיל אות י"ז. וביאור הדבר הוא משום דאופיו של קנין משיכה הוא כענין הכנסה לרשותו דכיון שעוקרו ממקומו למקום אחר הוי כמוציאו מרשות הראשון ומכניסו לרשות שלו כמ"ש באות י"א משם הרמ"ה, וכיון דלבתר משיכתו נמי אינו יכול ליטול משם לא הויא כלל כהכנסה לרשותו ואין כאן עיקר משיכה כלל. ועד"ז נראה לי שאם היתה בהמה קשורה לעמוד בשלשלת של ברזל שאינו יכול להתירה ומשכה ממקום למקום כשהיא קשורה לא קנה, דאין זו משיכה כלל שהרי נשארה קשורה במקומה כמו שהיתה. (עיי' לעיל סי' ו' סוף אות ה'). ועדיין יש לשאול למה נידון כאינו יכול ליטלו בשביל שהוציא את הכיס דרך שוליו וליכא חלמא הא מ"מ יכול לקרוע את הכיס ולהוציא המעות, ועמדנו בזה באות י"ז וכתבנו שאין זה מדרך המושכין להפסיד את הכיס, אבל דחוק הוא ובר מן דין לא ברירא כ"כ דיכול להוציא גם דרך פיו ואף שהפה ברשות בעלים מאי איכפת לן בהכי. אמנם באות כ"ד הבאנו לדברי המאירי שכ' וז"ל ואף בהוציא דרך שוליו כו' ויש בשוליו מקום תפירה שיהא יכול להרחיבה שלא באיסור תורה עד שיצאו משם קנאו שכל שאפשר לו לעשות שלא באיסור אין דנין אותו בעשוי אע"פ שהוא מוחזק בעבירה עכ"ל. ודבריו צריכין ביאור אמאי איצטריך לאיסור תורה ומ"ל אם יש איסור או לא ומהו פירוש הדברים שאין דנין אותו בעשוי. ונראה שהוקשה לי' כמ"ש שיכול לקרוע את הכיס ולהוציא המעות, וע"ז כתב דאיסור תורה דרביץ עלי' שלא לקרוע משווי לי' כמו שאינו יכול להוציא בפועל. ולפי"ז מבואר יפה דכיון דאפקי' דרך שוליו והפה נשאר ברה"י אינו יכול להוציאו דרך הפה שהרי יעבור על איסור תורה בהוצאה מרשות לרשות ולקרוע את הכיס נמי אינו יכול משום איסור תורה וממילא הוי כאינו יכול ליטלו ואין כאן ענין משיכה כלל. אבל כשהוציאו דרך פיו מיד שיצאו מקצת מטבעות נחוץ קנאם שהרי יצאו כבר מרה"י ומצי למישקל להו שלא באיסור הוצאה. [וחכם אחד העיר מצד איסור מוקצה, וזה קשה להמאירי, אבל יש לתרץ בפשיטות]. ומעתה י"ל דמ"ש הרמב"ן והרשב"א והרא"ש דכשהוציא מקצת הכיס לא קנאו וכן מ"ש רש"י בנסכא דכ"ז שמקצתו בכלים לא קנה אין הטעם משום משיכת כל דהו כדשמואל כמו שתפס הב"י והשעה"מ אלא משום דלא מצי שקיל לי' שלא באיסור תורה שהרי יעבור על הוצאה מרשות לרשות. ולפי"ז אין זה שייך אלא בשבת אבל בחול י"ל דס"ל נמי דקנה אף במשיכת כל דהו כי הא. ולפי דרך זו ישתנו פני הדברים ויתחדשו לן מילי טובא. א) דמ"ש הב"י בסי' קצ"ח הבאנוהו לעיל אות י"א דהרא"ש [וממילא גם רש"י והרמב"ן והרשב"א] פליגי על הרמב"ם בדבר שהי' ברה"ר כו' כיון שהוציא מקצתו כו' קנה מאחר שמשכו כולו והוציאו מכל המקום שהי' שם לא מוכח מידי, דהכא היינו טעמא דמשום איסור שבת אינו יכול ליטלו והלכך אין כאן משיכה כלל משא"כ בחול או בגווני אחריני דלית בהו הך טעמא. ב) דמגרר כים בחול אע"פ שהוציאו דרך שוליו מיקרי יכול ליטלו לפי שיכול להוציא המטבעות היוצאות