דבר אברהם - א קא

למאי אצטריך קרבנו להכי הא נפקי שפיר מבני ישראל סומכין ואין העכו"ם סומכין עכ"ל, והקשיתי דלכאורה כי ממעטינן מבני ישראל הוא דין גברא בדיני הסמיכה שאין העכו"ם בתורת סמיכה ולמאי דממעטינן מקרבנו הוא דין בקרבן גופיה שקרבן כזה שהוא של עכו"ם אינו נסמך, ונ"מ טובא בינייהו לעכו"ם שהפריש קרבן ונתגייר דאי מבני ישראל הרי גברא השתא בר סמיכה הוא ואי מקרבנו כה"ג נמי אינו סומך דמ"מ קרבן עכו"ם הוא. וסיימתי עם הספר דיש ליישב ואפשר נמי לומר דזהו ההסבר של תי' התוס' שכתבו וי"ל דאיצטריך דמהו דתימא אין העכו"ם עצמן סומכין על קרבנו ומיהו הכהנים סומכין עליהן ומש"ה איצטריך קרבנו לומר שאין בקרבן עכו"ם סמיכה כלל, ר"ל דאי מבנ"י הו"א שהוא דין גברא והלכך כהנים סומכין עליהן ולמאי דממעטינן מקרבנו הוא דין בקרבן גופיה שאין בו תורת סמיכה כלל כמ"ש, וע"ז העיר כת"ר להסתפק אם גרים סומכין כיון דכתיב בני ישראל כדתנינן ביבמות (דף ע"ד ע"ב) לענין טומאת לידה דבר אל בני ישראל אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה משוחררת מנין ת"ל אשה, משמע דגרים לאו בכלל בני ישראל הם

הנה בתוס' סוכה (דף כ"ח ע"ב ד"ה לרבות) מבואר להדיא דגרים סומכין ובסוף דבריו הביאם גם כת"ר. ובהשקפה הראשונה עלה על דעתי דלא דמי קרא דטומאת לידה לסמיכה, דבסמיכה אתי בנ"י למעוטי עכו"ם כדאיתא במנחות (דף צ"ג ע"א) וממילא לית לן מיעוטא נגרים, אבל בטומאת לידה לפי המבואר בתו"כ (ריש פ' תזריע) לא ממעטינן עכו"ם מבנ"י והלכך הו"א דאתי למעוטי גרים ואיצטריך אשה לרבוי דז"ל התו"כ בני ישראל בענין הזה ואין עכו"ם בענין הזה, בני ישראל אין לי אלא בני ישראל מנין לרבות את הגיורת ואת השפחה כו' ת"ל ואשה, בני ישראל מה ת"ל לפי שנאמר והזרתם את בני ישראל מטמאתם ולא ימותו בטמאתם בטמאם את משכני שומע אני בין מתוכו בין מאחוריו ה"ל ביולדת ואל המקדש לא תבוא ע"כ, הרי מבואר דלא ממעטינן עכו"ם מבני ישראל דאל"ה מאי קאמר בני ישראל מה ת"ל והרי אצטריך למעוטי עכו"ם. ומצאתי שכעין זה הקשה הגאון נצי"ב זצ"ל בס' העמק שאלה (פ' אחרי שאילתא ק"ח) ביישוב קושיית התוס' סוכה יעו"ש. אך לפי"ז קשה לי ברש"י ב"ק (דף ל"ח ע"ב) וז"ל מרקם טהורים כו' ודם נכרי טהור מדאורייתא דכתיב דבר אל בנ"י אשה כי תזריע וילדה בת ישראל מטמאה בלידה ובנדה ולא נכרית עכ"ל, ולפי הנ"ל הרי מבואר בתו"כ דלא ממעטינן כלל מבני ישראל ומסתמא איכא איזו דרשא אחריתא. ובנדה (דף ל"ד ע"א) לא ממעטינן אלא זבי עכו"ם מבני ישראל אבל בנדות לא מצינו מיעוטא, וכן ברמב"ם (פ"ב מהלכות מטמאי מו"מ ה"י) כתב אבל העכו"ם אין מטמאין לא בזיבה ולא בנדות ולא בלידות דין תורה שנאמר דברו אל בני ישראל ואמרתם אליהם איש כי יהיה זב בני ישראל מטמאין בזיבה ולא העכו"ם. הנה הביא קרא רק על זבין ועל נדות ולידות לא הביא קרא ולא אדע היכן מיעוטן אי לאי בני ישראל. ואולי י"ל דלעולם ממעטינן עכו"ם מבנ"י וסיפא דתו"כ דבנ"י מה ת"ל דייקא רק לשון בני, דכיון דכל הפרשה לנשים נאמרה למה כתיב בני לשון זכר, דאף שנאמרה בפרשה גם מצות מילה שהיא על האב מ"מ עיקרה בטומאה משתעי, ודוחק הוא. והגאון מלבי"ם ז"ל בס' התוה"מ כתב בפשיטות דמהאי בני ישראל לא ממעטינן עכו"ם ונעלמו ממנו דברי רש"י בב"ק

אולם כ"ז הוא רק לפי"מ שנמשכתי, בתר גירסת התו"כ שבס' התוה"מ להגאון הנ"ל, אבל בילקוט לא גרם בנ"י מה ת"ל לפי שנאמר והזרתם כו' אלא גרם וילדה מה ת"ל מכלל שנאמר והזרתם כו' ובתו"כ שעם פי' הר"ש משאנץ גרס אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים מה ת"ל לפי שנאמר והזרתם כו' וכתב הר"ש וז"ל וטמאה מה ת"ל משמעה למה צריך לכתוב משמעות הטומאה שכתוב בענין בכל קדש לא תגע וחל המקדש לא תבוא כי לא היה לו לגלות ולכתוב כ"א וטמאה שבעת ימים ואני יודע לענין מה שהוא ביאת מקדש דכתיב והזרתם כו' וקאמר לכך צריך לכתוב טומאה לענין מה היא מפני משמעה שמשמעות אזהרה דקרא דוהזרתם את בנ"י שומע אני כו' עכ"ל, ולפי גירסות אלו שפיר י"ל דמבנ"י ממעטינן עכו"ם, ולא עוד אלא אפילו לגירסת התו"כ שבהוצאת הגאון מלבי"ם א"ש כפי' הר"ש דכמו דלהר"ש מאי דאמר וטמאה מה ת"ל הכוונה היא על בכל קדש לא תגע דכתיב בתריה והוא כמו וגו' ה"נ קאמר בנ"י מג ת"ל והכוונה לאינך קראי דביאת מקדש והכל עולה לקנה אחד, ואין ספק דזוהי דרך רש"י ז"ל ונסתרו דברינו הנ"ל

ומצאתי בהגהות מצפה איתן לסוכה דגרים סומכין דרשינן בהדיא בתו"כ (פ' ויקרא) אדם לרבות את הגרים יכ"כ הגאון מלבי"ם ז"ל (פ' ויקרא אות קצ"א) ומיישב דבכל הני דוכתי דהקשו מהם התוס' סוכה איכא ריבויי לגרים יעו"ש. ועיי' בדבריו שם (אות י') ויש לדקדק מירושלמי שקלים (פ"א) ואין להאריך עוד. עכ"פ זה ברור דגרים סומכין ויש מקום לקושייתי, (ועיי/ בספרי חלק שני סי' ו' אות ב')

[ב] ומ"ש כת"ר דסמיכת גרים תליא בפלוגתא דר"ח וריב"א במנחות (דף צ"ג ע"א) בטעמא דסומא אינו סומך דלמ"ד אתיא סמיכה סמיכה מזקני העדה ה"ו גרים אינם סומכין דאינם כשרין לסנהדרין ולמ"ד אתיא סמיכה סמיכה מעילת ראיה גרים סומכין דחייבין בראיה, במחכ"ת לא דק ושגגה היא שיצאה מלפניו, דמאן דיליף מראיה לאו מחיוב ראיה גופיה יליף לה אלא מסמיכה דעולת ראיה וממילא יפול גם שם הספק אם גרים סומכין וערבך ערבא צריך, וכן למאן דיליף מזקני עדה נמי לא מוכח דגרים אינם סומכין כמ"ש התוס' (ד"ה אתיא) דלאו כל הפסולין לסנהדרין אינם סומכין דא"כ כל בעלי מימין לא יסמוכו. והרי גם לנשים צריך מיעוטא דבנ"י, יעו"ש בתוס' שנשארו בתימה אמאי צריך מיעוטא דבנ"י לנשים תיפוק ליה מסמיכה סמיכה מזקני עדה

ובדרך חידוד יש לתרץ קושיית התוס' מנשים ועם זה יתבאר דגרים נמי אין למעט מזקני עדה כמ"ש. דהנה ק"ל טובא היאך ממעטינן סומא מגז"ש דסמיכה סמיכה מזקני העדה והרי סומין שפסולין לזקני עדה ואינם בעלים של פר העלם דבר ממילא אין להם מה לסמוך, וכן בעולת ראיה כיון שאינו עולה ואינו מביא עולת ראיה הרי אין לו מה לסמוך, וא"כ לגבי סמיכה הרי הוא נידון כאי אפשר לסמוך דכשאין קרבן א"א לסמוך, וא"כ לר"ע דס"ל ביבמות (דף מ"ו ע"א) וש"ד דאין דנין אפשר משאי אפשר מנלן דסומא אינו סומך בקרבנות שמביא דאפשר בהו סמיכה ובתוס' שם מבואר דבגז"ש והיקש נמי ס"ל דאין דנין אפשר משאי אפשר ועיי' תוס' מנחות (דף פ"ב ע"ב ד"ה והשתא). ויש לתרץ בדרך חידוד, דבהוריות (דף ד' ע"ב) נחלקו ר"מ ור"י בפר העלם דבר מי מביאו דר"י ס"ל קהל מביא ור"מ ס"ל ב"ד מביאין ור"ש ס"ל קהל מביא פר וב"ד מביא פר, וא"כ לר"מ ור"ש פר שהפרישו ב"ד הרי הוא קרבנם ממש ואם נסתמא אח"כ אחד מן הסנהדרין נמצא שיש לו קרבן שהפריש ואפשר לו לסמוך ומ"מ גזה"כ הוא דרק זקני ב"ד הכשרים יסמוכו ושפיר ילמד מיניה סומא בכל קרבנותיו שאינו סומך דהשתא אפשר מאפשר הוא. ולר"י דס"ל קהל מביא וליכא לתרוצי כנ"ל י"ל דלדידיה לא איצטריך כלל מיעוטא לסומא שלא יסמוך. דהנה התוס' מנחות שם (ד"ה ידו) הקשו למ"ל מיעוטא דנשים אינן סומכות תיפוק ליה דמ"ע שהזמן גרמא היא ונשארו בקושיא, ובקידושין (דף ל"ו ע"א ד"ה והקבלות) תירצו דסד"א משום דכתיב וסמך ושחט איתקש סמיכה לשחיטה מה שחיטה כשרה בנשים אף סמיכה כשרה בנשים להכי אצטריך למעוטי ולפי"ז י"ל דלר"י לא אצטריך כלל קרא לסומא שלא יסמוך דבלא"ה נמי ידעינן שאינו בסמיכה לפי שהוא פטור מכל המצות כמו שהקשו התוס' לענין נשים, ובסומא ליכא למימר כתירוץ התוס' בנשים דסד"א מה שחיטה