דבר אברהם - א קיט

[כא] מעכשיו באנו לדין דאפילו לפי"מ שתפסו האחרונים ז"ל להלכה דבה"ת דאורייתא מ"מ ביחיד רבו האומרים דמדרבנן היא. דהנה במאן דס"ל מפורש דבה"ת מה"ת מנו את הרמב"ן בס' המצות והרשב"א בחי' לברכות והחרדים (פ"ד אות י"ג) בשם הרשב"ץ וס' החינוך (מצוה ת"ל). ואולם אין דעתם מפורשת איך הדין ביחיד. ולעומת זה הרי לנו הרמב"ם דס"ל דבכ"מ הוי דרבנן ולפי"מ שצידדנו רש"י והרר"י ס"ל דביחיד מיהא הוי דרבנן. והאגור מובא בב"י או"ח (סי' מ"ז) כתב שאביו ז"ל הנהיג שלא לברך ביום אפילו אחר שינת קבע וכן ראוי לעשות שהמקיל בברכות במקום שיש מחלוקת לא הפסיד עכ"ל, הרי דס"ל דהוי דרבנן דאי דאורייתא ספיקה לחומרא ואם כי לא ידענו מזה מה דעתו בציבור ביחיד מיהא ודאי ס"ל דהוי דרבנן ומכל הראשונים שהבאנו לעיל דבה"ת בציבור שחוזר ומברך הוא משום תקנה מיוחדת ומשמע דאתיא ברכה דיחיד ומפקא קריאה בציבור כבר כתבנו לעיל דלא מיכרעא מילתא דאפשר דס"ל דבציבור נמי דרבנן היא כהרמב"ם, ולכן נראה פשיט דביחיד מיהא הוי דרבנן כמבואר להדיא בירושלמי

ובדברי האגור חוכך אני ותמה שכתב עוד וז"ל ומי שמהרהר בלבו תורה קודם שבירך בה"ת אין צריך לברך כי הרהור אינו כדיבור לענין ברכה כו' דהלכה כרב חסדא דהרהור לאו כדיבור דמי כו' א"כ מי שמהרהר בתורה א"צ לברך דהא אפילו רבינא אומר שא"צ לברך לא לפניה ולא לאחריה ופירש"י ותוס' דס"ל בהרהור לא יברך עכ"ל, ודבריו ז"ל מרפסן איגרי דהא דלא מברך התם לרבינא הוא משום דבעל קרי הוא דה"נ אינו מברך לפני המזון משוה"ט ומאי ראיה היא לשאינו בעל קרי, ותו דהתם בברכות ק"ש מיירי ולא בבה"ת, יעוד דלדידיה דס"ל דבה"ת ביחיד דרבנן כמש"ל מה"ט גופיה בעל קרי אינו מהרהר כמבואר התם דבדרבנן אינו צריך, ועוד מאי מסיים ופירש"י ותוס' דס"ל בהרהור לא יברך מה זה ענין לכאן. ומפני זה היה נראה לומר דכוונתו להסתייע מרבינא לנידון דידיה ע"פ מה שהקשו האחרונים למאן דס"ל בה"ת מה"ת א"כ לרבינא דהרהור כדיבור דמי כיון שהבעל קרי מהרהר בק"ש שהיא תורה הרי חייב מדאורייתא בבה"ת ולמה אינו מהרהר גם בה"ת או אה"ר שהיא במקום בה"ת כדתנן אינו מברך לא לפניה ולא לאחריה ופירש"י ותוס' דבהרהור נמי אינו מברך והרי במידי דאורייתא מחויב הוא להרהר כמו ק"ש ובהמ"ז, וע"ז תירץ דאע"ג דהרהור לרבינא כדיבור דמי מ"מ אין חיוב ברכה על הרהור בדברי תורה כלל ומשו"ה אינו מהרהר בברכה. ובזה אזדו להו דברי הצל"ח ברכות (דף כ"א ע"ב) ביישוב דעת הרמב"ם עיי"ש. ולפי"ז נראה לכאורה דעתו דבה"ת ביחיד נמי דאורייתא היא וא"כ יקשה אמאי הקיל לעיל בספקה ומשווי לה כמורכב אתרי ריכשי וצ"ע

[כב] ובכדי להשוות דעת ר"ת וסייעתו שכתבו דברכה אה"ר פוטרת מן הדין לקה"ת עם הירושלמי פ' ג' שאכלו דמבואר דבציבור הוי מה"ת וביחיד דרבנן דלא תקשי עלייהו היכי אתיא דרבנן ומפקא דאורייתא. י"ל על יסוד דברינו הנ"ל דבאמת ס"ל נמי דבציבור הוי מה"ת ומ"מ אה"ר פוטרת קה"ת כמ"ש דפריסת שמע בציבור הויא נמי כקורא בתורה בציבור ושפיר מפקא, ומה שהזכיר דגם ברכת הערב נא פוטרת כוונתו נמי כשבירך על קריאת פרשת הקרבנות בתוך הציבור. [ואין בזה דוחק כ"כ, דר"ת קאי התם רק להוכיח דברכת קה"ת לאו משום מצות ת"ת היא והלכך נשים דפטורות מת"ת נמי מברכות והוכיח לה מזה דאפילו בירך ברכת הערב לא או נפטר באה"ר חוזר ומברך ומכה"ג שכתבנו נמי יש בו בכדי הוכחה]. ותוס' רי"ח והרשב"א שדחו לתלמידיו של רש"י י"ל בדוחק כנ"ל דשיטת תלמידי רש"י ז"ל היתה לחזור ולברך אפילו ביחיד כל שעה שהפסיק ומסתייעי מקה"ת דהתם נמי משום הפסק חוזר ומברך לדעתם, וע"ז דחו דלאו משום הפסק נגעו בה אלא משום תקנה מייחדת שהיא ברכה על הקריאה, אבל מעיקר הדין אי"צ ברכה שכבר נפטרו באה"ר שברכוה ג"כ על ק"ש בציבור, ואע"ג דאמרינן בירושלמי דאין אה"ר פוטרת אלא בששנה לאלתר י"ל דקה"ת שקבועה ובאה בודאות שאני ונפטרת בכך, וכעין סברא זו כתבו הראשונים וגם להרבה ראשונים אין הלכה כהך ירושלמי מדש"ס דילן לא מחלק בהכי עיי' בב"י (סי' מ"ז). [אך בדברי הרשב"א וחי' הרא"ש ברכות קשה לדחוק כמו לר"ת כמבואר למעיין בדבריהם]

ומ"מ תמה אני על הרר"י בשבלי לקט מאי קאמר דברכה דקה"ת היא משום דלא זזה ממקומה תיפוק ליה שהיא משום מצות קריאה כברכת כל המצות דרבנן, דבקריאה בציבור בשבת איכא תרי מילי חדא מצות ת"ת דמתקיימא בזה ואידך חיובא דרבנן לקרות דוקא בציבור ועל מצוה זו דרבנן אנו מברכין, שכן היא דעת ר"ת ז"ל והנמשכים אחריו, וא"כ אפילו לא היתה נהוגה מימות מרע"ה נמי היו מברכין. ואולי הוקשה לו מטבע הברכה שאינה כנוסח ברכת קיום מצות קריאה דרבנן כמו על מקרא מגילה אלא מטבעת בה"ת עצמה וע"ז הוצרך לומר דמטבעת הברכה לא זזה ממקומה

[כג] ואגב גררא אעיר שראיתי דבר חדש בראב"ן (סי' קמ"ב) שפסק דלא כשמואל דברכת אה"ר אינה פוטרת כלל וז"ל השכים לשנות בין מקרא בין משנה בין תלמוד בין קודם שקרא את שמע בין לאחר שקרא את שמע מאי מברך בא"י עכ"ל, והוא דבר חדש שלא נמצא לו חבר לפי מיעוט ידיעתי, וצריך ביאור אמאי דחי להא דשמואל מהלכה

ונ"ל שהראב"ן ז"ל דרך אחרת לו בפירוש הסוגיא דברכות (דן י"א). דאמרינן התם אר"י אמר שמואל השכים לשנות עד שלא קרא ק"ש צריך לברך משקרא ק"ש אינו צריך לברך שכבר נפטר באה"ר אר"ה למקרא צריך לברך ולמדרש א"צ כו' ורבא אמר אף לתלמוד צריך לברך כו'. ופירש"י וכל הראשונים דפלוגתא דהני אמוראי מילתא באפי נפשה היא בעיקר חיוב בה"ת אם צריך לברך למשנה ולתלמוד כל עיקר אבל הראב"ן ז"ל נראה דס"ל דבהא כו"ע מודו דלמדרש ומשנה ותלמוד צריך לברך ולא איפלגו הכא אלא בדשמואל דאמר דאה"ר פוטרת וע"ז אר"ה שאינה פוטרת אלא מדרש שאינו גופה של תורה אבל למקרא צריך לחזור ולברך שאין אה"ר פוטרתו ור"א סבר דאף למדרש צריך לחזור ולברך, ורבא מוסיף דאף לתלמוד צריך לחזור ולברך, וכיון דהלכתא כרבא א"כ לית הלכתא כשמואל כלל ומה שאמרו צריך לברך הפי' הוא שצריך לחזור ולברך, וכן היתה הגירסא בש"ס רבא אמר לתלמוד צריך לחזור ולברך, היינו שלאחר אה"ר צריך לחזור ולברך ודלא כשמואל, אלא שהוגה ונסגרה בחצאים המלה לחזיר, ואין ספק בעיני דגירסא זו היתה לפני הראב"ן ז"ל. ולרחק שיטה זו שהחזיק בה הראב"ן נתכוין רש"י ז"ל ד"ה לגמרא שכתב א"צ לברך אפילו קודם אה"ר קאמר והכי מוכח מילתא בפ"ב עכ"ל. ובאמת מהתם קשה על הראב"ן דמוכח דעובדא דרב חייא בר אשי דהוה קאים קמיה דרב לתנויי פירקא דמינה מייתי רבא דאף לתלמוד צריד לברך מיירי קודם שקרא ק"ש, ולשיטת הראב"ן דעיקר פלוגתייהו אחר אה"ר היא לא מסתייע מזה לרבא מידי. ואולי נאמר להראב"ן דתרי עובדי נינהו ובפ' שני מיירי קודם שקרא שמע והכא אחר שקרא שמע, דלא מסיק הכא כדהתם דקרא ק"ש ומנח תפילין וכן התם לא קאמר לתנויי פרקין בספרא דבי רב כדהכא אלא סתמא קתני ומתני לן פרקין ואפשר דתרי אסהדתי נינהו. ובירושלמי (פי"א הלכה ה') איתא נמי כסוגיא דידן שמואל אמר השכים כו' רב חונא אמר נראין הדברים מדרש צריך לברך הלכות א"צ לברך ר' סימון בשם ריב"ל בין מדרש בין הלכות צריך לברך א"ר חייא בר אשי נהגין הוינן יתבין קומי רב ובין מדרש בין הלכות זקקינן למיברכא. הרי דרב חייא בר אשי גופיה אסהיד לענין זה ולכן אפשר דתרי אסהדתי הוו והכא מיירי אחר ק"ש: