דברי התורה ק

עיין לקמן (סימן ש"מ ס"ב) נכחש הבשר מאליו וסופו לחזור פטור, ולכאורה נראה כסתירה דכאן הביא המחבר שני דעות ולקמן פסק דפטור בלי שום חולק, ועסמ"ע לקמן (סק"ו) דעמד בזה וגם כאן (סק"י) הקשה על סתירה זו ותירץ (דבסימן ש"מ) דאיירי בנכחש הבשר מאליו שאני אע"ג דשם בשואל מיירי דחייב אפילו באונסין ואפילו בהיזק דאתי מאליו מ"מ בכה"ג דחוזר לא מקרי אלא שבת דפטור בבהמה, וע' ש"ך (סק"ה) דחולק על הסמ"ע דאין חילוק [וסובר דלהלכה לעולם פטור כמסקנת הרמ"א כאן], ולפע"ד נראה דהדין עם הסמ"ע דחילוק נכון יש דמשום הכי פטור כיון דגוף הנזק בעצמו לא הוי נזק כיון דיכול להתרפאות אף דצריך להוציא שכר רפואה מ"מ לא הוי אלא גורם, רק דיש חולקים וסוברים כיון דבהמה עומדת למכור ואפחתא מכספא הוי נזק, ולפ"ז הא מבואר ברמב"ן בדיני דגרמי שלו וכן הביא הש"ך (סימן שפ"א ס"ק יוד וס"ק י"א) דאף דלא קיי"ל כר' שמעון בדבר הגורם לממון כממון דמי מ"מ קרן חייב רק מכפל מיעט רחמנא, וכן אין לו דין שמירה בגורם לממון או בדיני דגרמי כיון דאין גופו ממון, וה"נ כן כיון דגוף הנזק לא הוי נזק דסופו להתרפאות אף דצריך להוציא הוצאות רק כיון דעתה עומדות להמכר ולא יוכל למוכרה ואפחתא מכספא לא הוי רק גרמי, ואתי שפיר דכאן מיירי בהיזק בידים או מחמת שינה מלאכה מש"ה הביא המחבר דיש מחייבים, אבל אם הקלקול בא מצד שמירה פטור, דזה הכלל היא דכל דבר שהחיוב היא מצד דיני דגרמי או משום גורם לממון אינו חייב מצד שמירה כמבואר ברמב"ן וש"ך הנ"ל שהבאתי, ואפשר, שזה היא גם כן כוונת הסמ"ע ועיין, אעפ"י שמדברי הנתיבות (בסימן ש"מ) קצת לא משמע כן מ"מ נלפע"ד עיקר כמו שכתבתי

ש"ט סעיף ב' (א) שכרה להוליכה בבקעה והוליכה בהר אם הוחלקה חייב שהחלקות יותר בהר מבבקעה ואם הוחמה פטור שבבקעה חמימותו יותר מבהר וכו', זו היא אקימתא דגמרא במסכת בבא מציעא (דף ע"ח) דגמ' פריך שם מ"ש רישא דלא קא מפליג ומ"ש סיפא דקא מפליג, ובחד תירוץ אקמינן התם דרישא דקתני השוכר את החמור להוליכו בהר והוליכה בבקעה דחייב ולא קא מפליג ר' מאיר הוא דסובר כל המעביר על דעת בעל הבית נקרא גזלן ע"ש, ולכאורה קשה לשטת רש"י סנהדרין (דף ע"ב) דפירש דמשום הכי גזלן חייב באונסין משום דכל הנאה שלו דחיוב דגזלן ילפינן משליחות יד דכתיב אם לא שלח ידו במלאכת רעהו וחיוב דשליחות יד היא משום דלא גרע משואל ע"ש היטב ברש"י דלא ס"ל כשטת התוספות דסברי דמשום הכי גזלן חייב באונסין דכתיב והשיב, ועיין בתוספות בבא קמא (דף נ"ו) ע"ש, אם כן קשה דהא הכא שכרו ממנו בעד דמים וחייב ליתן לו שכירות ורוצה גם עתה ליתן לו שכירות א"כ אף דלר' מאיר הוי גזלן כיון דעבר על דעת בעל הבית מ"מ אמאי חייב באונסין הא אין כל הנאה שלו וצ"ע, ולפי שטת רש"י הנ"ל נראה דאם גזל או גנב מכותי אינו חייב אם נגנב או נאנס דהא כל חיובו לרש"י הוא מטעם דלא גרע משואל וגבי כותי אם שאל ממנו פטור דתורה מעטה מדין שמירה, ועיין באו"ח (סימן תקפ"ו סעיף ג') ועמג"א שם (סק"ה) מבואר דגבי גזל כותי חייב באחריות ע"ש, ועיין בתוספות פסחים (דף כ"ט ד"ה בדין) מבואר להדיא דגבי גזל כותי חייב באחריות ע"ש

סימן ש"י סעיף א' (א) השוכר את הבהמה וחלתה ועדיין ראויה למלאכה וכו' אם אמר לו חמור סתם אני משכיר לך חייב להעמיד לו בהמה אחרת וכו' ואם אין בדמים ליקח בהמה אחרת שוכר בדמים בהמה אחרת עד שיגיע למקום שפסק עמו, עסמ"ע (סק"ו), ויש לעיין היכא דהשאיל לו בהמה ומתה בחצי מהו דינו, וכגון דמתה מחמת מלאכה דפטור השואל, אי נימא נמי אם יש בדמים ליקח או לשכור נמי יקח או ישכור דאמרינן נשתעבד נכסי משכיר [לשטת הרא"ש במשיכת החמור ולרמב"ם משועבדים לו כ"א על אותה בהמה], או דלמא כיון דשואל עושה מלאכה בחנם וכל הנאה שלו לא משעבד נפשיה, וגם יש עוד טעם דלא משעבד נפשיה לפי סברת הרשב"א שהביא: הנמוקי יוסף (בבא מציעא בסוגיין) דעיקר חיובא מטעם אחריות דמשכיר, לפ"ז גבי שואל דהיא מתנה וגבי נותן מתנה סתם ליכא אחריות ה"נ גבי שואל כן וצ"ע

סימן שי"א סעיף ו' (א) השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך ניתן לו שכר של כל הדרך ואם מצא השוכר מי שישכיר אותה לו עד המקום שפסק שוכר ויש לבעל הספינה עליו תרעומת, עסמ"ע (סקי"ב) והיא סוגיא דב"מ (דף ע"ט) והקשה הגמרא שם היכא דמי אי דשכיח לאגורי תרעומת מאי עבידתיה ע"ש, ולכאורה קשה מאי מקשה הגמרא דמצינן למימר דקא משכח לאגורה ואפילו הכי יש לו תרעומת מחמת טורח דצריך לאהדורי אחר שוכר אחר כמבואר לקמן (סימן של"ג סעיף א') וכבר הקשה כן הש"ך שם (סק"א) ע"ש, וכן מצינו גבי דבר אבוד דאמר צא ושכור מאלו נמי יש לו תרעומת מהאי טעמא, אם כן מאי הקשה הגמרא דהא שפיר יש לומר דיש עליו תרעומת מטעם טורח הנ"ל, ולפע"ד נראה דיש לומר דהא גבי ספינה כיון דהלך עם הספינה עד חצי הדרך דהוי התחלת מלאכה דהוי קנין בפועלים וגם במשיכת הספינה כמו שכתב תוספות וממילא חייב בעה"ב כל השכירות, אם כן הספן יכול לומר מה לי לטרוח אחרי שוכרים אחרים אם אתה רוצה זיל את וטרח אחרי שוכרים, וכיון דבעה"ב צריך לטרוח אחרי שוכרים אחרים שפיר הקשה הגמרא תרעומת מאי עבידתיה, אבל היכא דלא התחיל במלאכה א"כ לא נשתעבד בעה"ב ויכול לומר לפועל זיל כיון דתוכל להשכיר עצמך משום הכי שפיר יש לפועל עליו תרעומת מטעם טורח, וכן גבי דבר אבוד דהא פועל יכול לחזור מן התורה כי לי בני ישראל עבדים,, אם כן לא נשתעבד רק דפועל חייב מטעם מזיק וגבי מזיק קי"ל בעלים מטפלין בנבלה אם כן מוטל על הבע"ב לטרוח שיעשה פעולה שלו ושפיר יש לו תרעומת בעבור הטורח, אבל הכא בספינה על הבעה"ב מוטל לטרוח אחר שוכרים כיון שכבר נתחייב בכל השכירות, וכן משמע לשון המחבר דכתב אם מצא השוכר מי שישכיר אותה לו