דבר אברהם - א קלד

דסברא גדולה היא כיון שאין זוחלין של גשמים מטהרים שאין עליהם תורת מקוה איך יערבו את המקואות, והוא כסברתנו שהנחנו ליסוד דברינו דצריכין שיהא על המערב הכשר מקוה. ור"מ ור"י דס"ל שהזוחלין מערבין צ"ל דלית להו הך סברא ולא בעי שתהא תורת מקוה על המערב, וכן תפס שם החת"ס בפשיטות. ולפי"ז מדהוצרכו ר"מ ור"י לגוד אחית ואסיק ומדפליגי חכמים עלייהו אע"ג דס"ל גוד אחית ואסיק לפי"ד הכ"מ נראה דשני חסרונות איכא בקטפרס, חדא שאינו חיבור מצד עצמותו לפי שאין המים הזוחלים במורד חשובים כלל כדבר אחד מחובר כמו לטומאה כן גם לטהרה. ותו דאפילו במקום שהקטפרס חשיב חיבור מ"מ א"א נערב בו את המקואות כיון שהוא זוחל ואין עליו תורת מקוה ולכן הוא מפסיק בין המקואות כשאובין שהבאנו לעיל וזה הוי ענין נפרד מקטפרס דשייך רק להכשר מקואות. והנה בנוגע לחסרון הראשון בהא פליגי ר"מ ור"י דר"מ סבר גוד אסיק והלכך הגוד משווהו כמחובר ור"י ס"ל גוד אחית, ובנוגע לחסרון השני שאינו בהכשר מקוה לא סבירא להו להאי דינא כלל, וחכמים אפשר דס"ל גוד אחית ואסיק והוי מחובר אבל אינו מערב בשביל חסרון השני שאין עליו הכשר מקוה

ומעתה לר"ת ורש"י והרשב"א דמחלקי בין מקוה שלם לשני חסרים עלינו להסתפק באיזה משני החסרונות שונה החסר מן השלם לר"ת ור"י, אם שבחסר לא אמרינן גוד אחית ואסיק אבל שיהא על המערב הכשר מקוה לא בעינן גם בחסרים, או דבחסר נמי אמרינן גוד אחית ואסיק אלא שאין הזוחל מערב בו משום דבעינן לגבייהו שיהא עליו הכשר מקוה. ונראה מדחזינן דרבנן בשלם גוד אחית ואסיק אית להו וזוחלין מערבין לית להו ש"מ דיותר סברא לומר דצריך שיהא על המערב הכשר מקוה משנאמר דליכא במקוה דינא דגוד אחית ואסיק, וה"נ נאמר לר"מ ור"י דבחסרים מודו לרבנן דיותר סברא לומר דזחילת המערב פוסלת משנאמר דלית בהו דינא דגוד אחית ואסיק. ועוד דליכא למימר דבחסרים נמי אית להו לר"מ ור"י שהזוחלין מערבין דכבר כתבנו לעיל (אות ג') דממתני' (פ"ו דמקואות מ"ג) בג' מקואות ושאוב באמצע מוכח דכל שאין תורת מקוה על המערב אינו מחבר לכה"פ בחסרים, והתינח אי מודו ר"מ ור"י בחסרים אתיא מתני' שפיר כוותייהו דהתם בחסרים מיירי. אבל אם נימא דבחסרים נמי מכשרו א"כ פליגי אסתם מתני' זו. וכ"ת דלעולם ר"מ ור"י בכל גווני ס"ל דפסולי מקוה מערבין ומתני' דג' מקואות אתיא כרבנן דתוספתא דבשלמים נמי אין הזוחלין מערבין. ז"א חדא דאפושי בפלוגתא למה לן, ותו דמידי קיימינן אליבא דר"ת וסייעתו ואינהו לא נחתו כלל לרבנן דתוספתא שהרי מה"ט אוקמוה לההיא דשלש גממיות באחד שלם ולא בשניהם חסרים משום דקשה להו דסתם מתני' דקטפרס אנו חיבור כמאן אתיא לא כר"מ ולא כר"י ואלו הוה ניחא להו לאוקמי סתם מתני' כרבנן דתוספתא ה"נ נוקמי מתני' דקטפרס כוותייהו כמו שתירצו התם בתוס' החולקים על ר"ח, אלא ודאי דר"מ ור"י נמי מודו דבחסרים אין זוחלין ושאר פסולי מקוה מערבין. ולומר דשני החסרונות אית בהו דהיינו שאין הזוחלין מערבין ולא אמרינן בהו נמי גוד אחית ואסיק אין הכרח לזה. דכיון דידעינן כבר שאין הזוחלין מערבין בהם לא איצטריך לן תו לומר דליתנייהו בגוד אחית ואסיק. וע"כ נאמר דס"ל להני רבוותא אליבא דר"מ ור"י דאמרינן גו"א ואסיק גם בחסרים והרי הם מחוברים בפועל ט"י הקספרב אלא שאינם כשרים למקוה לפי שאין הזוחלין מערבין בהם. ומעתה מתני' דקטפרס אינו חיבור ופלוגתא דר"מ ור"י בג' גממיות תרי מילי נינהו, דמתני' מיירי מפסול הזוחל שבמערב ובמקואות חסרים משתעי ור"מ ור"י מיירי בשלם שאין בו פסול זה וקא משתעי לענין עיקר החיבור שהקטפרס בפועל מצד עצמותו

ואולם לחפץ דברינו אין אנו צריכין כלל לכל זה לדחוקי נפשין, דאיך שיהיה הטעם להני רבוותא בהבדל שבין שלם לחסר מ"מ הא מיהא חזינן דלר"ת וסייעתו לר"מ ור"י קטפרס מערב את החסר אל השלם אע"פ שאין עליו תורת מקוה, הרי לנו מבואר מזה דבאחד שלם לא בעינן שתהא על המערב תורת מקוה ולענין שני חסרים אין אנו נזקקין להוכיח מכאן דצריך שתהא על המערב תורת מקוה דכבר ידעינן לה ממתני' דג' מקואות הנ"ל מהא דשאוב באמצע והובאה להלכה ברמב"ם ושו"ע באין

חולק

[ח] ובנוגע להלכה אי בעינן שיהא הכשר מקוה על המערב או לאו הנה לפי"מ שכתבנו יוצא לן דהרמב"ם שפסק דאין מטבילין אלא באמצעית ולפי מ"ש הכ"מ דלא פליג אגו"א ואסיק אלא משום פסול הזחילה אין מטבילין וכפי שהבין החת"ס בע"כ ס"ל דבערוב חסר לשלם נמי בעינן שם מקוה על המערב, ולר"ת ורש"י והרשב"א דדחקו לתרוצי מתני' דניצוק וקטפרס אליבא דר"מ ור"י ולא אוקמוה בפשיטות כרבנן דתוספתא כמ"ש התוס' חגיגה שם והר"ש פ"ח דטהרות נראה לכאורה דס"ל דהלכה כר"י וא"כ צ"ל דאין זה פוסל אלא בחסרים ולא באחד שלם. אך אפשר לומר דלא בא ר"ת אלא לתרוצי מתני' אליבא דר"מ ור"י אבל לדינא ה"נ ס"ל כהרמב"ם דהלכה כרבנן. ובטור (סר ר"א) בהיו רגליו של ראשון נוגעות במים פוסק כר"י דעלתה טבילה לשני וכנראה ס"ל גוד אחית עיי' בב"י שם, ומ"מ אין ראיה לנ"ד לפי"מ שנתבאר דרבנן דג' גממיות נמי לא פליגי אגוד אחית. והראבי"ה במרדכי שבועות שם לעיל מינה דההיא דנקבים דקים מצטרפים הקשה היאך טובלין בנהר והלא קטפרס דרך ירידתן הן. ותי' דהא דאמרינן קטפרס אין חיבור היינו לטבול למעלה ממנו אבל למטה ממנו שפיר דמי כדאמר בפ' אין דורשין ג' גממיות כו' ומשמע דבין ר"מ ובין ר"י מודים דמטבילין בתחתונה עכ"ל. אולם אף שנראה דתפס כן להלכה מ"מ אין ראיה מוכרחת מזה, שהרי מיירי בנהר שהוא מטהר בזוחלין ויש על הקטפרס תורת מקוה ועיקר קושייתו הוא רק שאין בו מ' סאה במקום שסובל לפי שאינו מחובר למה שלמעלה ולמה שלמטה ממנו, וע"ז שפיר מייתי דר"י דגוד אחית מחבר וכבר נתבאר דחכמים לא פליגי ע"ז. אך מהרשב"א נראה שתפס להלכה כר"י ולא נחת כלל לרבנן דתוספתא דבחידושיו לגיטין שם הביא לפירש"י דע"ז (דף ע"ב) שפי' מתני' דקטפרס אינו חיבור לטהרה בגממית שאין בה מ' סאה וקטפרס מחברה למקוה שלם אינו חיבור. [היפוך ממ"ש בגיטין דבשני חסרים מיירי]. ותמה עליו דבפ' אין דורשין בג' גממיות כו"ע מודו דמטבילין בתחתונה, ואי ס"ל דהלכה כחכמים מאי תיובתא היא על רש"י שפי מתני' כהלכה. אלא ודאי דלא נחית הרשב"א כלל לרבנן דתוספתא, תדע דהרשב"א שם לרבי יהודה רבנן דר"מ סתמא קרי ליה. וכיון שכן דמצינו דהרשב"א פסק כר"י שוב הדרינן לפשוטן של דברים דמשמע גם מראבי"ה הנ"ל דס"ל כר"י ולא נחת לרבנן דידהו וילמד סתום מן המפורש, דאל"כ הו"ל להראבי"ה להזכיר דרבנן פליגי ולפרש דלא פליגי אלא מטעם שאין הזוחלין מערבין מאי דלא שייך בנהר שבזחילתו תורת מקוה עליו כנ"ל וכמ"ש הש"ך (סרק קכ"ט) שהמעין מערב בזוחלין אבל בגוד אחית מודו

והשתא הכי כיון דראבי"ה פוסק כר"י וצריכין אנו לחלק בין חסר לשלם דבחסר בעינן שתהא תורת מקוה על המערב ובשלם לא בעינן. מעכשיו דברי הראבי"ה בצירוף נקבים דקים שחילק בין ערוב מקואות חסרים ובין ערוב חסר לשלם מוסברים יפה, דכיון דעיקר החסרון שבנקבים דקים שלא יערבו המקואות הוא משום שאין תורת מקוה מל המערב כמש"כ לעיל א"כ אין זה שייך אלא בחסרים ולא בחסר אצל שלם דלא בעינן בזה תורת מקוה על המערב, וקאי ראבי"ה בשיטת ר"ת והרשב"א ורש"י גיטין

[ט] ועדיין עמדנו בחצי הדרך דלא העלינו ארוכה אלא לראבי"ה דפסק כר"י דמטבילין בהתחתונה