דבר אברהם - א קכח

אחרים. אבל כבר העיר הפ"מ דבתוספתא שבידינו לא גרסינן להא דאבא שאול כבירושלמי אלא כגירסא דילן בבבלי אבא שאול אומר כן היו עושין בתרומה אבל לא בקדש. ונלע"ד ברור שט"ס הוא בירושלמי וצריך לגרום כבבבלי, דא"א כלל לומר דגם בתרומה גזרינן אי משום כלי שאין בפיו כשפה"נ אי משים כלי כבד כליטרא דבסוגיין דבבלי מסקינן דבתרומה ליכא למימר דלמאן קאמרינן חברים חברים מידע ידעי ומע"ה אין מקבלין תרומה, ורק בקודש איכא למיגזר דמקבלין קודש מע"ה משום איבה, אע"כ דצריך לגרוס כבבבלי דעיקר דברי אבא שאול נאמרו לענין קודש דבסל וגרגותני נמי לא אבל בתרומה אה"נ דמטבילין בכל כלים ואפילו שלא בסל וגרגותני

[ג] ועתה נלך הלאה בביאור הירושלמי. אבא שאול ור"ש שניהם אמרו דבר אחד כו' פי' הפ"מ שניהם אמרו דבר אחד בענין טבילה דחיישינן משום חציצה היכא דאיכא למיחש שלא באו המים לשם. ר"ש אומר כו' והיינו דקאמר שניהם אמרו דבר אחד דכמו דאבא שאול חייש לכבדו של כלי שלא יהא חוצץ ולא מהני לומר שידיח בתחלה. הדר אמר ר"י מסתברא כו' אבל אבא שאול לא יודה לר"ש דלא תיהני הדחה במים בתחלה דאיכא למימר כי קאמר אבא שאול כו' היינו בשלא הדיח אבל אם הדיח במים תחלה מהני. כך פי' הפ"מ. אבל פירושו צריך תוספת ותיקון, דלדידיה למסקנא ס"ל לאבא שאול דמדיח תחלה מהני כיון דטעמא הוא משום חציצה, וזהו דבר חדש לגמרי דמתניתין סתמא קתני שאין מטבילין כלים בתוך כלים בקודש ומשמע דלא לפלוגי כלל. וקצת ראיה לזה מסוגיין דבבלי דאמרינן מאי בינייהו דר' אילא ורבא איכא בינייהו כו'. ואם נאמר דיש מקום לחלק בגזירת כלים בקדש בין הדיח תחלה ללא הדיח א"כ לדידן דהלכה כרבנן דר"ש דהדחת ידיו תחלה מהני לימא איכא בינייהו הדיח תחלה לר' אילא דטעמא משום כבדו של כלי מהני הדחה תחלה לדידן ולרבא משום גזירת כלי שאין בפיו כשפה"נ לא מהני. אע"כ דלר' אילא נמי לא מהני הדחה תחלה דבמתניתין סתמא קתני ואין לחלק ביניהן. ואע"פ שאין ראיה גמורה מבבלי דאפשר דר"י פליג ע"ז זכר לדבר מיהא הוי ולאפושי בפלוגתא למה לן

[ד] ולכאורה יש לדחות ראיה זו עפימ"ש הטורי אבן חגיגה שם (דף כ"א ד"ה רישא וסיפא) דלר' אילא דטעמא משום חציצה במחטין וצינורות שאין במינן כובד ליכא למיגזר ומטבילין להו כלי בתוך כלי, והקשה דא"כ אמאי לא קאמר הש"ס איכא בינייהו דברים קלים כמחטין וצינורות שאין במינן כובד דלר"א מטבילין ולרבא אין מטבילין, ומכח קושיא זו ושניה הכריח דר"א אית ליה נמי טעמא דרבא. ולפי"ז נסתרו דברינו דלא מצי הש"ס למימר הדיח תחלה איכא בינייהו דאפילו הדיח נמי אין מטבילין לר"א משום טעמא דרבא. ואין לדחות דברי הטו"א מהא דירושלמי דלאבא שאול הדחה תחלה מהני דזה שייך רק לטעמא דחציצה ולדבריו כו"ע אית להו גם טעמא דרבא ולא תיהני הדחה, דז"א דהא אבא שאול מיירי בסל וגרגותני דלא שייך בהו גזירה דרבא ונשאר רק טעמא דחציצה לחוד ולהכי מהני הדחה דכיון שהדיח אזדא ליה גם טעמא דחציצה. ולפי"ז נראה פשוט דבסל וגרגותני במחטין וצינורות דלית במינן כבדים מהני גם לרבי אילא לפי דברי הטו"א

אבל לענ"ד דברי הטו"א רחוקים. דא"כ מאי קאמר הש"ס רבי אילא לטעמיה דא"ר אילא א"ר חנינא בר פפא עשר מעלות שנו כאן ופירש"י דהני תרתי דחדא טעמא הוא כחדא חשיב, ולדבריו לאו חדא טעמא הוא דבמעלה דטבילת כב"כ מלבד טעמא דחציצה איכא נמי טעמא דרבא ונפקא מיניה גם חומרא במחטין וצינורות כנ"ל וא"כ הו"ל לחשבן לי"א מעלות כמו לרבא. אע"כ דלאו מילתא היא אלא דר' אילא לית ליה כלל טעמא דרבא ומשו"ה הוו לדידיה רק י' מעלות. ומה שהקשה הטו"א דנימא מחטין וצינורות שאין במינן כבד איכא בינייהו צ"ל דלאו מילתא דפסיקא היא שאין במינן כבדים, דאפשר דלא הוי מין מסוים כ"כ כסל וגרגותני וגזרינן בהו אטו כבדים כמו בעלמא, ולהלן יבואר בעז"ה תירוץ יותר מרווח לזה, ובקושייתו הראשונה אין בה כדי לחדש דבר כזה, ובסוף דבריו הוא עצמו ז"ל שדא בהו נרגא

וכיון שנדחו דברי הטו"א ור' אילא לית ליה טעמא דרבא קמה ראייתנו וגם נצבה. דאם נאמר כהפ"מ דיש מקום לומר לר' אילא דלרבנן דר"ש דהדחת ידים תחלה מהני מטבילין בקודש כב"כ בהדחה תחלה נימא איכא בינייהו הדיח תחלה אלא ודאי דלא שנא

[ה] ונראה לי להוסיף קצת בביאור הירושלמי. דר' לא דירושלמי היינו ר' אילא דתלמודין וקאמר אם היה דבר טמא כבד כליטרא אין מטבילין אותו. פי' דאין מטבילין אותו אפילו בתרומה וחולין מדינא וכמש"כ רש"י בחגיגה שם ומשו"ה גזרו גם באינם כבדים, וע"ז מייתי אבא שאול אומר כו' וצ"ל כגירסתנו בבבלי דבקדש אין מטבילין בסל וגרגותני כמש"ל. ועלה קאמר ר"י דנראה טעמא דאבא שאול דאין מטבילין בסל וגרגותני אע"פ שאין במינן פחות מכשפה"נ משום דסבר דמעלה של קודש היא משום כבדו של כלי ומשו"ה לא שנא שאר כלים לא שנא סל וגרגותני כבתלמודין אליבא דר' אילא. וע"ז קאמר דאבא שאול ור"ש שניהם אמרו דבר אחד כו' פי' דהא ודאי מתניתין דאין מטבילין ומחלקותן דאבא שאול ורבנן בברייתא סתמא קתני וליכא לפלוגי בין הדיח ללא הדיח דבכל גווני אין מטבילין, וקאמר דרבנן דס"ל מטבילין בסל וגרגותני אבל בשאר כלים לא ואפילו בהדחה תחלה מ"מ אפשר דקיימי בשיטתא דחכמים דר"ש דהדחת ידיו תחלה מהני ואלו הוה טעמא דאין מטבילין כב"כ בקודש משום חציצה אה"נ דהוו מחלקי בין הדיח ללא הדיח, דבהדיח מטבילין כב"כ לקודש אפילו שלא בסל וגרגותני. אבל אינהו סברי דטעמא הוא משום גזירת כלי שאין בפיו כשפה"נ ולפי"ז אין נ"מ כלל בין הדיח ללא הדיח. אבל אבא שאול דס"ל דאפילו בסל וגרגותני אין מטבילין לקודש טעמא הוא משום חציצה וא"כ אמאי אין מטבילין בכל גווני והרי לרבנן בהדיח תחלה ליכא חציצה ושרי, ובע"כ לומר דכר"ש ס"ל דהדחה תחלה לא מהני. הדר אמר ר"י מסתברא אבא שאול לא יודה לר"ש פי' דאפשר דאיהו נמי ס"ל כחכמים דהדחת ידים תחלה מהני, ואלו הוה טעמו דאבא שאול משום חציצה כדסלקא אדעתין מעיקרא ה"נ דהוה מחלק בין הדיח ללא הדיח, אלא דסבירא ליה נמי כת"ק דטעמא הוא משום גזירת כלי שאין בפיו כשפה"נ ולכן לא מהני הדיח, והא דאסר להטביל אפילו בסל וגרגותני הוא משום דסבר דאע"ג דסל וגרגותני גופייהו אין במינן פחות מכשפה"נ מ"מ איכא למיגזר משום כלים דעלמא ודלא כרבא דסבר דאין לגזור סל וגרגותני אטו כלים אחרים. וטעמא דמסתברא לר"י הכי הוא משום דרבנן דקסרין אמרי משמו הלכה כאבא שאול ואם נימא דטעמא דאבא שאול משום כבדו של כלי בע"כ ס"ל כר"ש במדיח ידיו ואתי הלכתא כיחידאה דפליגי רבים עליה במתניתין דמקואות (פ"ח מ"ה)

[ו] ואם כנים אנחנו בדברנו אלה יוצא לן מעתה פסקו של הרמב"ם כמין חומר, דתפס כסוגיית הירושלמי במסקנא דהלכה כאבא שאול דאפילו בסל וגרגותני אין מטבילין לקודש וטעמא דידיה הוי נמי כרבא וכר"י בתר דהדר ביה דמסתברא דאבא שאול לא יודה לר"ש. וניחא ליה להרמב"ם לפרש דש"ס דילן לא פליג אמסקנת הירושלמי דלטעמא דגזרת כלי שאין בפיו כשפה"נ נמי אפשר דאין מטבילין בסל וגרגותני גזירה אטו כלים אחריני וכמ"ש, והא דקאמר הש"ס איכא בינייהו סל וגרגותני למ"ד משום חציצה איכא למ"ד משום גזירה כו' סל וגרגותני שאין בפיהן כשפה"נ ליכא ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא סל וגרגותני שמילאן כלים והטבילן טהורין אין הכונה דלמ"ד גזרה שמא יטביל מחטין וצינורות מוכרח לומר דמטבילין בסל וגרגותני, אלא הכונה היא רק דלמ"ד משום