דבר אברהם - א קט

דרק משינוי הלשון דלא יחליפנו ולא ימיר אנו למדין בשל אחרים ויעוי' בשמ"ק שם, ולפי"ז אזדו להו הדברים הנ"ל שאמנם בלא"ה נמי רק דיוקא נינהו ורשמתים רק כמאמר המצטרף

[י] ומה שהקצה כת"ר ללישנא דמשו"ה לקי בתמורה משום דלא אתי חד עשה ודחי לתרי לאוי א"כ היכי קאמר ר"ש (דף י"ג) והרי מעשר בכלל היה ולמה יצא לומר לך מה מעשר קרבן יחיד כו' דילמא להכי שנה במעשר דהתם ליכא אלא חד לאו לאשמועינן דהתם הוי ניתק לעשה ולא לקי כדרך שאמרו בלא תבערו דללאו יצאה, הנה כשהרציתי קושייתו לפני מו"ח הגאון הגדול זצ"ל תירץ לפום רהיטא בפשיטות דא"כ לא לכתוב במעשר הלאו אלא העשה לחודא ולא הוה לקי דהו"ל כבר תרי עשין לתרי לאוין ולמה כתבי' רחמנא גם ללאו לומר לך כו'. ורשמתי לכת"ר דברים פשוטים אלו שנאמרו לי רק דרך העברה ורהיטא מפני שכת"ר נתלבט בקושייתו. ובזה הנני מסיים הפעם את דברי כי רבו

ירבה כחו וחילו לאורייתא ושלמי' יסגא כנפשו ונפש ידידו הנוטה אליו כנהר שלום המוקירו ומכבדו כרום ערכו

סימן טז

ב"ה בחודש מרחשון תרה"ג סמאלעוויטש. לכבוד ידידי מחו' הרה"ג החו"ב סוע"ה וכו' מוהר"ר אלחנן בונם וואסערמאן נ"י. (הוא ניהו הרב הגאון המפורסם ר"מ דישיבה הק' בבאראנשאוויטש). שלום וברכה

הגיעני מכתבו היקר שתוכו רצוף אהבה מד"ת, ומאשר חביבין עלי דברי דודים שמתי לבי לפלפל בהם הרחב יותר ממה שנכנס לחוג דבריו בהכרח

[א] הקשה כת"ר בברכות (דף ט"ו ע"א) חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה מאן תנא כו' אר"ח ר' יוסי היא דתנן הקורא את שמע ולא השמיע לאזניו יצא ר' יוסי אומר לא יצא עד כאן לא קאמר ר"י לא יצא אלא גבי ק"ש דאורייתא אבל תרומה משום ברכה הוא וברכה דרבנן ולא בברכה תליא מילתא. וכתב הרא"ש בחי' לברכות בספר ברכה משולשת וז"ל אבל אי הויא ברכת תרומה דאורייתא משמע דתרומתו אינה תרומה דהברכה מעכבת ההפרשה, אע"ג דברכות אינן מעכבות היינו משום דהויין דרבנן אבל אי הויין דאורייתא מעכבות ולא הויא הפרשה עכ"ל. והקשה כת"ר דלפי"ז ברכת התורה דהויא דאורייתא תעכב את מצות תלמוד תורה וזה דבר חדש שלא שמענו ועוד דלפי"ז יהא מותר ללמוד בלא בה"ת כיון דבלא ברכה אינו מקיים המצוה וכמדומה לי שהדין מבואר להיפוך היינו דאסור ללמוד בלא ברכה וצריך להתיישב בזה. ויעוי' נדרים (דף פ"א) על מה אבדה הארץ כו' על שלא ברכו בתורה תחלה וד"ל. וסבור הייתי לומר לדעת הרא"ש דבה"ת אינה ברכת קיום המצוה אלא על מעשה הלימוד ואפילו אם לא תתקיים בזה מצות ת"ת וכגון שמתכוין בפירוש שלא לצאת ידי חובת המצוה, אבל גם זה לא שמענו, ועוד דא"כ גם נשים תהיינה אסורות ללמוד בלי בה"ת. עכ"ד כת"ר

[ב] ולענ"ד נראה דאף אי יהיבנא לכת"ר דבה"ת רמיא לברכת תרומה להרא"ש אלו הויא דאורייתא מ"מ הלומד בלא בה"ת יצא ידי מצות ת"ת. דהנה לכאורה קשה טובא במש"כ הרא"ש שאם היתה ברכת הפרשת תרומה דאורייתא היתה מעכבת ההפרשה, והרי אשכחן גבי בכורים שהקריאה ודאי דאורייתא היא ואפ"ה אינה מעכבת וכן גבי חליצה אם לא קראה חליצתה חליצה ולמה כתב הרא"ש דהכא היה מעכבא. ע"כ נ"ל דאמנם משוה נה הרא"ש ברכת המצות לקריאת בכורים וקריאת יבמה שאם היו הברכות דאורייתא היו שוות לקריאות הללו, ובכל מקום באמת לא מעכבי אלא דהכא בלחוד הוא דמעכבי, משום דבחרש שאינו שומע קא עסקינן ואליבא דר"י דסבר אם לא השמיע לאזניו לא יצא וא"כ אינו ראוי לבילה וקיי"ל כר"ז דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו, דה"נ אמרינן בקריאת בכורים וקריאת יבמה דכל שאינו ראוי לקריאה קריאה מעכבת בו (יבמות דף ק"ד וב"ב דף פ"א). נמצא דאפילו נימא דבה"ת דמיא לברכת הפרשת תרומה אין זה שייך אלא בחרש שאינו יכול לברך ולר' יוסי ולכן בילה מעכבת בו אבל פקח הראוי לבילה בודאי אין הברכה מעכבת אפינו אם היא מה"ת. ולדידן דקיי"ל כרבנן דר"י דבלא השמיע לאזניו נמי יצא כמבואר באו"ח (סי' ס"ב ס"ג) אף חרש שאינו שומע ראוי לבילה ויוצא בלימוד ת"ת אפילו כשלא בירך

ובזה מיושב אצלי חומר גדול, דהגרע"א ז"ל בדו"ח הקשה בסוגיין דאמרינן עד כאן לא קאמר ר"י לא יצא כו' אבל תרומה משום ברכה הוא כו' אמאי הוצרך הש"ס להאריך ואיך ס"ד דלר"י חרש המדבר ואינו שומע שתרם אף דיעבד אין תרומתו תרומה משום דלא השמיע הברכה לאזניו והא במתניתין דתרומות (פ"א מ"ו) קתני דאנס שתרם תרומתו תרומה אע"ג דלא בירך כלל וא"כ מאי שואטי דינא דלא השמיע לאזניו לכאן וכי גרע מלא בירך כלל. איברא דקושיא זו היינו יכולין לבלוע בדחיקא ולומר דהיינו נמי טעמא דסיפא דאנה שתרם תרומתו תרומה משום דברכה דרבנן ולאו בברכה תליא מילתא, ומשו"ה האריך הש"ס דסוף סוף סופא נמי טעמא בעי, אבל בר מן דין חומרא יתירא יש כאן. דבירושלמי תרומות (פרק א' ה"א) גרסינן למי נצרכה [פי' מתני' דהשומע ואינו מדבר לא ותרום ואם תרם תרומתו תרומה] לר' יוסי היידין ר' יוסי ההוא דתנינן תמן הקורא את שמע ולא השמיע לאזניו יצא ר' יוסי אומר נא יצא כו' אמר ר"ח לית כאן חרש אשיגרת לשון היא מתניתא אר"י מסתברא מודי רב חסדא בתרומה דהיא דר"י א"ר בון ע"כ איתמר דהיא דר' יוסי דתנינן חמישתא קדמייתא ולא תנינתא עמהון ואין משום שאין תרומתו תרומה והא תנינן חמישתא אחריתא ולא תנינתא עמהון הרי סופה מימר דר' יוסי היא. ועיי' בשנות אניהו פ"ב דברכות וביתר ביאור בתרומות פ"א מהרר"י פרענקל שהגר"א ז"ל מפרש לירושלמי דהוקשה ליה אמאי לא כייל ותני חרש המדבר ואינו שומע עם חמשה בתרייתא דתנינן במשנה ו' חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה האלם והשכור כו' ומזה מסתייע ר' בון דחרש המדבר ואינו שומע תרומתו תרומה רק נר' יהודה אבל לר' יוסי אין תרומתו תרומה כיון דעיקר התרומה דאורייתא מעכבא הברכה ולכן לא כייל הא בהדי חמשה דסיפא משום דבסיפא ר' יוסי נמי מודי דתרומתו תרומה ובפלוגתא לא מיירי מתני' דסיפא. ודברים אלו מרפסן איגרי דבסיפא שלא בירך כלל מודה ר' יוסי דתרומתו תרומה וברישא שבירך אלא שלא השמיע לאזניו אין תרומתו תרומה כלל ובמה גרע. ומצאתי שכן תמה בס' קרן אורה לברכות. והיא פליאה עצומה מאד

ולפמ"ש זכינו למצוא פתרא לחידה זו. דבאמת א"א כלל לומר דלר' יוסי הברכה מעכבת את ההפרשה דלא תהא ברכה דרבנן עדיפא מדאורייתא ואלו הויא דאורייתא נמי לא היתה מעכבת כמקרא בכורים וכקריאת יבמה, אלא דעיקר הדבר הוא משום דראוי לבילה מיהא בעינן ומשו"ה לר"י ו שאינו