דבר אברהם - א קכה

גאראדיא, שבסדרו את כתבי אביו הוא ניהו מו"ח הגאון "הגדול" זצ"ל מצא בתשובה אחת שערך להגאון מוהר"ר בנימן זקהיים ז"ל את הדברים שהובאו משמו בס' אפיקי ים באריכות קצת, ושם הביא להגר"א בשנות אלי' על המשנה דתרומות דמשמע מדבריו דאף דאפשר לקיים את שניהם מ"מ כיון דאינו רוצה שניהם אלא אחד מקרי פיו ולבו מכחישין זא"ז וכ"נ מדברי הש"ך יו"ד (סי' של"א ס"ק ע"ה ע"ו) דנראה מדבריו דבהך דסי' ר"י נמי מקרי מכחישין זא"ז. אמנם הביא למ"ש הש"ך (סי' רנ"ח סק"ה) על מ"ש הרמ"א ואם רצה לומר על סלע זה והוציא בשפתיו על אחר הוי טעות ואינו כלום וכתב ע"ז הש"ך פי' ואותו שהוציא בפיו בטעות אינו לצדקה אבל אותו שחשב בלבו חייב ליתן לצדקה, ויקשה על הש"ך דפיו סותר למה שבלב ולמה מהני מה שגמר בלב, ומזה נראה דס"ל להש"ך דלא מקרי סותר ומכחיש אלא היכא דא"א לקיים שניהם אף דלא נתכוין אלא לאחד לא מקרי מכחישין זא"ז ומהניא מה שחשב בלבו (והש"ך סותר א"ע למ"ש בסי' של"א כנ"ל). והביא ראיה לדברי הש"ך אלו מדברי הרמב"ם בפיה"מ לתרומות שם שכתב כ"ז מבואר והעיקר אצלינו גמר בלבו צריך להוציא בשפתיו, דלכאורה תמוה טובא דזה יועיל לסיפא בנדרים ושבועות אבל ברישא בתרומה וקדשים מאי איכא למימר, וע"כ כתי' הר"ש הואיל ומכחישין זא"ז א"כ גם בסיפא לא צריך לזה העיקר. אמנם להש"ך נכון מאד דבשלמא ברישא שפיר מקרי מכחישין זא"ז הואיל דא"א לקיים שניהם אבל בסיפא דאפשר לקיים שניהם א"כ לא מקרי מכחישין זא"ז ואמאי לא מהני מה שגמר בלבו, ולכך כתב הרמב"ם דלא מהני בזה גמר בלבו ואשה"ט. והגאון ר' בנימן הנ"ל עמד כבר על דברינו הנ"ל והשיגו ממ"ש הרמב"ם בפי"ד ממעה"ק באומר הרי עלי עולה כו' דמוכח דגם באפשר לקיים את שניהם מקרי מכחישין זא"ז כמו שכתבנו, ומו"ח הגאון ז"ל הסכים על ידו דכן מוכח מדברי הרמב"ם אלו וכמ"ש השנות אלי' והש"ך סי' של"א, ודברי הרמב"ם בחיבורו סותרין לדבריו שבפיה"מ הנ"ל. והדברים הנ"ל נמצאו עכשיו בספרו של מו"ח הגאון "הגדול" זצ"ל שו"ת אור גדול סי' ל"ז שנדפס מקרוב ע"י גיסי הגאון הנ"ל

כן במה ששניתי למעלה מדברי הס' אפיקי ים בהביאו את דברי מו"ח הגאון ז"ל במה שדקדק במשנה תרומות בציירה פיו ולבו סותרין זא"ז כמ"ש למעלה בטעם השינוי שלי בסוגר. הנה ראיתי עתה בגוף דברי מו"ח הגאון ז"ל שכן הוא כמו שתיקנתי ובס' אפיקי ים אגב ריהטא לא דק

[א] וזה מקרוב נדפס ספר לפלגות ראובן חלק ד' לידידי הגאון מוהר"ז בענגים נ"י אבד"ק קלוואריעא ומצאתי בו בסיומא דמס' בכורות פלג א' שעמד על דברינו אלו, והעיר על מה שכתבנו לעיל בסתירת דברי מו"ח הגאון "הגדול" זצ"ל בביאור המשנה דתרומות (פ"ג מ"ח) המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר מעשר ואמר תרומה כו' וחזרתי לקיים דברי הטו"א ונכנסתי גם בדחוקים משום דבתוספתא תרומות ומע"ש שהבאנו שם מבואר להדיא כהטו"א (דתני ר"מ אומר אם עתיד לקרות להן שם אין קדושה עד שיקרא להן שם ואם אין עתיד לקרות להן שם כיון שהפרישן נתקדשו וט"ז העיר בספר הנ"ל אדפריכנא מדר"מ אמאי לא מסתייענא מאינך תנאי דפליגי אר"מ, דתני התם (במע"ש פ"ד) הפריש תרומה ומע"ר ומע"ש ולא קרא להן שם ר' יוסי אומר נתקדשו ר' יהודה אומר לא נתקדשו ר"מ אומר אם עתיד לקרות להם שם כו', ופשטא דמילתא משמע דלר' יוסי ודאי חיילא קדושת התרומה אפילו אם עתיד לקרות להן שם, וכיון דר' יוסי פליג אר"מ הא קיי"ל דהלכה כר"י מחברו, עכ"ד. והנה באמת לא נראה לומר דבהכי פליג ר' יוסי עלי' דר"מ ולא מיירי כלל בעתיד לקרות להם שם. ופלוגתא דידי' ור' יהודה היא כבמתני' דמע"ש (פ"ד מ"ז) אי מהניא הפרשה בלא דיבור, שכן ביארו מפרשי התוספתא חסדי דוד ומנחת בכורים, אבל לחפץ הסרת השגה הנ"ל מעל דברינו אין אנו צריכין כלל לזה, דאף אי יהיבנא דר' יוסי פליג עלי' דר"מ בהכי מ"מ לא העלה ארוכה. דהא מתניתין דתרומות דהמתכיין לומר תרומה ואמר מעשר כו' דר' מאיר היא, כמבואר להדיא בפסחים (דף ס"ג ע"א) וקסבר ר"מ לא בעינן פיו ולבו שוין ורמינהו המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר כו' ופירש"י וסתם משנה ור"מ היא, ותו לא מידי

[ב] עוד כתב בספר הנ"ל על מה שכתבתי לעיל דיפה העיר בס' אפיקי ים מתוס' ערכין (דף ה' ע"א ד"ה אדם) דלחד תירוצא פירשו למתני' דלא אמר כלום ממה שמוציא מפיו אבל מה שבלבו הוי קיים דלא כמ"ש הטו"א, והוספתי דאף שהתוס' מטעמא אחרינא קאמרי לה משום דס"ל לר"מ אין אדם מוציא דבריו לבטלה ונמצא דהויא התם הוצאת שפתים בהדה דמחשבה כו', וע"ז העיר בספר הנ"ל דאין לפרש כן בכוונת התוס' ולומר דלפי שאין אדם מוציא דבריו לבטלה לכן מיקרי זה ג"כ כהוצאת שפתים מה שלא הזכיר כלל על לשונו ולהדיא כתבו התוס' כתובות (דף ע' ע"ב ד"ה אלא) וז"ל דודאי משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה יש לנו לתקן דיבורו כו' אבל להוסיף על דיבורו מה שלא אמר כלל אין לנו להוסיף בשביל כך כיון שאין לנו לומר שכך הי' דעתו בלא שום דיבור אחר עכ"ל, וא"כ האיך נימא שבאם הי' מתכוין לומר תרומה ואמר מעשר יהא נחשב כאלו אמר בפיו תרומה. ולכן כתב דביאור דברי התוס' הוא כפשוטן לפי"מ שהקדימו שם במ"ש אדם יודע שאין ערך לפחות מבן חדש וגמר ואמר לשם דמים ואפי' אינו יודע מ"מ דעתו ע"פ שתקנו חכמים הלשון ע"ז הקשו וא"ת מ"ש מדאמר פ' ת"נ המתכוין לומר תרומה כו' לא אמר כלום והיינו שהקשו כיון דשמעינן כאן דבשביל שאין אדם מוציא דבריו לבטלה אמרינן דודאי גמר ואמר לשם דמים כדי שלא יהיו דבריו ומחשבתו לבטלה, ואפי' אם אינו יודע שאין ערך לפחות מב"ח ול"ש בי' כלל לומר דגמר ואמר לשם דמים מ"מ מתקנינן לי' אנן שיהא איזה קיום להקדשו ואמאי לא נימא התם נמי איזה תיקון לדבריו כדי שלא יהי' לבטלה לגמרי, וע"ז תירצו דבאמת לא הוי התם לבטלה לגמרי דרק מה שמוציא מפיו לא אמר כלום אבל מה שבלבו קיים ונמצא שאין אנו מוציאין דבריו לבטלה כיון דמחשבתו מיהא קיימת, ורק הכא גבי ערך פחות מב"ח שבאם נרצה לקיים מה שחשב בלבו ואמר לשון ערכין הרי יהי' לבטלה לכן מתקנינן לי' אנן לקיים הקדשו דגמר ואמר לשם דמים, וסיים דזה פשוט בכוונתם. עכת"ד. ואני תמה דא"כ מאי הועיל בביאורו דקושיית התוס' היא דבמתני' דתרומות נמי נתקן דיבורו, ולימא נמי לנפשי' בייאי איכא התם לתקן דיבורו הרי רק בהא דבמקום שאמר הוא מעשר נתקן ונימא אנן תרומה והרי שוב יקשה אף לדידי' מתוס' כתובות דתיקון כי האי לשנות דיבורו להיפוך ממה שאמר לא אמרינן, ואיני רואה מאי תיקן

[ג] ואולם השגתו מתוס' כתובות נכונה ואמיתית היא. האומנם שיש מקום אתי להנצל מחמת השגה זו. דתנן בתמורה (דף כ"ז ע"ב) הרי זו תחת עולה תחת חטאת לא אמר כלום כו' תחת חטאת. ותחת עולה שיש לי בבית הי' לו דבריו קיימים, אמר על הבהמה טמאה ועל בעלת מום הרי אלו עולה לא אמר כלום הרי אלו לעולה ימכרו ויביא בדמיהם עולה, ואמרינן עלה בגמ' אר"י אמר רב מתני' דלא כר"מ דאי כר"מ הא אין אדם מוציא דבריו לבטלה, וכתבו התוס' (ד"ה דלא) וז"ל פי' דקתני תחת חטאת תחת עולה לא אמר כלום וכיון דאמר ר"מ א"א מוציא דבריו לבטלה ה"נ