דברי התורה צה

הרמ"א יש חולקין דבזה פסק רמ"א דפטור בעל חצר

סעיף ה' (ב) יש מי שאומר שהשומר זה מיד כשקבל עליו לשמור וכו' חייב עליו אם פשע ויש חולקין דאינו חייב עד שימשוך ובמקום שמשיכה קונה, עסמ"ע (סק"ח) דכתב דאם לא נסתלקו הבעלים משמירתם אלא שומרים קצת עמו הוי ליה שמירה בבעלים ופטור, ועש"ך (סקי"ב) דהניח בצ"ע דמנ"ל הא, ולפע"ד נראה דפוסקים דסוברים דחייב מיד כשנסתלקו הבעלים, החיוב היא מדין ערב כיון דסמיך דעתו עליו ונסתלקו משמירה, ולא דמי לאומר הכישה במקל ושלחו ביד עבד כנעני דפטור, דהתם סמכא דעתא דעבדו מנטרא אבל הכא כיון שנסתלקו הבעלים שפיר חייב בשמירה מדין ערב, ולפ"ז י"ל דאינו פטור אם בעליו עמו דהא מבואר בחדושי הר"ן ב"מ היכא דחיובא הוא מצד ערב לא פטרינן ליה מטעם בעליו עמו ע"ש (בדף צ"ט) וסברא גדולה היא, ושפיר צריך דוקא נסתלקו הבעלים, דקודם לכן אינו חייב מטעם ערב ופטור לגמרי כיון שלא עשה קנין כנ"ל, ועיין מה שכתבתי לעיל (סימן ס"ו סק"ו) ע"ש, ולפ"ז מיושב דברי הטור (סימן שמ"ו) דכתב דאם המשאיל עם השואל במלאכתו בשעה שמשך את הפרה פטור ולכאורה צ"ע דהא הטור סובר כשטת התוספות ורא"ש דחיובו משעה שנסתלקו בעלים משמירה, א"כ למה נקיט הטור משך, ולפי הנ"ל א"ש היכא דנסתלק הבעלים משמירה חיובא מצד ערב לא פטרי בבעלים ולכך נקיט משך שעשה קנין

סעיף ו' (ג) אם פשע בו ולא שמרו כראוי לענין אחד אע"פ שלבסוף נאבד באונס חשיב פושע וחייב לשלם, לפע"ד נראה דאינו חייב על תחלתו בפשיעה וסופו באונס אלא דוקא בשעה שבא האונס עדיין הפשיעה ראוי להיות, אבל אם בשעה שבא האונס נסתלק הפשיעה אף שיוכל להיות אונס מ"מ פטור אע"ג דאותו חשש אונס אשר היה מתחלה נשאר עדיין מ"מ פטור, וראיה לדבר מבבא קמא (דף נ"ב) בסוגיא דשור פקח שנפל לבור ביום פטור בעל הבור אע"ג דהיא תחלתו בפשיעה לענין לילה מ"מ אם נפל לבור ביום פטור דאותה לילה שעברה כבר עברה ונסתלק הפשיעה וטל חשש לילה העתידה לבוא עדיין לא הוי, ואם ירצה יוכל לומר עדיין יש לי פנאי לכסות דכי אתא לילה מכסינא, וזו היא סברת הרמב"ן במלחמות בסוגיא הנ"ל הרי דאם בשעה שבא אונס נסתלק הפשיעה אע"ג דאותו חשש אונס עדיין קיים דפטור, ולפ"ז יש ליישב היטב קושיית הפ"י דהקשה אמאי אם כסהו כראוי והתליע מתוכו דפטור דהא היא תחלתו בפשיעה תחלת חפירה וסופו באונס דהתליע, ולפי הנ"ל אתי שפיר היכא דכסה כראוי אף דתחלת חפירה היה פשיעה מ"מ כיון דכסהו כראוי אזדא הפשיעה אף דחשש אונס עדיין נשאר מ"מ פטור כסברת הרמב"ן הנ"ל ועיין, ובחדושי לב"ק הארכתי בזה, ועיין בספר דברי משפט בסוף הספר מה שנדפס שם מאאמ"ו זצלל"ה

סעיף ז' (ד) המפקיד אצל חבירו בין כלים בין מעות ואמר תן לי פקדוני ואמר השומר איני יודע אנה הנחתי פקדון זה או באיזה מקום קברתי הכספים המתן לי עד שאבקש וכו' הרי זה פושע וחייב לשלם מיד, הרשב"א במסכת גטין (דף י"ג) הקשה לפי גרסת הספרים דגרסי שם שכיב מרע שאמר תנו מנה לפלוני מנכסי נותנין מנה זו נותנין מנה סתם אין נותנין דגבי פקדון איכא לאפלוגי בין מנה זו למנה סתם חיישינן למנה קבור, הקשה הרשב"א הא אנן קיי"ל היכא דאמר.. השומר לא ידענא פשיעה היא אם חייבים היורשי' מטעם פשיעה. ותירץ הרשב"א דרב לשטתו אזיל דרב ושמואל הא אמרי מלוה על פה אינו גובה לא מיורשים ולא מלקוחות ומשום הכי במנה סתם חושש רב למנה קבור, ולכאורה אכתי קשה אמאי צריך הגמרא שם לפסוק הלכתא למנה קבור לא חיישינן תיפוק ליה לדידן אף אם חיישינן למנה קבור הא אנן קיי"ל מלוה ע"פ גובה מן היורשים, ואפשר לומר דשפיר צריך הגמרא לפסוק למנה קבור לא חיישינן היכא דלא הניח להם אביהם רק מטלטלין דאי חיישינן למנה קבור אף דחיוב היא מטעם כל לא ידענא פשיעה היא מ"מ הוי מטלטלין דיתמי ומטלטלין דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב אבל כיון דאפסוק הלכתא דלא חיישינן למנה קטר לא שייך לומר דמטלטלין דיתמי לא משתעבדי דאמרינן הם הם מטלטלין שהפקיד אצל אביהם והם מנה שהפקיד

סעיף כ"ג (ה) מעשה באחד שהפקיד מעות אצל חברו ונתנם השומר לאמו והחביאה אותם ולא טמנה אותם ונגנבו וכו' ואמרו חכמים ישבע השומר שאותו מעות עצמם הם שנתן לאמו וכו', עברא"ש (פרק המפקיד) דכתב מה דנשבע שומר שמסרן לאמו היא שבועת שומרים ע"ש, ולכאורה קשה לפוסקים דסוברים היכא דהוא רגיל להפקיד או לאשתו ובניו שומר ראשון פטור לגמרי מכל וכל א"כ הוי למימר דהוי כמו טענת החזרתי א"כ אמאי צריך לשבע שבועת שומרים וכן הקשה בקצות החושן ע"ש, ולפע"ד נראה דשפיר כתב הרא"ש דיש לו עליו דין שבועת שומרים דהא אנן קיי"ל דאין השומר יכול לסלק א"ע משמירה תוך הזמן כמבואר לקמן (סימן רצ"ג סעיף א') ע"ש, מ"מ פטור היכא דהפקיד אצל מי שרגיל להפקיד ורואין כאלו הוא בעצמו משמר יפה כל חד וחד לפי דינו, משום הכי פטור שומר ראשון דהא יוכל לומר הלא אין לו דין לוה על זה רק שומר וכיון דמסר לרגיל להפקיד (שפיר) הא עשיתי שמירה יפה, ושפיר סובר הרא"ש דצריך לשבע שבועת שומרים דשמר יפה, אע"ג דשני פשע מכל מקום מה הוי ליה למיעבד ופטור מכל מקום צריך שבועת שומרים

בהג"ה (ו) ודוקא במעות וכיוצא בזה בדבר שאינו מסויים צריכים שניהם לשבע אבל בחפץ מסוים נשבע השני ולא הראשון, לכאורה קשה דהא מבואר בסימן רצ"ד סעיף ד') מי שהפקיד אצלו גלימא והביא עדים שנאנס לו גלימא אע"ג שלא ידעו אם היתה גלימת המפקיד פטור משבועת שומרים, ואם המפקיד בעצמו אינו יודע אם היא אותו גלימא פטור אפילו משבועת שומרים והיסת ע"ש, וא"כ הכא דהא אמו נשבעת שכך וכך מאותו מין מטבע הפקיד אצלה אבל אין סימן למטבע ושומר טען שהיא מעות של פקדון א"כ ה"ל למימר ששומר פטור משבועה בשלמא לפי דברי הש"ך (שם סק"ו) דסובר דוקא שעדים אומרים גלימא כזו ממש שפיר, אבל לשטת הב"ח ונמשך אחריו הנתיבות המשפט דאינם צריכים העדים לומר כעין גלימא ממש מ"מ פטור אם כן אמאי צריך השומר לשבע וצ"ע: