דברי התורה צט

מהירושלמי ומשאלתות דרב אחאי דכתבו דחייב עד דיתיב בהדה ואתו לסטין משמע להדיא כמו שכתב המחבר, ועיין בפלפולא חריפתא על הרא"ש (בפרק המפקיד סימן ז') דהביא ראיה דהרא"ש סובר כשטת הראב"ד דאם על בעידנא דלא עיילי אנשי דחייב דדלמא אם היה שם נעשה לו נס כדמצינו גם את הארי ודוב הכה עבדך, דאל"כ אמאי חויב הכא אם לא יתיב בהדה ע"ש, ולפע"ד אין ראיה דהא בלא יתיב בהדה ליכא פשיעה דהא אם מונח בחפירה בעומק מאה אמה ג"כ חייב א"כ אפילו תחלתו בגניבה וסופו באונס מבואר בתוספות בבא מציעא (דף צ"ג ד"ה אי הכי) דפטור לכ"ע, אלא עיקר דאינו חייב על תחלתו רק על סופו כיון דלא יתיב בהדה הוי עליו שם גנבה וחייב דלא חילק רחמנא בין אונס גדול בין אונס קטן רק אם שם גנבה עליו חייב כן נ"ל

סעיף ח' (ג) רועה שהיה לו להציל הטרפה או השבויה ברועים אחרים ובמקלות ולא קרא רועים אחרים וכו' הרי זה חייב אחד שומר חנם ואחד שומר שכר וכו' אבל שומר שכר חייב לשכור רועים ומקלות עד כדי דמי הבהמה וכו' ואם לא עשה כן והיה לו לשכור ולא שכר הרי זה פושע וחייב, ואם יוכל השומר לטעון לבעל הבית אנכה לך מה שהוצרכתי הוצאות לשכור רועים ומקלות נחלקו בו אבות העולם הלא המה הרמב"ם והראב"ד וטור, דהרמב"ם סובר דאין יכול לנכות מה שצריך הוצאות והראב"ד וטור סוברים דיכול השומר לנכות לבעל הבית מה שצריך הוצאות, ויש לעיין לשיטות הראב"ד וטור היכא דשומר שכר מודה שנגנב או נאבד ממנו דחייב לשלם אם יוכל השומר לטעון לבעל הלא אם לא נגנב היית מחויב לתת לי שכר שמירה גם עתה אנכה ממנו מן הפרעון שכר שמירה כמו דיכול לנכות הוצאות דרועים ומקלות לשיטות הראב"ד וטור, או דלמא הכא יכול בעה"ב לומר לשומר כלום פסקתי לך שכר אלא לנטורי לי נטירא יתירתא וכיון דלא נטרית לי כראוי שלם לי כל דמי הפקדון ולא תנכה כלום וצ"ע, ומצד הסברא נ"ל פשיט דאין יכול לנכות אפילו רוצה להעמיד לו חפץ כמו הפקדון ג"כ אין יכול לנכות

סימן ש"ה סעיף ג' (א) היו הבעלים עמו בשעה שמשך החפץ לשמור פטור אף מפשיעה, עיין מה שכתבתי לעיל (סימן רצ"א סק"ב) דאף להפוסקים דסוברים דמשעה שנסתלקו בעלים משמירה חייב מ"מ לענין בעליו עמו לא פטרינן ליה, כמו שהבאתי בשם הר"ן דהיכא דחיובא מטעם ערב לא מפטר בבעלים ע"ש

הלכות אומנים

סימן ש"ו סעיף א' (א) כל האומנים שומרי שכר הם וכולן שאמרו טול את שלך והביא מעות וכו' הרי האומן שומר חנם, כן הוא לשון המשנה. בבא מציעא (דף פ') ולכאורה קצת קשה אמאי נקיט במתניתין ובש"ע לשון כל האומנים, ובפרט לפי תירוץ ראש של הגמרא דמשום הכי הוי שומר שכר אפילו לר' מאיר דסובר דשוכר הוי כשומר חנם אעפ"כ אומן הוי כשומר שכר בההיא הנאה דתפיס ליה אאגריה, וכן פרש"י שם במתניתין הנ"ל כל האומנים שעושין מלאכה בבתיהם, א"כ משמע דדוקא קבלן הוי שומר שכר ואמאי נקט לשון כל, ואפשר דמשום הכי נקט במתניתין ובש"ע לשון כל לרבותא דלא מבעיא היכא דעשה אומן שבח בכלי ודאי הוה שומר שכר משום דיש לו הנאה לקדש בו אשה באותה כלי כמבואר במלחמות ה' שבועות (דף מ"ג) עי"ש, אלא אפילו אומן דלא עשה שבח בכלי ואין לו הנאה זו אף על פי כן הוי שומר שכר מטעמא דמבואר בגמרא, ובסיפא נמי ניחא דנקט וכולן גם כן לרבותא דאפילו באומן שעשה שבח בכלי ויש לו הנאה דיכול לקדש בו האשה והוי אמינא דאפילו אמר טול את שלך יהיה שומר שכר בשביל הנאה זו קמ"ל דלא הוי רק שומר חנם, ודע דאם נאנס הכלי משתלם שכירתו מן הבעלים ומבואר בש"ך לעיל (סימן קכ"ו סקט"ו) ע"ש וכן כתב הבית שמואל (סימן כ"ח ס"ק ל"ח) ועיין בקצות החשן

(ב) שומרי שכר הם. הטעם בזה מבואר בגמרא משום דבההיא הנאה דתפיס ליה אאגרי', ועוד דהא קיי"ל שוכר כשומר שכר דמי, וערשב"א קידושין (דף מ"ח) דהקשה דלמה לי טעמים אלו תיפוק לי' דהא הוי שומר שכר משום דהוי כמו מלוה על המשכון דקיי"ל דהוי שומר שכר ותי' מש"ה לא הוי כמלוה על המשכון כיון דלא גלי אדעתי' דתפיס לי' אאגרי', וער"ן דפסק דהיכא דתבע אאגרי' ותפס לי' מחשיב כמו מלוה על המשכון ע"ש, ולכאורה קשה מאי הקשה הרשב"א דהא מבואר (בסימן ע"ב) דמלוה על המשכון לר' יצחק אינו שומר שכר רק נגד מעותיו, והכא המעות היא שכר הפעולה אשר יש לו אצל בעל הבית, וא"כ אינו שומר שכר רק נגד שכרו, ושפיר קאמר הגמרא טעמים אחרים דיחשב שומר שכר על הכל, ועיין לעיל (סימן ע"ב סעיף ב' בהג"ה) ועש"ך שם (סק"כ)

ועב"ש (סימן כ"ח ס"ק ל"ח) דכתב דאף דאנן קיי"ל ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף מ"מ כל זמן שלא החזיר הכלי אין שם הלואה כלל ע"ש, וקשה על ד"ק דאם כן מה הקשו הרשב"א והר"ן הנ"ל, דלמה ליה לגמרא טעמים הנ"ל ת"ל דהא הוי כמלוה על המשכון, ואמאי דהא כל זמן שאינו מחזיר הכלי אינו עליו שם הלואה כלל ואפילו הנאת מחילת מלוה לא מהני לשטת ב"ש ע"ש וצ"ע

הלכות שוכר

סימן ש"ז סעיף א' (א) השוכר פרה מחברו ונולדה בה מכה בפשיעת השוכר שלא מחמת מלאכה יש אומרים שהוא פטור מלשלם כיון שסופו להתרפאות מאותה חולי לא הוי אלא שבת ואין שבת בבהמה לפיכך אם מתבטלת כמה ימים פטור כיון שסופה להתרפאות ויש מחייבים,