דבר אברהם - א קב

כשרה בסומא אף סמיכה כשרה בסומא דלר"י לטעמיה נראה באמה דשחיטתו נמי פסולה, שהרי ס"ל לר' יהודה בב"ק (דף פ"ז ע"א) דסומא פטור מכל המצות האמורות בתורה ומשמע ברא"ש קידושין (פ"ק סי' מ"ט) דמל"ת נמי פטור שכתב דמשו"ה סומא חייב לר"י מדרבנן ואשה פטורה כדי שלא יהא נראה כמי שאינו נוהג בתורת ישראל אבל אשה מחויבת במ"ע שלא הז"ג ובמצות ל"ת. מכלל דסומא מל"ת נמי פטור, [אמנם בדפוסינו' באו בסוגר המלים ובמצות ל"ת, וכמו"כ לא נמצאו גם בתוס' עירוכין (דף צ"ו ע"ב) ובריטב"א קידושין (דף ל"א ע"א) עיי"ש], וכבר הביאו האחרונים שבס' המכריע לר"י הזקן (סי' ע"ח) מבואר דפטור גם מל"ת, ועיי' במקנה קידושין שם שתפס בפשיטות דפטור גם מל"ת דכיון דפטרינן ליה ממצות מקרא דאלה העדות והחוקים כו' יש לפוטרו גם מל"ת מה"ט. ועיי' בנוב"ת (חאו"ח סי' קי"ב) ועוד באחרונים שהאריכו בזה, וא"כ כיון שאינו בל"ת הרי אינו בר זביחה ששחיטתו פסולה לדעת הר"י והר"א בפ"ק דחולין דסברי דמשו"ה שחיטת עכו"ם פסולה משום שאינו בר זביחה, ועיי' בהגר"א יו"ד (ריש סי' ב') שכתב שכ"ה בתוספתא חולין, וא"כ שפיר לא אצטריך קרא למעוטי סומא מסמיכה. [ועוד אני חוכך לומר דאף לדעת הרשב"א בחי' לב"ק דלר"י סומא חייב בל"ת מ"מ באיסור עשה אפשר שאינו חייב, וא"כ אכתי לאו בר זביחה הוא, דנראה דלא מקרי בר זביחה עד שיהא גם באיסור העשה שבוזבחת ולא סגי לן במאי דמוזהר בלאו דנבילה, דכל עיקר סברת הר"י דבעינן הכא בר זביחה דוקא אע"ג דבשאר מילי גם מי שאינו מחויב בדבר מעשיו כשרים כמו ציצית וסוכה שעשאום נשים [עיי' בתוס' מנחות (דף מ"ב ע"א ד"ה מניין) ובאו"ח (סי' י"ד)]. נראה שהוא משום דבציצית וסוכה אין מצוה בגוף העשייה של הציצית והסוכה אלא הלבישה והישיבה לחודייהו הוא דהוויין מצוה והלכך מציווי העשייה דכתיב בהו ליכא למידן שנאמר רק למי שמצויה בעשייה זו ומי שאינו מחויב בה מעשיו פסולין שהרי בעשייה גופה אין מצווה כל עיקר שאינה מצוה כלל משא"כ הכא שאין האכילה מצוה אלא הזביחה היא דהויא מצוה משו"ה כיון דכתיב וזבחת והוא נאמר למצות עשה להמחויב בה ממילא לא מהנו מעשי מי שאינו מצווה שהרי בע"כ לא לו אמרה תורה וזבחת למצוה שהוא פטור ולא נכלל בה וממילא אין מעשיו מועילים, וא"כ סומא נמי אעפ"י שחייב בל"ת מ"מ את"ל שאינו באיסור עשה הרי לא קאי עליה קרא דוזבחת וממילא אין שחיטתו מתרת. ומצאתי שכן תפס ש"ב הגאון מוהריד"ב זצ"ל בס' בית הלוי ח"א (סוס"י ט"ו), ומה ששחיטת קטן כשרה הוא משום דאיתיה גם באיסור העשה לספות ליה בידים יעו"ש. ולדעת רי"ו דפסק כר"י דסומא פטור מן המצות ואפ"ה שחיטתו כשרה צ"ל דה"ל כשי' הריצב"א בתוס' שבועות (דף כ"ד ע"א ד"ה האוכל) ושאר פוסקים דוזבחת אינה מ"ע אנא הכשר ולא בעינן לענין בר זביחה אלא שיהא בלאו דנבילה, או דס"ל כהרמב"ם דפסול שחיטת עכו"ם אינו משום דלאו בר זביחה הוא אלא משום וקרא לך כו', ועיי' בחי' רעק"א ליו"ד וסי' א' סעי' ט')]. ובר מן כל דין הנה לר"י ליתא לקושייתנו כל עיקר שהרי ס"ל ביבמות שם דגר בטבילה לחוד סגי ליה וע"כ דדן אפשר משא"א כר' יהושע וא"כ אע"ג דסמיכה דזקני עדה אי אפשר בסומין מ"מ דנין מינה. נמצא דלדידן דקיי"ל בגר כרבנן עד שימול ויטבול ואין דנין אפשר משא"א ליכא למיליף מזקני עדה אלא מאופן שאפשר, דהיינו כמ"ש שהפריש קרבן ואח"כ נפסל מסנהדרין, ואין זה שייך אלא בסומא דמשכחת ביה אפשר כה"ג שנעשה סומא אחר הפרשה משא"כ לענין גרים ונשים ועכו"ם דא"א להו שיהיו מזקני עדה מעיקרא כלל בודאי אין דנין מזקני עדה שלא יסמוכו שהרי הוי אפשר משא"א, ומאן דיליף מעולת ראיה י"ל דמוקי מתני' כמ"ד דנין אפשר משא"א

אך תירוצנו לא יספיק להרמב"ם שפסק (פי"ג מהלכות אי"ב ה"ו) כרבנן שאינו גר עד שימול ויטבול הרי דס"ל דאין דנין אפשר משאי אפשר ופסק (פי"ב מהלכות שגגות ה"א) כר"י דקהל מביא פר העלם דבר ולא ב"ד, וא"כ מנליה דסומא אינו סומך דליכא למיליף מזקני עדה ועולת ראיה דאין דנין אפשר משאי אפשר. וי"ל דס"ל דבגז"ש דנין וכמ"ש התוס' במנחות ויעוי' בתוס' בכורות (דף נ"ו ע"א), ובלא"ה נמי אין שיטת הרמב"ם מבוררת שראיתי למי שעמד בסתירת דבריו שבגר פסק כמ"ד אין דנין אפשר משא"א ולענין פסח שלא יבוא אלא מן החולין פסק (פט"ז מהלכות מעה"ק הט"ז) כר"א והוא נגד סוגית הש"ס יבמות וצ"ע

[ג] ומ"ש כת"ר בישוב קושייתי דמקרבנו לחוד לא הוה מוכח כלל דעכו"ם לא שגם הוא קרבנו מיקרי אלא דהמיעוט הוא משום דקרבנו קאי על בני ישראל ולפי"ז כשנתגייר שפיר סומך. הנה גם על דעתי עלה כן וכיוונתיו באמרי עם הספר דיש לישב, והאמת שכדבריו כן הוא, אך בכדי לפלפל בדברי כת"ר לא אמנע מלרשום לו מה שעלה על דעתי לכאורה לומר, דמה שהכריח דע"כ מקרבנו לחוד ליכא למעוטי דקרבנו הוא, אי משום הא אפשר לומר לפלפולא דלא איריא, די"ל דעכו"ם שאין לו שום ענין כפרה בקרבנו אפשר דלא הוי כבעלים ולא מקרי קרבנו. דהקרבנות שמקבלים מעכו"ם באים מישראל לאיזו כפרה דעולה באה לכפר על עשה ושלמים נמי אית בהו כפרה כל שהיא כמבואר בתוס' ערכין (דף כ"א ע"ב ד"ה מאי) ח"ל אבל בשעת הפרשה לא בעינן דעת אלא בחטאת משום דלא ניחא ליה לאינש לכפרה במילתא דלאו דידיה אבל עולה ושלמים דלא לכפרה קאתי כולי האי אי"צ דעת בשעת הפרשה עכ"ל, ומלשון דלא לכפרה קאתי כולי האי משמע דמקצת כפרה בשלמים נמי איכא ומקומו מוכיח עליו שכללום יחד עם עונה ועולה ודאי מכפרת על עשה, ונראה דלאו דוקא שלמים מכפרים קצת אלא כל הקרבנות כולן דמאי שנא, [ועיי' במהרי"ט אלגזי הלכות בכורות (פ"ק אות ז') שלא כן דעתו]. אבל עכו"ם שאין לו בהם שום ענין כפרה אפשר דלא הוי כבעלים ולא מקרי קרבנו דאין נו בו כלום ודכירנא שראיתי באחד מספרי האחרונים שלא אזכור עתה מקומו שנשאל בהא דאיבעיא לן בנדרים (דף ל"ה ע"ב) הני כהני שלוחי דידן הוו או שלוחי דשמיא דהיאך אפ"ל דהוו שלוחי דידן והרי איכא נמי קרבן עכו"ם ואין שליחות לעכו"ם, [עיי' בפנ"י ומקנה קידושין (דף מ"א ע"ב) והא דתנן חבורה ובחת"ס (חיו"ד סי' שכ"א)], וכמדומני שהשיב דדוקא בישראל דאית ליה כפרה בקרבנו הו"א דבעינן שליחותו אבל עכו"ם שאין לו כפרה הוי קרבנו כמי שאין לו בעלים ונא בעי כלל שליחותו וה"נ י"ל בנ"ד. ונרויח בזה שיתפרשו לן כפשוטן דברי רבינו רשום בסוגיין דתמורה דאמרינן קרבן עכו"ם וקרבן חברו מחד קרא נפקא וכ' רבנו גרשום משום דתרוויהו אינן שלו, והיינו כדכתיבנא דלית ביה ענין בעלים. ולא נצטרך לומר דכוונתו היא רק עפ"י מסקנת התוס' דקרבנו ממעט שלא יסמוך ישראל בקרבן עכו"ם והלכך שייך לומר דתרווייהו אינן שלו דאידי ואידי של חברו נינהו מה שאינו מפורש להדיא בדברי ר"ג ז"ל

אבל א"א לומר כן דאי הכי מאי מיבעיא ליה לרמב"ח בתמורה (דף ב' ע"ב) אם עכו"ם עושה תמורה כיון דלא אתי לכלל עונשין תיפוק ליה דלא הוי בעלים כלל ובתמורה בעלים בעינן, אע"כ דעכו"ם נמי הוי בעלים על קרבנו. וכ"ת דלעולם לא הוי בעלים ואיבעיא ליה לרמב"ח אם הוא עושה תמורה בקרבן ישראל מדין דלא יחליפנו מיהא שהוא בשל אחרים וכגון דאמר מריה דבהמה דהקדש כל הרוצה להמיר יבוא וימיר, ולפנינו יבואר בס"ד דזה אינו מתורת שליחות והיה ראוי להיות גם בעכו"ם ועיי' בלח"מ (פ"א מהלכות תמורה ה"ו), או דילמא שאין לו דין תמורה כלל ואפילו מדינא דאחרים משום דלאו בר עונשין הוא. ז"א דלא יספיק אלא לאיבעיא דרמב"ח אבל הרי אמרינן בתר הכי ת"ש קדשי עכו"ם כו' אר"י בכולן אני רואה להחמיר הרי דלאו בקרבן אחרים