דבר אברהם - א קלה

אבל להשו"ע דפסק כוותיה בנקבים דקים דמצטרפים אצל מקוה שלם עדיין קשה, שהרי פסק (סעי' ס') כהרמב"ם דאין מטבילין אלא באמצעית מפני שאין הנזחלין מערבין אא"כ עמדו כלשון הרמב"ם, ולפי הנ"ל בע"כ סבר דבערוב חסר אל השלם נמי בעינן תורת מקוה על המערב וא"כ הדרא קושיא לדוכתה אמאי מהני צירוף נקבים דקים בחסר אצל שלם ולא מהני בערוב שני חסרים ומה בין זה לזה

אולם י"ל דהבנת החת"ס ע"פ הכ"מ ברמב"ם שבאמרו שאין הנזחלין מערבין כוונתו לפי שיש פסול מקוה על המערב אינה מוכרחת כלל, ואפשר לומר דכוונת הרמב"ם היא שאין מערבין משום דלא אמרינן בה גוד אחית ואסיק אפילו בחסר אצל שלם כרבנן ומה"ט הוא דפליגי רבנן אר"מ ור"י, שכן הבין לה גם הכ"מ שם בתחלת דבריו וכ"כ הגר"א ז"ל בביאורו לתוספתא דרבנן לית להו גוד אחית ואסיק. ואי תקשי לך לפי"ז קושיית הראבי"ה היאך טובלין בנהרות שאין קטפרס חיבור כיון דלית לן גוד אחית, כבר תירצה הב"י (סי' ר"א) בתרי אנפי עיי"ש, ולי נראה לומר עוד דמעין שאני שכן דרך ברייתו זחילה בקטפרס והוי מחובר ועיי' בדרכי משה (אות ו') ועיי' תוס' בכורות (דף נ"ו). ולפי"ז יש מקום לומר דבעיקר הדין מודה השו"ע דאלו הוה דיינינן בהו גוד אחית ואסיק הוה קטפרס מערב בחסר אצל שלם דלא בעינן גביה תורת מקוה על המערב כמו דבעינן בחסרים. וכ"ת דלהרמב"ם והשו"ע אין לנו ראיה כלל מש"ס לחידושו של ר"ת לחלק בין חסרים לשלם אפילו לר"מ ור"י, דכל עיקר לא הכריח לר"ת לחדש דבר זה אלא קושייתו דמתני' דקטפרס אינו חיבור אתיא דלא כמאן לא כר"מ ולא כר"י, אבל להרמב"ם ושו"ע דנחתו לרבנן דתוספתא ופסקו כוותייהו אין קושיא כלל ממתני' דשפיר אתיא כרבנן, וממילא אין הכרח לחידושו של ר"ת, ז"א שהרי בגיטין (דף ט"ז) ס"ד דהש"ס דמתני' דקטפרס אתיא כר"י ותקשה מג' גממיות מדר"י אדר"י כמו שהקשה ר"ת שם מכח זה מרגליו נוגעות במים, אע"כ דצריך לחלק בין חסר לשלם אליבא דר"י ובשלם זוחלין מערבין. וא"כ כיון דרבנן לא פליגי עליה בהא אלא בגו"א שפיר ידעינן גם לדידן דפסולי מקוה מערבין בשלם, וא"כ שפיר מיושב גם להשו"ע כמו להראבי"ה

[י] אבל תיוהא רבא קחזינא בביאור דברי ר"ת, דמלבד דמתוס' גיטין שם משמע דכל עיקרן של דברים דקטפרס וגוד אחית ואסיק וההבדל שבין חסר לשלם לר"ת רק לענין חיבור משתעי כמו שיבואר למעיין שם היטב, הנה בר מן דין שבתי וראיתי דעיקר היסוד שבדברי הכ"מ דרבנן מודו בגו"א ופסלי משום זחילת המערב וכן מה שהבין החת"ס בדברי הרמב"ם דכוונתו לפסול הזחילה שבמערב ובשביל זה הוכרח לומר דלר"מ ור"י הזוחלין מערבין במקוה, כל אלו הדברים אין להם שורש לענ"ד. דמתני' קתני שאין הקטפרס חיבור ומשמע דמצד חסרון גוף החיבור נגעו בה, ולהבנתם בדברי הרמב"ם אין זה חסרון בחיבור אלא פסול צדדי במקוה דבעינן תורת מקוה על המערב שאינו שייך כלל לענין החיבור וסטראי הוא, ותו דאפילו אם תדחוק לומר דלשון זה סובל פסול הזחילה הרי תנא קטפרס בהדי משקה טופח שאינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה ועירבן התנא בהדי הדדי ובמשקה טופח בודאי אין פסול מחמת זחילה אלא חסרון הוא בעיקר החיבור, וכן גם קמפרס גופיה לענין טומאה לא שייך ביה ענין הזחילה כלל וע"כ דלגבי הכי הוי קטפרס חסרון רק בעצם החיבור, והיאך אפשר לומר דבמלה אחת לצדדין קתני שבקטפרס לטומאה ובמשקה טופח בין לטהרה בין לטומאה פירושה הכי ובקטפרס לטהרה פירושה הכי. ותו דלר"ת לאו כללא הוא דבכל גווני אין הקטפרס חיבור ומתני' סתמא קתני ודומיא דלטומאה ובטומאה אין חילוק בכל זה אלא לעולם אינו חיבור

לכן נראה לענ"ד ברור דרבנן דפליגי אר"מ ור"י טעמייהו הוא משום דלית להו גו"א ואסיק ואלו היו מודים בזה לא היה שייך לפסול משום זחילת המערב שאינו בהכשר מקוה, וכ"ה גם כוונת הרמב"ם שאין הנזחלים מערבין כאן היינו דלא אמרינן גואו"א, ור"מ ור"י דאית להו גואו"א מ"מ שפיר מודו שאין הזוחלין מערבין ואין זה שייך כלל לדינא דג' גממיות דשני אלו הענינים יפרדו ולא קרב זה אל זה כלל כמו שיבואר

דהנה לר"י דס"ל רק גוד אחית ומטבילין בתחתונה ולא בעליונה לכאורה קשה, מי מכריחנו להתחיל את הגוד מהאמצעית ונמצא דלגבי עליונה הוי גוד אסיק ואמאי לא נתחיל את הגוד מן העליונה ונימא גוד אחית ממנה להאמצעית והויא מקוה אחת עמה ויטבלו גם בעליונה. ואין לומר דלא אמרינן גוד אחית אלא מן השלמה אל מה שלמטה ממנה ולא אל השלמה ממה שלמעלה ממנה, חדא דמילתא דחיקא בלא טעמא היא ועוד דמ"מ יקשה להר"י וסייעתו החולקים על ר"ת וס"ל דפלוגתא דג' גממיות שייך נמי בחסרים דגם בחסרים אמרינן גוד אחית לר"י למה אין מטבילין לר"י בעליונה נימא גוד אחית ממנה למה שלמטה דהשתא ליכא לתרוצי כנ"ל. אכן פשוט ניחא דענין הגוד אחית הוא שאנו מחתינן את המים למטה ורואים כאלו הם במקוה האמצעית וכן את האמצעית רואים אנו כאלו היא בתחתונה, והך דינא לא אמרינן אלא על מימי המקוה ולא על גופו של נטבל, ר"ל שאין אנו מחתינן את הגוף של הנטבל למטה למקום שנחתו המים אלא הוא נשאר במקום טבילתו, וא"כ הטובל בעליונה שפיר לא עלתה לו טבילה שהרי בה גופא בלבד אין שיעור מקוה ואם תאמר גוד אחית למטה עוד מיגרע גרע שהרי ירדו המים למטה וגוף הנטבל נשאר למעלה ומה יועיל לו המקוה שלמטה ממנו שלא טבל בה כלל

מעתה הננו רואים דגוד אחית וערוב מקואות שני ענינים נפרדים הם, דמקואות המעורבים כאו"א מהמקואות נשאר במקומו אלא שהמערב מחברן למקוה אחת ובגוד אחית אין אנו צריכין כלל לעירוב לפי שאין כאן שני מקואות אלא אחת היא שירדה למטה, והלכך בערוב מקואות יש לדון את המערב שתהא עליו תורת מקוה דוקא ואם לאו אינו מחברן שהרי מפסיק הוא בין הכשרים כמים שאובים, אבל בגוד שירדה המקוה העליונה למטה אין מקום כלל לדון שתהא על החרדלית תורת מקוה, דאיזה הפסק שייך הכא הרי אין החרדלית כנמצאת כלל בין שני המקואות כי היכי דתפסיק ביניהם. נמצא דלר"מ ור"י נמי אין הזוחלין מערבין את המקואות במקום שאנו צריכין לעירוב דהיינו בדליכא גוד אחית ואסיק אלא דהכא היינו טעמא דבדאיכא גו"א אין אנו צריכין לעירוב כמש"ל, ורבנן דפליגי עלייהו בע"כ דלא ס"ל לגואו"א דאלו הוו סברי גו"א לא הוה שייך למיפסל מטעם זוחלין כנ"ל. אך לשיטת ר"ת וסייעתו ס"ל לר"מ ור"י דגוד אחית ואסיק דהלכתא נינהו לא נאמרו אלא כשאחד שלם ולא בחסרים, וכיון דלא אמרינן בהו גוד בע"כ אנו נזקקין לעירוב מקואות וזה אינו מועיל בחרדלית שאין קטפרס מערב לפי שאינו חיבור בפועל מלבד מה שיש בו גם פסול הזוחלין. והשתא אתי שפיר היטב דמתניתין דניצוק וקטפרס אינו חיבור מיירי בכל גווני, דהיינו שבכל מקום שאנו צריכין לחיבור מקואות לא חשיב הקטפרס חיבור לפי שמצד עצמותו אינו מחבר כמו לטומאה וכמשקה טופח, משא"כ כשמקוה אחד שלם במקום גוד אחית ואסיק שאין אנו צריכין לעירוב מקואות כלל. ולפי"ז אין לנו שום סיוע מכאן דלר"מ ור"י בערוב מקואות חסרים אל השלם א"צ שתהא על המערב תורת מקוה, ובהתרועע היסוד ונפל כל האמור בהסבר דברי הראבי"ה בהבדל שבין חסרים לשלם

[יא] ומדי עסקי בענין זה נתעוררו אצלי איזה הערות בחוגו ואיידי דפירורין זוטרי נינהו דמירכסי ארשמם בזה לכת"ר: