דבר אברהם - א קנח

שעהה"מ אלא מטעמא אחרינא הוא כמו שיבואר. ומתחילה נאמר דממקומו מוכרע שלא כהבנת השעה"מ, דלפי פירושו דמשום חסרון משיכה נגעו בה לא בעינן תו לאוקמי שהוציאו דרך שוליו כדאוקים הש"ס מעיקרא אלא בהוציאו דרך פיו נמי מצי מיירי, דאע"פ שיכול להוציא את הנסכא דרך שם מ"מ לא קנה דהא לא משכו כולו, והיכא דלא משכו כולו בודאי לא מהניא סברא דיכול להוציאו למישווי כמאן דמשך כמובן. דאל"כ נפל דינא דמשיכת כולו בבירא דלעולם הוא יכול למשוך עוד ויקנה בשביל זה מעכשיו, ובהגבהה נמי מסקינן בב"מ (דף ט' ע"א) דמה שיכול לנתקו ולהביאו אצלו לא מהני, וא"כ הדר ביה השתא לגמרי מתירוצא קמא דאפקיה דרך שוליו והו"ל למימר אלא בנסכא כדרך הש"ס בכ"מ. מיהו הא איכא לפרוקי ע"פ מ"ש התוס' שבת (דף צ"ה ע"א ד"ה אטבעי) ויבמות (דף כ"ז ע"א ד"ה שמואל) דהיכא דלא הוזכר שם אמורא תחלה אין הש"ס מדקדק לומר אלא אע"ג דהדר מתירוצא קמא, וה"נ לא הוזכר תחלה שם אמורא אלא סתמא דש"ס שקיל וטרי. אבל עדיין יש להקשות דלבתר דמשני בנסכא פריך הש"ס וכיון דאיכא שנצין מפיק ליה עד פומיה ושרי ושקיל ושנצין אגידי מגואי, ופירש"י ז"ל וכיון דמצי למשקלינהו קני ולענין שבת לא מחייב עד דמפיק להו לשנצין דכל ידו הוא אגיד לרה"י עכ"ל, ואם נימא דלתי' דנסכא אין אנו צריכין לאוקמי בדאפקיה דרך שוליו א"כ מאי פריך הש"ס תו ומאי דחיק לאוקמי בדליכא שנצין ואיבע"א דאית ליה ומכרכי עילויה הרי פשוט ניחא שמשכו דרך פיו כדרכו ויצאו השנצין תחלה ואפ"ה לא קני עד שתהא משיכת כולו, אע"כ דאפילו לתי' דנסכא צריך לאוקמי דאפקיה דרך שוליו דוקא

ע"כ נראה לומר דבאמת לא הדר מת' קמא ומיירי השתא נמי דאפקיה דרך שוליו אלא דאתי לתרוצי למאי דפריך והאיכא מקום חלמא והוא ע"פ מ"ש המאירי בחי' לשבת וז"ל ואף בהוציא דרך שוליו אם היו מעות טבועים במטבע ויש בשוליו מקום תפירה שיהיה יכול להרחיבה שלא באיסור תורה עד שיצאו משם קנאו שכל שאפשר נו לעשות שלא באיסור אין דנין אותו בעשוי אע"פ שהוא מוחזק בעבירה עכ"ל, הרי חזינן דבעינן שיוכל להוציא את הכסף שלא באיסור תורה ומשו"ה דייק לומר שיש בשוליו מקום תפירה שיכול רק להרחיבה, [ומה שיש לדקדק בדבריו עיי' להלן (אות כ"ה ל')]. וע"ז משני בנסכא שא"א להוציא מן הכיס דרך חלמא, אבל לאו משום חסרון משיכת כולו נגעו בה. וכ"מ מרבנו חננאל שכ' ז"ל והאיכא חלאמא שהוא המקום התפור בשולי הכיס דאי ניחא ליה מפקע ליה ודחיק או בפתח דוכתא מן חלאמא כו' ופריך ר"י שאם מעות יש בכיס דמצי למעבד הכי ודאי מחייב בגניבה כו' ולא בהכין עסקינן כו' דלא מצי למישקל מיניה מקצת עד מפיק ליה לכוליה עכ"ל, הרי מבואר דפירוקא דנסכא הוי משום דלא מצי לאפוקי ומיירי בדרך שוליו דוקא הא אלו הוה מצי לאפוקי הוה קשיא לר"י. ומיושב בזה נמי מה שהקשה השעה"מ על תי' דנסכא דהתינח לשמואל דס"ל משיכת כולו בעינן אבל לרב ובכל דהו סגי מאי איכא למימר, ולהנ"ל א"ש דה"נ לאו מטעמא דמשיכת כולו נגעו בה אלא משום שא"י להוציא ולא נצטרך לדחוקי נפשין דרב סבר כחזקיה ור"י כשמואל

והא דבאמת הוצרך הש"ס לאוקמי גם לתירוצא דנסכא בדאפקיה דרך שוליו ולדחוקי כגון דליכא שנצין או דמכרכי עילויה ולא מוקים לה אף בדאפקיה דרך פיו ולא קנה משום משיכת מקצת כשמואל, י"ל דא"כ איסור גניבה קדים דאע"פ שלא הוציא כולו מ"מ אותו מקצת היוצא קנה כמ"ש דמסתמא לא מיירי כשהיה הכיס מתגלגל סמוך לפתח. וא"כ ממקום שבאנו לסתור הוי גם סייעתא לדברינו דאותו מקצת היוצא קנה. וכן מוכח נמי דמקצת שבפנים לא קנה דאי קנה גם מה שבפנים לא יועיל תירוץ הש"ס דאפקיה דרך שוליו אפילו בנסכא, דלענין קניית הכוס עצמו בודאי לא מעכב מאי דאפקיה דרך שוליו כמובן ונעשה כל הכיס שלו, וכיון שכן מה שבתוכו נמי יקנה ולא יעכב מה שא"י להוציאו כיון שכל הכלי וגם פיו הוי שלו ובכלי שלו אין זה מעכב כמש"ל ואות י') בשם הרשב"א. מיהו איכא למידחי דלעולם לשמואל דמשיכת כולו בעינן לא קנה אפילו מקצת היוצא דאפשר לומר בסמוך לפתח מיירי, והא דאיצטריך לאוקמי בדאפקיה דרך שוליו ושנצין וכו' הוא כי היכי דתינח גם לרב דס"ל דמשיכת כל דהו סגי וכקושיית השעה"מ. ואין לומר דלרב דבמשיכת כל דהו קונה כולו ליכא לתרוצי גם בדאפקיה דרך שוליו דכיון שקונה כל הכיס והוי שלו אין זה מעכב מלקנות גם מה שבתוכו כמ"ש, דז"א דשא"ה דמקצת שבפנים נשאר ברשות בעלים שאין משיכה מועילה בה אינו קונה גם לרב אותו מקצת שבפנים ואין זה שייך כלל לפלוגתתייהו. אבל דחוק הוא דמי הכריח לן לאוקמי דר"י כרב. ואין להאריך עוד

אך לכאורה זהו דלא כפירש"י שכ' בנסכא וכ"ז שמקצתו בפנים לא קנה, ומדלא כתב דכ"ז שפי הכיס בפנים לא קנה משמע דמשום חסרון בגופה של משיכה קאתי עלה ולאו משום דלא מצי מפיק לה. ואולם מלבד מה שהקשינו למעלה הנה לפי מובן זה דברי רש"י ז"ל מוקשים גם מצד אחר, דאיהו גופיה מפרש דקושיית רב ביבי הוי גם לאוקימתא דרב אשי שצירף ידו למטה מג' ומשכו לידו מקצת מקצת כמבואר בדבריו לעיל מיניה, וא"כ מאי מתרץ בנסכא דכל זמן שמקצתו בפנים לא קנה והרי מה שתפוס בידו בודאי קנה כמבואר בב"מ (דה ז' ע"א) דכמאן דפסיק דמי וכמו שהקשה בס' בית יעקב הבאנוהו לעיל, משא"כ אם נאמר כמ"ש דרש"י נמי מפרש לה כר"ח דמיירי דאפקיה דרך שוליו והחסרון הוא משום שאינו יכול להוציא ומאי דקאמר וכ"ז שמקצתו בפנים כוונתו על פי הכיס ולא על הנסכא א"ש דחסרון זה שא"י להוציאו שייך גם בהגבהה והלכך לא קנה. אבל קשה להעמיס כוונה זו בדבריו

ודע דמה שהכרחנו לעיל דע"כ גם לתירוצא דנסכא מיירי בדאפקיה דרך שוליו מדפריך הש"ס בתר הכי והאיכא שנצין, הוא רק לפירש"י אבל לפי מה שהובא בחי' הרשב"א פירוש רב האי גאון לא מוכח מידי, וכ"נ גם מפי' רבנו חננאל, והרבנים המגיהים בדפוס ווילנא העירו שם שדברי ר"ח מחוסרי הבנה, אבל המעיין בחי' הרשב"א יראה שנתכוין רבנו לפי' רב האי גאון

[יד] ובכ"ז דחיקא לן לומר דרב ביבי הוה מוקים לה לברייתא כשהיה הכיס מונח רחוק מן הפתח בכדי להקשות על ר"י דדילמא ר"י מוקים לה בסמוך לפתח, בשגם שדברינו למעלה בפ' הגמ' בתירוצא דנסכא לאו אליבא דכו"ע נינהו דנראה דרש"י פירוש לה בענין אחר כמ"ש. ולכן נכון יותר לומר ביישוב שיטת הי"מ כמש"ל (אות י') דרב ביבי ס"ל כאוקימתא דרב אשי כגון שצירף ידו כו' משום דכר"א דצידי רה"ר כרה"ר דמי לענין שבת לא מוקים לה דיחידאה הוא ורבנן פליגי עליה וכרבינא דמשיכה מהני ברה"ר לא ס"ל וכמ"ש התוס' שם (ד"ה וברה"ר) בשם הריצב"א דרבא ואביי פליגי על רבינא, וע"כ צריך לאוקמי כרב אשי וקנה אותו מקצת היוצא ומה שבתוכו משום יד, וע"כ צ"ל שקנה את הכיס דאל"כ הו"ל כליו של מוכר ברשות לוקח דלא קנה לוקח, ויצא לן גם לפי"ז דהוי גנב על מקצת כלי אע"פ שהשאר ברשות בעלים

ולפי"ז כבר עמדה במרחב רגלנו בישוב דברי הרמב"ם ז"ל במגרר כיס, דכיון דסבירא ליה כהי"מ דמשיכה בכליו של מוכר מהני כמש"ל בשם המ"מ א"כ אם היה הקנין משום משיכה אין מקום לקושיית רב ביבי ובע"כ דעיקר קושייתו היא רק לאוקימתא דרב אשי דצירף ידו, וא"כ הרמב"ם שלא הביא אוקימתא דרב אשי אלא שהקנין הוא משום משיכה, ונראה דפסק כרבינא דמשיכה מהני בגניבה, תו לא איצטריך לאוקמי בנסכא ואידך

ועדיין לא העלינו ארוכה לרש"י ז"ל דס"ל כהיש מפרשים ופירש דקושיית רב ביבי בר אביי הוי גם לאוקימתא