דבר אברהם - א קלב

כובש אפילו חבילי עצים אפילו חבילי קנים כו' ח"ל וכובש לצד אחד של מקוה כו' והא דקתני אפילו חבילי עצים אפילו חבילי קנום כלומר לא מבעיא אבנים אלא אפילו חבילי עצים וקנים שהמים ביניהם לא תשיב הפסק ומצטרפין למ' סאה ובלבד שלא יחלקו כל המקוה דא"כ ה"ל כמקוה שחלקו בסל וגרגותני שהטובל שם לא עלתה לו טבילה כדאיתא בריש חומר בקודש עכ"ל. חזינן דהוקשה לו אמאי סל וגרגותני חולקין את המקוה ומאי שנא מחבילי עצים דהכא שכובש וחולק בהן והרי שניהם שוין שאינם מחזיקים מים, ולזה חידש דחבילי עצים וקנים נמי מחלקין את המקוה כמו סל וגרגותני, דאע"ג דסל וגרגותני נידונין כיש בהם נקב כשפה"נ ולכן טובלין בהם כלים כמ"ש הר"ש לעיל מיניה (פ"ו מ"ה) דסל וגרגותני דומין לשק וקופה שהמים מערבים בהם. אין זה אלא כשלא חילק בהן כל המקוה אבל כשחילקה כולה הרי הם ככותל המפסיק בין מקוה למקוה וחוצצין פד שיהא בהם נקב כשפה"נ, ובהאי דינא שוין חבילי פצים וסל וגרגותני ושק וקופה דכולהו להר"ש כחדא נינהו. והסבר דברי הר"ש מאי דאיכא בין חילקה כולה ללא חילקה יבואר בעז"ה להלן

והנה הרמב"ם (פ"א מהלכות מקואות הי"ג) סתם את דבריו בכבישת חבילי עצים ולא חילק בין חולקין את המקוה ובין אין חולקין. ואין לומר דסמך על הא דסל וגרגותני חולקין את המקוה שהרי לא הביא כלל מימרא זו להלכה. ומ"מ אין ראיה מזה דפליג על כר"ש, חדא דאפשר דלא מייתי אלא לשון המשנה, ועוד דאפשר דלא מיירי כלל בשהיו מי המקוה מועטין כ"כ עד שהוצרך לצירוף המים שבין חבילי העצים והקנים. אבל האשכול הלכות מקואות (סו"ס ס') כתב להדיא דנא כהר"ש וז"ל מקוה שמימיו מרודדין כו' כובש אפילו חבילי עצים כו' כלומר אף שנראה כאלו נחלק המקוה עי"כ דמ"מ נכנסו המים מצד זה לצד זה דרך החלל שביניהם עכ"ל וכ"כ הרע"ב בפירוש המשנה. והרב בעל נחל אשכול שם כתב להגן בעד האשכול מקושיית הר"ש מסל וגרגותני דבחבילי עצים מסתמא איכא נקב כשפה"נ. ולפי"ז אין ראיה שהאשכול והרע"ב חולקין על הר"ש בגוף הדין כשאין בהם נקב כשפה"נ שלא יחלקו כל המקוה. אבל אין דבריו נראין כלל, דמלשון האשכול שכתב כלומר אף שנראה כו' משמע להדיא שבא לבאר הרבותא שיש בחבילי עצים וקנים דקמ"ל תנא דמתני' ונקט לה בלשון אפילו וע"ז ביאר דהרבותא היא שאינם חולקין את המקוה, ואי ביש בהם נקב כשפה"נ מיירי פשיטא ומאי רבותא היא. והתוי"ט שם כתב על פי' הרע"ב וקשיא לי דא"כ דוקא חבילי עצים וחבילי קנים והכא קתני אפילו עכ"ל, ואין זו השגה דרבותא היא בחבילי עצים כנ"ל דאע"ג דמפסקי מ"מ המים מצטרפין אעפ"י שאין בהם נקב כשפה"נ. וברור שהאשכול והרע"ב חולקין בזה על הר"ש וס"ל דאפילו חילקו כל המקוה נמי שרי שאין בהם נקב כשפה"נ, וטעמא דמילתא הוא משום דחבילי עצים דמיין לשק וקופה שאינן מחזיקין מים וכשם שמטבילין בתוכן כך אינם חולקין את המקוה שאין חילוק בין זה ובין עשאן ככותל כמו שחילק הר"ש

ולכן נראה דהרשב"ץ בשיטתי קאי דכובש חבילי עצים וחולק כל המקוה ואפ"ה המים מצטרפים, והוקשה ליה לפי"ז אמאי מקוה שחלקו בסל גרגותני הטובל שם לא עלתה לו טבילה וע"ו תירץ דכלים שאני ועד כאן לא שרי אלא בחבילי עצים שאינן כלים אבל סל וגרגותני שהם כלים לא, וזהו מקורו שרמז עליו לפרק חומר בקודש: [ג] ואחר שזכינו למקורו הבה ונראה בביאור הדבר למה כלים שאני. ונ"ל לומר דבר חדש דבעירוב מקואות כשפה"נ שעניינו משום דמחבר וחשיב הכל כמקוה אחת בעינן דוקא שהמקוה המחבר את המקואות יוכל להיות נידון ג"כ כמקוה אחת עם המחוברים על ידו, דהיינו שתשא עליו תורת מקוה כשר, וכיון שמחובר משני צדדיו למקואות נידונות כולן כאחת, אבל אם אותו דבר המחבר גופיה, כגון נקב כשפה"נ, אינו יכול להיות נידון כמקוה אין בכחו לחבר את המקואות שבצדדיו, דהיאך תאמר ששניהם נעשים מקוה אחת דרך אותו נקב והרי יש כאן דבר שאינו מקוה שמפסיק באמצע, והיכן מצינו מקוה אחת שאמצעיתה אינה מקוה

וראיה ברורה לזה ממתני' (פ"ו מ"ג) ג' מקואות בזה כ' סאה ובזה כ' סאה ובזה כ' סאה מים שאובים והשאוב מן הצד וירדו שלשה וטבלו בהן ונתערבו המקואות טהורין והטובלין טהורין היה השאוב באמצע וירדו שלשה וטבלו בהן ונתערבו המקואות כמו שהיו והטובלין כמו שהיו, ופי' הר"ש מחמת שהשאוב מפסיק בין שנים החיצונים הכשרים אין הכשרים מתערבין זה עם זה. והדבר תמוה מאד מה ענין הפסק לכאן הרי מ"מ מים כשיעור עירוב מחבר את שני הכשרים והרי הם כמקוה אחת וכי בשביל שהחיבור נעשה דרך המקוה השאובה אין הכשרים מחוברין יחד והרי מ"מ המים מתערבים. ולהנ"ל מתבאר יפה, דאין לדון עירוב מקואות אלא כשהכשר מקוה חל על כל משך המערב אבל אם אין הכשר מקוה על המערב אינו מחבר את המקואות,, ומשו"ה השאוב מפסיק שהמים המערבים כשהם ע"ג השאוב אין טובלין בהם. ולפנינו יבואר עוד ביסוד דברים אלו

ולפי"ז מקוה שחילקה בסל וגרגותני אע"פ שאינם חוצצין מפני שהם כחבילי עצים שהמים מעורבים בהם מ"מ אין חיבור לשני חצאי המקוה שהרי ביניהם נמצאו המים בסל וגרגותני שאין עליהם תורת הכשר מקוה ואין טובלין בהם, דאע"פ שהם כנקובים מ"מ לא בטלה מהם תורת כלים ואין טובלין בכלים. והא דמטבילין בשידה ותיבה הנקובים כשפה"נ וכן בשק וקופה שבתוך הים כבר כתב הרא"ש (פ"ה דמקואות מ"א) דשאני התם שהים מקיפן מכל צד אבל אם היו עומדין על שפת הים ואינן מוקפין מכל צד אין מטבילין בהם. וא"כ הכא בסל וגרגותני שחילק בהן כל המקוה הרי בצדדין אינן מוקפין מים אלא מקרקע של כותלי המקוה והלכך אין מטבילין בהם, או דאפשר דבעינן שיהא מוקף מן הצדדין במקוה שלם כמו בים ולא בחסרי מקוה. ומשו"ה צריך דוקא חבילי עצים וקנים שאינם כלים

[ד] ועוד סליק על דעתי למימר ביישוב קושיית הראשונים משידה ותיבה שבים שמטבילין בהם אע"פ שלא בטלו מתורת כלים, דבאמת מה"ט אין טובלין בהם אדם אלא כלים בלחוד הוא דמטבילין כדקתני מתניתין מטבילין בהם ולא קתני טובלין ולשון מטבילין הוא על כלים כדתנן (מקואות פ"ה מ"ו) כל מקום שיש בו מ' סאה טובלין ומטבילין. (ואולם מצינו לשון מטביל גם על אדם בכלל (פ"ה מ"ב) ובלבד שלא יטביל ע"ג ספסל, אבל באשכול מקואות (סי' נ"ז) הגירסא שלא יטבל וגם לפני הב"ח היתה כן הגירסא בטור, עיי' בב"ח (סי' ר"א) וכן תנינן (פ"ב דמקואות מ"י) רא"א מטבילין במים ואין מטבילין בטיט. ואפשר דהתם נמי על כלים קאי לפי שאין דרך אדם לטבול בטיט, אע"פ שדין האדם בודאי שוה התם לדין הכלים]. אח"ז מצאתי שכבר אמרוה להא מילתא קמאי דקמאי שכ"כ האשכול (סי' נ"ז) וז"ל ואיכא דמיתיבי מהא דתנן השידה והתיבה שבים מטבילין בהם אם נקובים כשפה"נ אלמא אפילו בכלי עצמו מטבילין אם מחובר למעין, איכא למימר דהקילו בטבילת כלים שדי ברביעית משא"כ לאדם עכ"ל

ולפי"ז יתחדש לן דמקוה שחלקו בסל וגרגותני מטבילין בהם כלים מיהא כיון שהמים מעורבים ולגבי טבילת כלים אין סל וגרגותני מפסיקין שהרי בתוכם נמי מטבילין כלים

[ה] ועתה נשוב לסוף דברי הש"ס בפ' חומר בקודש דמייתי רבא סייעתא דהא ארעא כולה חלחולי מחלחלא ובעינן דאיכא מ' סאה במקום אחד. ולפי דברי הרשב"ץ שהחסרון הוא משום כלים צריך ביאור מאי סייעתא היא מארעא דחלחולי מחלחלא: