דבר אברהם - א קעא

**(שיתחייב בהשבה כשנשבר יאפי' אמר בפירוש שאינו רוצה לקנות בהגזילה, ולחלק השוין לומר שמקשה שיקנה לחובתו דידי' ולא לזכותו דידי' מהיכי תיתי נאמר כן הא כיון דאוקמי' רחמנא ברשותי' קאי לכל מילי ברשותי', א"ו דעל גוף השינוי שהוא כגזלה חדשה כשמשנה לקנות מקשה דנימא דלא מהני, ולפי"ז קשה מי גרע מנשתנה מאליו [כמש"ל]. ותירץ לה עפי"מ שחידש לעיל מינה עפ"י דברי הרמב"ן ר"פ הגוזל ומאכיל דלכך שינוי השם שמשנה הגזלן בעצמו לא קני מטעם שחוזר לברייתו כשיוציאו הנגזל מידו אבל לאחר יאוש שיצא מרשות בעלים שינוי השם גמור הוא, ולפי"ז בכל שינוי השם החוזר י"ל טעם זה דבלא יאוש חוזר לברייתו כשיוציאנו הנגזל מידו אבל אחר יאוש אמרינן דהגזלן לא יחזיר השינוי לברייתו. ועפי"ז חידש דשינוי השם הבא ע"י אחר שלא ע"י גזלן לא הוי שינוי דהא סופו לחזור ע"י גזלן. והשתא א"ש ההיא דתמורה דמתני' דהגוזל עצים מיירי בשינוי דהדר ואחר יאוש ומטעם שינוי השם וכל זמן שלא הגזלן עצמו עשה השינוי השם לא קנה ומשו"ה מקשה שפיר נימא דאי עביד לא מהני והוי כנשתנה מאליו בשינוי השם דהדר דלא קנה עכת"ד. ולענ"ד אין זה מספיק דלפי דבריו גופי' דנשתנה ממילא לא קנה בכה"ג משום דסופו לחזור ע"י הגזלן בע"כ הרי יוצא לן דהיכא דאנן סהדי וידעינן ודאי דניחא ליה לגזלן ואין סופו לחזור על ידו קנה, וא"כ הדרא קושיא לדוכתה מאי פריך בשינוי שנעשה ע"י גזלן אי עביד לא מהני הרי כיון שעשה בעצמו ידעינן דניחא לי' ושוב קשה דל מעשיו מהכא נמי קנה דלא גרע משינוי דממילא דניחא ליה. אלא ודאי כמו שכתבנו דפירכת הש"ס היא מעיקר הגזילה מתחלתה דלא יהנו מעשיו לתפוס בה זכות קנין בכדי לקנותה אח"כ בשינוי. ומ"ש הנתה"מ דא"ח לומר כן דע"כ אוקי רחמנא ברשותי' לחובתו שיתחייב באונסין ומהיכי תיתי לן לחלק את השוין ולומר דפריך שיקנה לחובתו ולא לזכותו דכיון דאוקמי' רחמנא ברשותי' לכל מילי ברשותי' קאי, לענ"ד אין זה חילוק השוין כלל דשפיר אפשר שיתחייב באונסין לחובתו כשואל ולא יקנה בהגזילה קנין גדול כזה לענין שיקנה אח"כ בשינוי, עיי' ברש"י סנהדרין (דף ע"ב ע"א ד"ה אבל לענן מקנא) ובשמ"ק ב"מ (דף מ"ג ע"א) משם הרמב"ן והריטב"א מובא אצלינו בפנים להלן אות כ"ח

ואכמ"ל

)** [כז] עוד הי נראה לכאורה לומר דשפיר איכא לאוקמי גם בצלולין שאינו הולך לגמרי לאיבוד ומ"מ הוכרח הרמב"ן לומר דשדיא לנהרא מיד אבל שדיי' אח"כ חייב כמו שיבואר. דהנה לענ"ד קשה להנום מאי פריך רב ביבי בר אביי לרבא דאמר מסתברא מילתיה דרב בששיבר דליתנהו אבל נטל לא מגונב כיס בשבת דמגרר ויוצא פטור, אטו לענין קניית הגנב לגוף הגניבה קא עסקינן בברייתא הרי לא נאמר בה אלא דפטור מחיובי גנב דהיינו שאינו מתחייב בהשבה ואונסין וכפל אבל גוף הכיס אפשר דלעולם של בעלים הוא ויבוא ויטלנו ומאי ס"ד דרב ביבי מעיקרא למיפרך כלל, ומאי דוחקא דש"ס לשנויי דשדיי' לנהרא מיד מאי איכפת לן אם נאבד אח"כ מאליו ואפילו איתיה בעינא יבואו הבעלים ויטלוהו ומאי שייטא היא לברייתא דמיירי רק מחיובי גנב, דהא דאי איתא בעינא למרייהו הדרא נראה דלא מדין השבת גזילה הוא שיהא מחויב לחזור להוליכנה אחריו ולהשיבה שהרי פקעו מיניה כל חיובי גזילה ע"י חיוב המיתה אלא הוי רק כחפץ אבוד שמתגלגל שלא ברשות הבעלים ונא מצאו שום אדם שאין מי שמחויב להשיבו ונ"מ של בעלים הוא וכשימצאוהו הם נוטלים אותו, וכ"כ בפשיטות הקצוה"ח (סי' שנ"א סק"ג). והיא תמיה עצומה הסוגרת עלינו את הדרך בהבנת הפשט. ולכן הי' נראה לומר דלרבא דאמר דכי איתא בעינא הדר למרי' דלא קננהו בדמים וממון שנ בעלים הוא איכא גוונא דחייב הגנב אפילו נאבד מאליו ואיכא גוונא דפטור, דאם יצא מן המחתרת ועדיין תופס את הגניבה בידו או מוסיף לגררה ברשות שהמשיכה מועילה בה או שהכניסה לביתו וחצרו חייב עלה בכל חיובי גניבה ואם נאבדה מאליה משלם, משום דנהי נמי דבההיא שעתא דמחתרת לא נתחייב בדיני גניבה לפי שאז נתחייב במיתה וקלב"מ מ"מ משעה שיצא מן המחתרת והוסיף לעשות בה מעשה קנין מחדש הרי באותה שעה הוא נעשה גנב מחדש כיון שהגניבה עדיין של בעלים היא וחיוב מיתה ליכא השתא דליפטרי' אבל אם יצא מן המחתרת ולא הוסיף לעשות בה מעשה קנין שא"א שיחולו עליו עכשיו חיובי גנב שהרי אין כאן קנין מחדש אין עליו שום חיובי גנב אלא שהחפץ נשאר של בעלים ויבואו ויטלוהו אבל בהשבה אינו מחויב כמש"ל בשם הקצוה"ח, ואם שיבר חייב רק מדין מזיק להרמב"ן. מיהו לדעת התוס' דשיבר אח"כ נמי פטור וע"פ מה שהסביר לה בעה"מ דמדאורייתא בדמים קננהו גם לרבא אלא דכי איתא בעינא חומרא דרבנן היא וכששיבר אוקמוה אדינא נראה דאפילו עשה מעשה קנין מחדש חוץ למחתרת נמי פטור אם נאבד מאליו או שיברו, דכיון דכל היכא דליתא בעינא אוקמיה אדינא אין לדונו בשביל קניינו שחוץ למתחרת כמי שנעשה גנב מחדש דלפום דינא דקננהו לגמרי אין כאן גניבה מן הבעלים דשל גנב היא. ואף שיש לדחוק ולומר דדוקא בשיבר אוקמוה אדינא אבל אם נעשה מחדש גנב בקנין בשעה שהי' בעין שכבר רבצה עליו חומרא דרבנן דשל בעלים הוא שפיר נידון עליו כגנב מאותה שעה וממילא אם נאבד אח"כ חייב, ומ"ש התוס' דשיבר אח"כ פטור נוקים רק בדלא עשה בו קנין חדש חוץ למחתרת. הנה אין הדעת הישרה נותנת כן ואתי בק"ו משיבר, ורק לענין החפץ עצמו כשהוא עכשיו בעין איכא חומרא דרבנן אבל לענין כל תשלומין שבעולם שצריך לשלם מכיסו אוקמוה אדינא, ולפי"ז אין לדון בו דין גנב מחדש בשום אופן. אך לדעת הרמב"ן דמדאורייתא נמי לא קננהו בודאי אם עשה בו קנין חדש חוץ למחתרת נתחייב בכל חיובי גניבה. וה"ה במגרר כים בשבת אם הוסיף לגררו ברשות שהמשיכה מועילה בה או תופסו בידו או מכניסו לביתו וחצרו בודאי חייב בכל חיובי גניבה, דנהי דעל רגע הראשון של שכת הוצאתו פטור משום דאית בי' חיוב מיתה אבל אם עשה קנין גם אח"כ דאז ליתא לחיוב מיתה דליפטריה בודאי נעשה עליו גנב מחדש. [עיי' בש"ך חו"מ (סי' שנ"א) ולפנינו ידובר אי"ה מזה]. והשתא שפיר פריך רב ביבי בר אביי לרבא מברייתא דמגרר כים בשבת דקתני היה מגרר ויוצא מגרר ויוצא פטור, והוה ס"ד דברייתא מיירי כאורחא דגנב דאחר שמוציא את הגניבה מרשות הבעלים אינו משליכה אלא תופסה בידו או מגררה לביתו דבכה"ג לרבא לא הו"ל למיפטר שהרי נעשה עליה גנב מחדש, וע"כ מוכח כרב דכל היכא דקלב"מ קננהו בדמים לגמרי ואפילו איתא בעינא לא הדר למרא והלכך אינו נעשה גנב מחדש דלאו של בעלים הוא נוטל עכשיו. וע"ז משני דשדיי' לנהרא מיד כשהוציאו שלא עשה קנין אלא ברגע הראשון שנתחייב עליו מיתה ולא הספיק להשהותו בידו בכדי שיהא לו בו קנין גניבה מחדש. ולפי"ז עיקר התירוץ הוא במאי דשדייה שלא תפסו בידו לעשות בו' קנין חדש ולא במה דליתיה בעינא משום שדייתו בנהרא דוקא, וה"ה דהוה מצי מוקים לה שהשליכו מיד לארץ דאיתא בעינא ומ"מ לא קשיא ארבא לפי שלא תפסו בידו לעשות בו קנין מחדש, והא דדחיק לאוקמי בדשדיי' לנהרא י"ל משום דלאו אורחא דמילתא הוא שיגנוב וישליכנו מידו תיכף כשהוציאו מרשות בעלים דלאיזה צורך גנב והלכך אוקים לה דשדנהו לנהרא דבזה י"ל שלא השליכו במתכוין אלא נשמט מידו בשוגג משא"כ אם נפל לארץ יכול הוא להגביהו. ולפי"ז מתבאר לן דשפיר איכא לאוקמי דשדיי' בצלולין ומ"מ אי שדיי' אח"כ חייב ולאו מטעם מזיק שאינו שייך בצלולין אלא מטעם