דבר אברהם - א קלו

א) במה שחילק הר"ש (פ"ז דמקואות) בחבילי עצים וסל וגרגותני בין חילק בהם כל המקוה ללא חילקה כולה דבחילקה כולה אין טובלין שם שאין המים שביניהם מצטרפין והוא צריך ביאור דסל וגרגותני אינם מחזיקים מים כלל ודמו לשק וקופה שמטבילין בהם בעצמם אע"פ שאין בהם כשפה"נ כמ"ש הר"ש גופיה שם (פ"ו מ"ה) ובמאי גרע חילקה כולה. ונ"ל בהסבר הדבר דבעירוב מקואות ע"י נקב כשפה"נ דדיינינן לשני חלקיה כמקוה אחת יש שני דינים. א) בענין המים דבעינן שיהו המים מעורבים יחד ולזה בא השיעור כשפה"נ מים או פחות מזה לכל מאן כדאית ליה, דבהכי המים מעורבים יחד, ב) בענין הכותל עצמה שלא תפסיק בין המקואות, דכיון דאנו צריכין לדון הכל כמקוה אחת בעינן שלא יהא הכותל מפסיק, דאע"פ שהמים מעורבים מ"מ כל שהכותל מפסיק לא מהני עירוב המים. ואלו היה מצויר שהמים הוי מעורבין במקום אחד כשפה"נ ופרצת הכותל פחותה מזה לא הוה מועיל מפני הפסק הכותל, והלכך בעינן בה פרצה כשפה"נ דאז אינו מפסיק במקואות. וחילא דידי משי' ר"ת בתוס' גיטין שם דשיעור דשפה"נ הוא רק על הפרצה אבל במים סגי בטופח ע"מ להטפיח או כקליפת השום, הרי דענין הפרצה הוא בנוגע לגוף הכותל, ולכן אני אומר דאף החולקין עליו דסברי דבמים נמי בעינן כשפה"נ לא לגרוע באו אלא להוסיף דאף במים בעינן שיעור כשפה"נ משום דבפחות מזה אין גם המים מעורבין אבל בהא מיהא מודו דמצד הפסק הכותל נמי איכא קפידא בכשפה"נ. ולכן בסל וגרגותני שאינם צריכין כשפה"נ מפני שהמים שבהם מעורבים מהניא סברא זו רק לענין עירוב המים בלבד ולא לענין ביטול הפסק הכותל, והלכך בלא חילקו כולה שאינן מפסיקין ככותל ואנו צריכין רק לעירוב המים שפיר אמרינן דכיון שהמים שבהם מעורבים מטבילין בתוכן. אבל כשחילקו כולה שנעשים ככותל אנו צריכין שיהא נקב כשפה"נ בכותל גופיה בכדי שלא יהא הפסק וא"כ מאי מועיל מה שהמים שבתוכם מעורבים מ"מ הרי הם עצמם חשובים כמפסוקים עד שיהא בהם נקב כשפה"נ. וכן הדין גם בחבילי עצים ובסל וגרגותני ושק וקופה להר"ש. ובזה יש ליישב הגירסא שלפנינו בראבי"ה במרדכי שבועות שהבאנו לעיל (אות ז') וז"ל דאז אפילו כשפה"נ לא מהני, והוא פלא דכשפה"נ מהני בכל מקים, ובב"י גרם לא מהני נקבים וכוונתו צירוף נקבים דקים, ולפי הנ"ל יש ליישב הגירסא בדוחק, **(הגה"ה. וראיתי בס' משיב כהלכה להגאון מהראז"ו פרענקעל ז"ל (סי' ט"ו) שתפס דברי הראבי"ה ע"פ הגירסא שבידינו כפשוטם דכוונתו לומר דבב' חסרים לא מהני נקב כשפה"נ אפילו במקום אחד ולפיכך תמה איך פסק בשו"ע כהראבי"ה יהרי צדידו בב' חסרים מהני נקב כשפה"נ במק"א ונקבים הרבה לא מהני וא"כ למה יועילו נקבים הרבה גם באחד שלם. ולהיפוך נמי כיון דמהני באחד שלם ליהני גם בב' חסרים. ובמחכ"ת זו אינה צריכה לפנים דודאי נקב כשפה"נ במקוה אחד מהני לכו"ע ועיקר כוונת הראבי"ה הוא כגירסת הב"י דבב' חסרים לא מהני נקבים וכוונתו בהא דקא עסיק ביה דהיינו בצירוף נקבים קטנים. וגם לפי גירסתנו צריך לדחוק כן בכוונתו ולא להשיאו לדבר זר כזה, ובפנים רוחנו ליישב גירסתנו בראבי"ה בדרך אחרת, ותו לא מידי:)** ויש לעשות עוד ציצים ופרחים וצריך בירור וליבון וקצרתי לע"ע

ב) בפ"ה דמקואות (משנה ו') ב"ש אומרים מטבילין בחרדלית וב"ה אומרים אין מטבילין ומודים שהוא גודר כלים וטובל בהם וכלים שגדר בהם לא הוטבלו, ופי' הר"ש וז"ל חרדלית כו' מטבילין בהן לב"ש ע"כ קסברי דקטפרס חיבור וקסברי דנוטפין מטהרין בזוחלין ומיהו אפשר שיש אצל חרדלית פיסת בהמה שהמים עומדין לתוכה עכ"ל, ולא זכיתי להבין מאי מהניא פרסת הבהמה הרי אין בה מ' סאה ואתה צריך לצירוף החרדלית והיא זוחלין

תו כתב וב"ה אומרים אין מטבילין דקטפרס אינו חיבור ומיהו מדקתני סיפא ומודים משמע דבזחילה פליגי עכ"ל, וגם זה איני מבין היחד מוכח מהא דגודר כלים דפלוגתייהו בזחילה הרי על קטפרס נמי שייך הא דגודר כלים דהגדירה מבטלת את הקטפרס שנקבץ מ' סאה ביניהם וא"צ לצירוף הקטפרס וצע"ג

ג) בסוגיין דחגיגה (דף כ"ב) וה"מ בכלי טהור אבל בכלי טמא מיגו דסלקא טבילה לכולי' גופיה דמנא סלקא להו נמי לכלים דאית ביה. וצריך ביאור מהו ענין המגו ומאי סברא היא

והנה בתוספתא (פ"ה דמקואות) תניא קומקום שהוא מלא כלים והשיקו למקוה אע"פ שפיו צר כל שהוא כלים שבתוכו טהורין הטהו על צדו עד שיהא בפיו כשפה"נ, וכתב הר"ש (פ"ו מ"ה) וז"ל אע"פ שפיו צר כ"ש כיון דפיו למעלה והמים צפין על גביו הוי חיבורא בכל שהוא אבל כשמטהו על צדו אין מתחבר למעלה אלא מן הצד לכך בעי כשפופרת עכ"ל. ונראה דכיון דמשום חיבור שעל גביו נגעו בה מיירי מתניתא להר"ש בקומקום טהור, וכן מבואר להדיא מדבריו בפ"ח דטהרות (משנה טו) עיי"ש. ולכאורה היה נראה לומר דהא דמטהו על צדו לא מהני פירושו דהצד העליון שעל פיו היה למעלה מן המקוה שלא כסוהו המים על כולו ולכן הוי כנתערב מן הצד אבל אם הטהו והכניסו כולו למקוה וצפו מים על כולו הוי כפיו למעלה. דלא דמי לכותל שלא ניקב כשפה"נ והמים גבוהים מהנקב דלא מהני דהתם מתעכב עליונם של מים ע"י הכותל ולא יתערב עם המקוה השניה אבל הכא המים העליונים עולים מכל צדדיו ומתערבים ואין בין זה לבין פיו למעלה ולא כלום. ועפי"ז היה נראה ביאור הגמ' וה"מ בכלי טהור שאינו מטבילו אבל בכלי טמא כיון דבע"כ מטביל הוא גם את הכלי וצריך שיכסו מים את כולו לכן לא בעינן בזה כשפה"נ כההיא דקומקום. אבל כשמטהו על צדו דהיינו שמכנים במים רק עד הנקב אפילו בכלי טמא לא עלתה טבילה לפנימיים דאז בעינן דוקא כשפה"נ בחולין ובקודש גם זה לא מהני משום גזירה, ובכלי טהור אפשר דאפילו במכניסו כולו למים נמי לא מהני לקודש דגזרינן גביה אטו לא הטבילו כולו אבל כשהוא טמא אין לגזור כנ"ל, או דכל הה"מ קאי רק לחולין למאן דאית ליה הכי. ואף דדחוק קצת לפרש מטהו על צדו בשאין המים מכסים כולו אלא נשאר למעלה קצת מ"מ הסברא נוטה כן. וראיתי אח"ז למי שהביא בשם התוס' רי"ד לחגיגה שכן פירש מטהו על צדו כשאינו מכניסו כולו למים כמו שכתבנו אבל במכניסו כולו הוי כפיו למעלה, ואין הס' תחת ידי, ובש"ך (ס"ק כ"ת) נראה דלא פירש הכי

אבל הרמב"ם (פ"ג מהלכות מקואות הכ"ו) נראה דמפרש לברייתא דקומקום בטמא אבל בקומקום טהור בעינן שיהא פיו רחב כשפה"נ אפילו כשהוא למעלה, וס"ל דלמעלה נמי לא הוי חיבור בכל שהוא ומאי דמהני כשהיה הקומקום טמא הוא משום מגו. ולפי"ז צ"ל דהאי מגו סברא חיצונית היא. וצ"ל דביאור הדבר הוא דכיון דשניהם טמאין אינם חוצצין ונחשבו ככלי אחד וכזה כתב הב"ח. אבל לפי"ז קשה למה במטהו על צדו צריך דוקא כשפה"נ כיון דלאו משום חיבור קאתינן אלא מכח מגו דסלקא כו' הרי איכא להאי מגו גם במטהו על צדו. ולשיטתו היינו מוכרחין לפרש כמו שכתבנו דמטהו על צדו פירושו שאינו מכניסו כולו למקוה ולא