דברי התורה צב

הוי אמינא פריקה ג"כ בשכר אבל השתא דכתב רחמנא תרתי פריקה וטעינה אפילו לר"ש דסובר דלא מסיימי קרא מ"מ מוכרח לומר דפריקה בחנם, דהגמרא הקשה גבי הלך בעלים וישב לו פטור משום דכתיב עמו ומקשה הגמרא אי אמרת צער בע"ח דאורייתא אמאי פטור ומתרץ הגמרא מאי פטור פטור בחנם וחייב בשכר וממילא דר"ש ג"כ סובר צער בעלי חיים דאורייתא ומוכח דפריקה בחנם ולא קשה קושיית מהר"ם שי"ף

הלכות הפקר

סימן רע"ג סעיף ז' (א) המפקיר את הקרקע כל הקודם והחזיק בה זכה וכו' אבל מדברי סופרים אינו הפקר עד שיפקיר בפני ג' [הג"ה] וי"א דאפילו בינו לבין עצמו הוי הפקר עסמ"ע (סקי"א) דכתב דהרמ"א קאי רק על דין תורה אבל מדרבנן בעי ג' ואינו נפקא מינה רק לענין איסור שבת ע"ש, ולפע"ד נראה לפי מה שכתבו הנמוק"י בבא מציעא (דף ל') וחדושי הר"ן שם דתירצו שני תרוצים אחד משום דר' ישמעאל בר' יוסי כדי שלא יכשלו בלאו מן התורה, ועוד דוקא בדבר ששייך ערמה צריך ג' אבל בנאו הכי לא ע"ש, ממילא יש לומר דלאו דוקא לענין איסור שבת הה"ד היכא דלא שייך ערמה מהני אפילו בינו לבין עצמו, ולפע"ד לשון הגמרא מסייע ליה להרא"ש והרמ"א מדלא קאמר הגמרא לשון בפני עד אחד רק בפני אחד, משמע כהרא"ש דאפילו בינו לבין עצמו הוי הפקר רק צריך אחד לידע שהפקיר, דאל"כ לא ידע שום אחד שהפקיר ומי יהיה חצוף ושוטה לזכות בו אם אינו יודע שהיא הפקר

סימן רע"ד סעיף א' בהג"ה (א) עשרה תנאים התנה יהושע וכו' ואחת מהעשרה תנאים היא שמהלכים בשבילי הרשות עד שתרד רביעה שניה, וכתב הרמ"א לא ידעתי למה השמיטן המחבר דהא הרמב"ם וטור הביאו, וקצת חידוש על הטור (דבסימן זה סעיף ח') הביא אלו עשרה תנאים ואחת מהן שמהלכין בשבילי הרשות עד שתרד רביעה שניה ולא הביא הא דרב פפא והא דידן אפילו טל קשה לה, דהא הרא"ש והרמב"ם (פרק ה' מנזקי ממון) הביאו הא דרב פפא וצע"ק

סימן רע"ה סעיף כ"א (א) הבונה פלטרין גדולים בנכסי הגר ובא אחד והעמיד להם דלתות קנה האחרון, [הג"ה] ויש אומרים דהה"ד אם עשה הראשון דלתות ולא נעל ובא שני ונעל קנה שני, דזה הוי תיקון וכן מבואר (בסעיף הקדום) דאם מתכוין לתקן קנה, ועיין במסכת גטין (דף כ"ב) עציץ וזרעים של אחד ומכרן לאחר החזיק בזרעים קנה עציץ מטעם אגב כמבואר שם, החזיק בעציץ אף עציץ לא קנה דהיינו דעשה תקון, ועיין רש"י שם דפירש הטעם דמטלטלין לא מקני בחזקה ע"ש, א"כ מוכח דבית אף דמעיקרא היה תלוש ולבסוף חיבר הוי כמו קרקע ממש, ולפ"ז מיושב שפיר דברי הש"ך לעיל (סימן צ"ה סק"ח) דפסק דבית הוי כקרקע ממש והביא ראיה דהא משמע בכל דוכתא דבית נקנה בכסף ובשטר וחזקה כמו קרקע ע"ש, ועיין במג"א (סימן תרל"ז סק"ז) דחולק על הש"ך וכתב דכל קושיותיו יש לדחות דיש לומר כיון דקרקע נקנית בכסף ושטר ובחזקה נקנה הבית עמו דמטלטלין נקנין אגב קרקע ע"ש, וי"ל דעיקר ראיית הש"ך היא מחזקה דהא מהני אם עשה תיקון כמבואר (בסימן זה), וכן מבואר לעיל (סימן קצ"ב סעיף ג') דנעל דלת או שעשה מנעול לדלת קנה לוקח ע"ש, ואם נאמר דבית הוי כמטלטלין אמאי קנה הא תיקון במטלטלין לא מהני כמבואר בגיטין (דף כ"ב) אלא ודאי מוכח דבית הוי כקרקע ממש, וממילא מיושב גם מה דקשה עוד האיך הביא ראי' דילמא קנה מטעם חצר כמבואר בנימוקי יוסף בבא מציעא (דף ק"ב) וכן מבואר לקמן (סימן שע"ה) ע"ש, אבל לפי מה שכתבתי דעיקר ראיית הש"ך מחזקה שפיר, ובספר אמרי בינה מש"ב וגיסי הגאון מהו' מאיר זצלל"ה הביא דבר זה בשמי (בדיני טוען ונטען סימן ל"ז)

הלכות נחלות

סימן רע"ז סעיף י"א (א) מי שנסתפק לנו אם הוא בכור או פשוט כגון שנתערב עם אחר אינו נוטל פי שנים וכיצד עושין אם הוכרו ולבסוף נתערבו כותבים הרשאה זה לזה ונוטלין חלק בכורה ואם לא הוכרו כגון שילדו במחבואה אחת אין נוטלין חלק בכורה, הוא מסכת בבא בתרא (דף קכ"ז) אמר רבא תניא כוותיה דרב אמי בן ולא טומטום בכור ולא ספק וכו' אלא בכור ולא ספק לאפוקי מאי לאפוקי מדדרש רבא דדריש רבא שתי נשים שילדו שני זכרים במחבוא כותבין הרשאה זה לזה, ופירש רשב"ם וכן נימוק"י דאיירי של איש אחד ע"ש, ונראה דמוכח מהכא דהיכא דהיו לאיש אחד שתי נשים ואחת נתעברה קודם חברתה ושני' ילדה קודם. מוכח מהכא שהולד הנולד קודם הוא נקרא בכור לנחלה, דאל"כ אמאי צריך הגמ' לאוקמי' שילדה במחבואה דאין אנו יודעים איזה לידה הי' קודם תיפוק לי' דהא אב נאמן מי נתעברה קודם, וע"כ צ"ל דאין אנו יודעים מי נתעברה קודם, א"כ אף דידעינן דילדה אשה היום ושניה למחר מכל מקום יש כאן ספק דלמא זו ילדה לרע"א יום ושני' ילדה לרע"ב יום או לרע"ג, ועיין בנדה (דף ל"ח) דיכול להיות דזו שילדה שני' נתעברה קודם, והוא בכור אלא ע"כ צריך לומר דאזלינן בתר לידה ולא בתר שעת העיבור, ושמעתי משם גדול אחד שמסתפק בזה, ומסוגיא זו מוכח דאזלינן בתר לידה ולא בתר עיבור

סימן רע"ח סעיף ד' (א) הניח להם פרה מושכרת או מוחכרת או שהיתה רועה באפר וילדה הבכור נוטל בה ובולדה פי שנים [הג"ה] ויש חולקין. עסמ"ע (ס"ק ו') דלא מבעיא בה שנתפטמה דאין כאן דבר חדש דהרי גוף הפרה הי' מצוי ביד אביהן דודאי נוטל פי שנים, אלא אפילו בולדה דהוי גוף חדש דלא הי' מצוי אפ"ה כיון שנותן מהפרה שהיתה מצוי ביד אביהן ושבח דהולד בא