דבר אברהם - א קנו

הרמב"ם א"א כלל לקנות מקצת חפץ שהרי איכא קפידת קונה או מקנה לקנות או להקנות כולו דוקא, כדאמרינן בב"ב (דף פ"ו ע"ב) כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה משום דעד שלא נגמרה כל הקנייה לא קנה כלל, ובע"כ דכוונת הרמב"ם ז"ל באמרו קנה שקנה את כולו. וא"כ אפ"ל דהני רבוותא נמי הכי ס"ל ואין ראיה מזה לגונב חצי חפץ שקונה להתחייב באונסין דמכיון שיצא מקצת הכיס קנהו כולו. ונמצא דתירוצו של מעכ"ת אליבא דהרמב"ם נמי קיים דעד כאן לא קנה המעות בדאפקיה פורתא אלא לרב ביבי שהקנין הוא משום משיכה ולשיטת הרמב"ם קנה כולו במשיכת מקצתו, אבל להרמב"ם שהקנין הוא רק משום ד"א ואז בהוצאת מקצת הכיס אינו יכול לקנות אלא מקצתו ממילא לא קנה כלום שאין גניבה לחצי חפץ והלכך מה שבתוכו נמי לא קנה דהוי כליו של מוכר ברשות לוקח

אבל א"א לומר כן דאי הכי מאי משני הש"ס דאפקיה דרך שוליו ופירש"י מכיון דלא מצי למישקל לא קנה, והרי לכאורה נראה פשוט דאין זה שייך אלא כשאותו מקצת הכלי שבו הפה נשאר של בעלים ומשו"ה יש לדונו כאינו יכול להוציא ממנו את המעות דבמקצת כלי שלו שקנה א"א להוציא אבל כשהוא קונה כל הכלי הרי יכול הוא להוציא דרך פיו שגם אותו קנה והוא שלו ומאי איכפת לן במה שהפה מונח ברשות הבעלים. ויותר מזה דבמונח בכלי שלו נראה דלא שייך גם עיקר החסרון דלא מצי למישקל, דנראה דטעמא דמילתא הוא דמשום דלא מצי למישקל אינו נידון עדיין כהכנסה לרשותו שזוהי אופיה של משיכה כדבעינן למיכתב קמן, וכשהוא מונח בכליו שהם כחצרו הרי הוא כלום ועומד כבר ברשותו ממש. וכן נראה מהרמב"ן ורשב"א ורא"ש שהבאנו לעיל (אות ט') שהוכיחו מסוגיין דמשיכה בכליו של מוכר מהני מדקנה מעות אע"פ שלא הוציא כל הכיס ולא קנאו וסיימו והוא דמצי שקיל להו כו', ודברים הללו דמצי שקיל להו כו' שפת יתר הם שאין בהם צורך להוכחתם, ואי לאשמעינן אגב אורחא דין משיכה קאתו מאי שייטא היא לכאן דוקא הרי בעלמא נמי דינא הכי אי תימא דחסרון דלא מצי שקיל שייך גם במושך בכלים שלו, אלא ודאי דבמושך בכלים שלו לא בעינן דמצי שקיל ורק בכליו של מוכר בעינן לה והלכך בתר דחידשו דמשיכה מהני בכליו של מוכר הוצרכו להתנות והוא דמצי שקיל להו. וכ"נ להדיא מחי' הרשב"א שבת שכתב ז"ל ומהא שמעינן דבכליו של של מוכר היכא דלא משתקיל ליה לא קנה עכ"ל, הרי שהזכיר כליו של מוכר דוקא ומשמע שאם היה הכלי שלו אין כאן חסרון כלל במאי דלא מצי למישקל בשביל שהפה מונח ברשות אחר. ובע"כ לדעת הרמב"ם דבמשיכת מקצת כה"ג קונה לכל הכיס צ"ל דרב ביבי בר אביי ופירוקא דש"ס לא סברי כההוא אוקימתא דכתובות שמשכו לצידי רה"ר או כרבינא שהקנין הוא משום משיכה, אלא סברי כאוקימתא דרב אשי שצירף ידו למטה מג' והקנין הוא משום יד או כדאוקים לה מע"כ שהקנין הוא משום ד"א, לפי"מ שתפס דיש ד"א בגניבה להרמב"ם, אבל משיכה אין כאן משום דהוי דברים שדרכן להגביה שאינן נקנין במשיכה ובמידי דבעי מיתנא לא מוקים לה דסתם כים דרכו להגביה, ולפי"ז לא קנה מן הכיס אלא אותה מקצת שהוציא והביא לידו או לתוך ד' אמותיו. דאל"ה הו"ל כליו של מוכר ברשות לוקח כמש"ל, וא"כ אכתי מוכח מסוגיין גם להרמב"ם ז"ל דיש גניבה לחצי חפץ. אך לרש"י ז"ל שכתב בשבת דקושיית רב ביבי הוי גם לאוקימתא דצידי רה"ר שהקנין הוא משום משיכה וס"ל נמי דמשיכה בכליו של מוכר לא מהני כמ"ש וצ"ל שהיתה משיכה ברשות בעלים, דאל"ה משיכה בכליו של מוכר היא, הנה תיהדר קושייתנו מאי משני דאפקיה דרך שוליו איזה חסרון הוא כיון שקנה גם את הפה, ולכן צ"ל דס"ל דבמשיכה כי הא לא קנה אלא מקצת שיצא לחוץ אבל מקצת שבפנים לא קנה ופליג על הרמב"ם אליבא דהמ"מ דסבר שקונה כל הכלי ואפילו מה שבפנים

[יא] אמנם יש להשוות דעת הראשונים ז"ל ומזה יתבאר דלהרמב"ם נמי איכא לאוקמי קושיית רב ביבי ופירוקה לאוקימתא דקנין משיכה כרש"י. דהנה בשו"ע חו"מ (סי' קצ"ח סעי' י"ד) פסק המחבר כהרמב"ם ז"ל דדבר הנקנה במשיכה שהיה ברה"ר כו' כיון שהוציא מקצתו כו' קנה מאחר שמשכו כולו והוציאו מכל המקום שהיה שם ועיי' סמ"ע סק"ו. ולא הובא בשו"ע שום חולק ע"ז. איברא דהב"י בסי' הנ"ל לבתר דהביא דברי המ"מ אליבא דהרמב"ם כתב וז"ל ובפ"ק דמציעא גבי הא דבעי ר"א משוך בהמה לקנות כלים שעליה כו' כתב הרא"ש דגבי הגונב כים בשבת משמע דבמשיכת הכיס קנה המעות אע"פ שלא הוציא כל הכיס ולא קנאו והוא דמצי למישקל להו לזוזי דרך פיו או חור כדאיתא התם עכ"ל ונראה דרצה הב"י לומר בזה דהרא"ש פליג על הרמב"ם וס"ל דבמשיכה כי הא דאיירי בה הרמב"ם לא קנה ביציאת מקצת לרשות שהמשיכה קונה בו מדקאמר שלא קנה את הכיס לפי שלא הוציאו כולו. ולפי"ז כל הני רבוותא שכתבו כלשון הרא"ש כמובא למעלה פליגי בזה על הרמב"ם. אבל לכאורה נראה דאין ראיה מזה, דהרא"ש קאי התם נמי לסיועי דמשיכה בכליו של מוכר מהני מדפריך רב ביבי דאיסור גניבה קדים משום דקני מעות במשיכה מיד ביציאת מקצת הכיס כמש"ל, ולכן אפי"ת דס"ל להרא"ש כהרמב"ם דבמושך כולו ברשות שאין המשיכה מועילה מיד כשמוציא מקצתו לרשות שהמשיכה מועילה בו קנה מ"מ ראייתו מסוגיין קיימת דמשיכה מהני בכליו של מוכר, דאי תימא משיכה בכליו של מוכר לא מהני א"כ מנ"ל לרב ביבי למימר דמיירי שהיה הכיס מונח תחלה ברשות הבעלים רחוק מן הפתח כערך מדתו דאז כשהיה מגרר בע"כ משך את כולו במלואו ברשות בעלים ומכיון שיצא מקצתו לצידי רה"ר קנה ולהקשות על ר' יוחנן, דילמא ר"י מוקים לה דהכא במאי פסקינן כגון שהיה הכיס מונח סמוך לפתח שלא משכו במילואו אפילו ברשות בעלים ומשו"ה לא קנהו וממילא מעות שבתוכו נמי לא קנה משום דהויא משיכה בכליו של מוכר, אלא ע"כ דמשיכה בכליו של מוכר מהני ואע"פ שלא קנה כים מעות מיהא קנה. אמנם אכתי יש להוכיח דהרא"ש והרשב"א [שכתב גם כן כדבריו כמובא לעיל] פליגי על הרמב"ם אפילו נימא דמפרשי כמו שכתבתי שלא נמשך הכיז במילואו ברשות בעלים. דהנה ביאור דבריהם הוא דמשו"ה לא קנה את הכיס בגרירת מקצתו משום דקיי"ל כשמואל בספינה עד שימשכנה כולה, [דאין לומר דכוונתם היא משום דאין גניבה לחצי חפץ כמ"ש לעיל ע"פ חידושו של כ"ח, דכבר הוכחנו שאין הדבר כן], וכבר כתבנו לעיל (אות ט') דיש לתמוה טובא ע"ז שהרי כתבו להדיא דעד כאן לא קאמר שמואל דמשיכת כל דהו לא מהני אלא בספינה ובע"ח אבל בשאר מטלטלין כו"ע מודו דבמשיכת כל דהו סגי, וא"כ דבריהם ז"ל סותרים זא"ז דמאי הוכיחו ממגרר כים והרי לדידהו בכיס במשיכת כל דהו סגי. ובע"כ צ"ל דהא דס"ל דבכל מטלטלין במשיכת כל דהו סגי לאו היינו טעמא משום דסברי דלא בעינן כלל בשאר מטלטלין טלטול כולו אלא משום דכיון שמושך מקצתו הרי הוא מטלטל בפועל את כולו, וכן נראה להדיא מסוגיא דהתם דאמר לך רב כו' אבל ספינה כיון דנדה פורתא נדה לה כולה ופירשב"ם גם ראשה השני נמשך ממקום שהיה שם. וסבירא להו דאין זה שייך אלא במושך במקום שהמשיכה מועילה בו דהתם כיון דאמרת נדה מקצתה כמאן דנדה כולה נמצא שהיתה משיכת כולה ברשות המועלת, אבל הכא בנשאר ראשה ברשות הבעלים ס"ל דרשות הבעלים משוויא לה כאלו לא משך כלל לפי שאותו מקצת לא יצא עדיין מרשות הבעלים ולא שייך ביה לומר נדה כולה וכיון דמה שבפנים לא הוי מטולטל ממילא במקצת שבחוץ נמי לא מיקרי טלטול ומשיכה כלל לפי שהיא משיכת כל דהו ואשה"ט. ולפי"ז נתברר דהרא"ש והרשב"א פליגי על הרמב"ם וסבירא להו דלא קנה כלל ואפילו אותו מקצת היוצא, וא"י ז"ל נתבאר לעיל דס"ל דהנה