דבר אברהם - א קלג

ונראה לומר עפי"מ שכ' המרדכי בשם הראבי"ה והובא להלכה בשו"ע (סעי' נ"ב) דנקבים דקים הרבה מצטרפים לכשפה"נ, וקשה טובא דלפי"ז בחלחולי דארעא נמי המים מעורבים כשפה"נ ולמה אינם מחברים את המקואות. ונראה שהוא מטעמא דכתינבא דאין חיבור מועיל למקואות אלא כשאנו יכולין לומר שהכל נעשה מקוה אחד, דהיינו שגם המערב נידון כמחור, ולפי"ז בנקבים דקים הרבה שבקרקע נהי דשני המקואות מעורבים בכשפה"נ מים בין כולם מ"מ כל אחד ואחד מאותם הנקבים הדקים ההולך במשך כל הקרקע ממקוה למקוה אותו נקב שבעצמו אין בו כשפה"נ הרי אינו מחובר למקוה אלא בפחות מכשפה"נ וא"כ אין טובלין בו, ולכן אינו מחבר את המקואות שהרי יש כאן הפסק בין מקוה למקוה אע"פ שגוף המקואות מעורבים בין כולם [כל הנקבים] בכשפה"נ. ואע"ג דכל חורי המערה וסדקי המערה מטביל בהן אע"פ שאינן מעורבין כשפה"נ כדתנן במקואות (פ"ו מ"א), מ"מ נראה ברור שאין סדקי ארעא בחלחולם נידונים כחורי המערה, דטעמא דחורי המערה הוא משום דבטלין לגבי מקוה והכא אין כל הקרקע בטלה לה, דאל"כ כל קרקע עולם מחובר להמקוה, אלא דינם כעוקה שבצד המקוה דבעיא ערוב כשפה"נ. וא"כ שפיר מייתי רבא סייעתא דכמו דחזינן הכא דאע"פ שהמקואות מעורבין מ"מ בעינן מ' סאה במקום אחד משום שאין החלחולים. עצמן נידונים כמקוה ומפסיקין, ה"נ סל וגרגותני אע"פ שהמים מעורבין מ"מ כיון דבגופייהו אין טובלין הרי הם מפסיקין שא"א לדונם כמקוה אחת

ולפי"ז יתבאר לן דאפילו אם יהיו הסל והגרגותני נקובים כשפה"נ במקום אחד אלא שהוא באופן שלא בטלו מתורת כלי נמי איי חולקין בהם את המקוה היכא שאין המים מקיפן להרא"ש ולהאשכול לאדם בכל גווני, אלו היה אפשר בכלל לחלוקה שתהיה כשמים מקיפן

נמצא דלהר"ש בחבילי עצים צריך שלא יחלקו כל המקוה ולהתשב"ץ אע"פ שחולקין כל המקוה שרי וכדעת האשכול והרע"ב כמש"ל, ובכלים להיפוך להרשב"ץ אין חולקין ולהר"ש חולקין, דאי ס"ל להר"ש נמי דבכלים לא א"כ מנא ליה להוכיח מסל וגרגותני דבחבילי עצים נמי צריך שלא יחלוק כל המקוה דילמא כלים שאני כמש"כ. ולפי"ז דברי השו"ע מתבארים היטב שתפס כחומרי שתי הדעות של הר"ש ושל הרשב"ץ

[ו] עדיין יש מקום אצלי להשוות את הדעות בכלים דלא פליג הר"ש על הרשב"ץ בזה. ונהי דלפי הטעם שבט"ז דפסול הכלים הוא משום דהווייתו ע"י דבר המקבל טומאה בודאי פליג הר"ש על הרשב"ץ ואינו דן את הכבישה כהווייתו בטומאה כמש"כ הש"ך. דאל"כ לא הוה מסתייע מסל וגרגותני לחבילי עצים שלא יחלוק גם בהם כל המקוה דדילמא סל וגרגותנו שאני שמקבלים טומאה משא"כ חבילי עצים, אבל לפי מה שכתבנו אנחנו בטעם הדבר י"ל דהר"ש נמי מודה להרשב"ץ בעיקר הדין דהיכא דאין טובלין בתוך הכלי אותו כלי מפסיק את המקוה אע"פ שהמים מעורבים מטעמא דכתיבנא, והא דמסתייע מסל וגרגותני לחבילי עצים משום דאזיל לטעמיה שכתב (בפ"ה מ"ב) דלהכי מטבילין בשידה תיבה שבים ולית בהו גזירת כלים משום דשאני כלים תלושים מקבועים ובתלושים טובלים. וא"כ בסל וגרגותני עצמן שבתוך המקוה נמי טובלין בהן כיון דתלושים הן וליכא תו לחלק כמש"כ דלא גרעי מחבילי עצים וקנים, ולכן הוצרך לחלק דבחולק כל המקוה שאני דהתם בעינן דוקא כשפה"נ וא"כ בחבילי עצים נמי דינא הכי. אבל בעיקר הדבר איהו נמי מודי דכלי שאין טובלין בו מפסיק את המקוה ולא מהני ערוב על ידו, וא"כ להחולקין עליו וס"ל דבתלושין נמי איכא איסור כלים ממילא מפסיקין הם את המקוה

ולפי דרכנו דחיקא לן רק דצ"ל דהא דאסר הרשב"ץ ואחריו השו"ע כבישה בכלים הוא דוקא אם המים נכנסין לתוכם אבל כשאין המים נכנסין לתוכם אלא מתפרצין בין כלי לכלי שרי. והם סתמוהו וכללוהו. אך בלאו הכי נמי דברי השו"ע סתומים כאן ומקום הניח לפרש, שהרי ברישא בחבילי עצים וקנים נמי סתם וכתב ובלבד שלא יחלקו כל המקוה ולא חילק כלום ובאמת אין הדין כן אלא כשהיו המים מועטין עד שאנו צריכין לצירוף המים שבין חבילי העצים וקנים דאז כשחילקה כולה אין המים מצטרפים כמבואר בר"ש אבל כשיש מים כדי שיעור מקוה חוץ ממים שבין חבילי העצים רשאי הוא לחלוק כל המקוה, וה"נ סתם את דבריו ותן לחכם ויחכם. [ואולי ברישא אי"צ לפרש דבאופן שיש שיעור מקוה חוץ מהם לא מיקרי המקוה מחולקת]

ודע דסוף דברי הב"י שסיים בדברי הרשב"ץ כדאיתא בפ' חומר בקודש ליתא ברשב"ץ שלפנינו, וצ"ל דגירסא אחרת היתה לפני רבינו או שהם דברי עצמו ולא מהרשב"ץ, ולא משמע הכי שאין זה דרכו

[ז] ולפי דברינו מוסברים יפה דברי הראבי"ה שבמרדכי דנקבים דקים מצטרפים לכשפה"נ והוקשה ליה מהך סוגיא דסל וגרגותני ותירץ וז"ל וי"ל דהתם מיירי שאין באחד מהם מקוה שלם לבדו דאז אפילו כשפופרת הנוד לא מהני ובב"י הגירסא לא מהני נקבים] אבל כשהאחד שלם והשני חסר אז אפילו נקבים דקים מצטרפין לכשפה"נ עכ"ל וכ"פ בשו"ע (סי' נ"ב). ולכאורה אין החילוק שבין חסר לשלם מובן דהיכן מצינו חילוק בשיעור עירוב מקואות בין חסר לשלם. ולפי מש"כ להרשב"ץ דעיקרא דמילתא דלא מהני חלחולי דארעא הוא משום שאותן החלחולים עצמן אין עליהם תורת מקוה ולכו אינן מחבריו ניחא שפיר כמו שיבואר

דהנה בחגיגה (דף י"ט) תנינן ג' גממיות בנחל העליונה והתחתונה והאמצעית העליונה והתחתונה של עשרים סאה והאמצעית של מ' סאה וחרדלית של גשמים עוברת ביניהן כו' ר"י אומר מאיר היה אומר מטביל בעליונה ואני אומר בתחתונה ולא בעליונה. והקשו התוס' (ד"ה בתחתונה) וז"ל משמע הכא דקטפרס הוי חיבור ואנן תנן כו' הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה. יעוד למ"ל ג' גממיות בתרי סגי זה כ' ובזה כ' וחרדלית מחברתן, ותירץ ר"ת דשאני הכא דאיכא מקוה שלם באמצע וכו משמע מתוך פירש"י עכ"ל, וכ"כ הרשב"א בחי' לגיטין (דף ט"ז). ודבריהם ז"ל צריכין תלמוד. דלפי המובן הרגיל קטפרס לא הוי חיבור לפי שהוא דרך מדרון שסופו ליפסק או לפי שזוחל ואינו נח במקומו ולכן אינו חיבור בפועל דהיינו שמצד עצמו אין שטף מים כזה מחבר. ואמאי מהני במקוה שלם. מקוה זה מה יועיל הא מ"מ מי הוא זה שחיבר את החסר אל השלם הרי קטפרס זה כמאן דליחיה דמי ומקוה שלם לחודיה קאי וחסר לחודיה קאי

ונראה דהרמב"ם (פ"ח מהלכות מקואות ה"ח כתב ג' גומות שבנחל התחתונה והעליונה של כ' סאה והאמצעית של מי ושטף של גשמים עובר בתוך הנחל אע"פ שהוא נכנס לתוכן ויוצא מתוכן אין זה עירוב. ואין מטבילין אלא באמצעית שאין המים הנזחלין מערבין אא"כ עמדו עכ"ל. וכתב הכ"מ במקורו דבתוספתא מקואות איתא דחכמים פליגי על ר"מ ור"י וס"ל דאין מטבילין אלא באמצעית. ועל מה שכתב הרמב"ם בטעמא דמילתא לפי שאין המים הנזחלין מערבין כתב הכ"מ וז"ל ולי נראה שרבינו מפרש שלא אמרו בפרק אין דורשין דפליגי בגוד אסיק אלא ר"מ ור"י אבל חכמים טעמייהו משום דאין מים הנזחלים מערבין את המקואות עכ"ל, רצונו דחכמים מצו סברי גו"א ואסיק ומ"מ אין טובלין אלא באמצעית לפי שאין נזחלין מערבין. ולפי"ז ר"מ ור"י סברי דנזחלין מערבין. וראיתי בחת"ס חיו"ד (סי' ר"ט) שהטעים את דברי הרמב"ם שאין הנזחלין מערבין