דברי התורה פה

טורף מלקוחות לא מקרי שיעבוד קרקע, א"כ ה"נ גבי מזונות כיון דאם מכרה הקרקעות אין מוציאין למזונות מנכסים משועבדים כמבואר באבן העזר שם א"כ אינה גובית כלל מיתומים, א"כ נראה דשיעבודה אינה אלא על הקרקע מש"ה אינה יכולה למחול, אבל השתא לאחר תקנת הגאונים כיון דאם מכרו הקרקע גובית למזונות ממטלטלין דיתמי מש"ה יכולה הקטנה למחול בפירוש

סימן רלז סעיף א' (א) המחזיר אחר דבר לקנותו או לשכרו בין קרקע בין מטלטלין ובא אחר וקנאו נקרא רשע וכו' ויש אומרים שאם בא לזכות בהפקר או לקבל מתנה ובא אחר וקדמו אינו נקרא רשע וכו', וי"א דלא שנא. עבמהרש"ל מס' קידושין (ריש פרק האומר) דכתב היכא דטרח לקדש אשה ובא אתר וקדמו לא רשע נקרא ולא רמאי נקרא ואינו דומה לעני המהפך בחררה ואפילו להפוסקים דסוברים דגבי הפקר נמי שייך דין עני המהפך בחררה אפ"ה בקדושין שרי ע"ש

סימן רל"ח סעיף א' (א) כותבין שטר למוכר שמכר שדהו לפלוני אעפ"י שאין אותו פלוני לפנינו והוא שמיד הקנה לו השדה בקנין או שהעיד על עצמו שכבר קנה באחד מדרכי הקניי' וכו'. עבסמ"ע (ס"ק ב') דהביא לשון הטור דאל"כ איכא למיחש שמא כתב ליתנו בניסן ולא נתנו עד תשרי ואזיל וזבנא לאחריני ביני ביני ואזיל האי ומפיק לשטרא שזמנו בניסן וטריף שלא כדין וכו', ולכאורה צ"ע על הטור דהא הרא"ש סובר בב"מ בסוגיא דשטר הקנאה דזה הוי כמו קנוניא ובלא נפל לא חיישינן לקנוניא כמבואר ברא"ש שם היכא דלא נפל לא חיישינן, וכן מבואר בנימוק"י ובחידושי הר"ן ב"מ (דף י"ט) דכותבין לנותן, אף שאין מקבל עמו דכולי האי לא חיישינן ע"ש, ומה שכתב הטור חשש זה הוי כמו קנוניא וצ"ע, אבל לפע"ד נראה גבי שטר מכירה ודאי שפיר דלא כתבינן היכא דאין לוקח עמו דחיישינן שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי וא"כ יש לחוש שמא יבוא נגזל או בעל אפותיקי וגובה ממנו וכיון דגבי מכר יש בו אחריות יגבה מן הלקוחות אחר שטר מכירה וגובה שלא כדין מש"ה אין כותבין כשאין לוקח עמו, אבל גבי מתנה או גבי שטר מכר שכתב בהדיא שלא באחריות אפשר לומר דיכול לכתוב אעפ"י שאין לוקח או מקבל עמו, כמבואר בנ"י וחדושי הר"ן וכסברת רא"ש הנ"ל, ועיין מה שכתבתי לעיל (סימן קט"ז סק"ב)

הלכות מתנה

סימן רמ"א סעיף ז' (א) לפיכך הנותן שור לחבירו ואמר לו על מנת שתחזירהו וכו' [הג"ה] המתנה עם חבירו לתת לו חפץ פלוני יכול לתת לו דמי החפץ משא"כ בתנאי בגיטין. עבש"ך (ס"ק יוד) ונ"ל דהאומר על מנת להחזיר יכול לתת אף דמים וכן פסק בתשובת הרא"ש הביאו טא"ע (סימן כ"ח) עכ"ל ויש לעיין גבי קדושין אם השאיל חפץ לקדש בו אשה ע"מ להחזיר אם אין החפץ בעין מה דינו דודאי אם החפץ בעין ונותן מתנה ע"מ להחזיר ודאי צריך להחזיר לו גוף החפץ כמו שכתב התרומת הדשן בתשובה ובאם אינו בעין יכול המקבל ליתן דמי כחפץ ומקיים בזה התנאי, רק יש להספק אם אינו בעין אם יכול ליתן חפץ אחר תחת אותו חפץ ומקיים תנאי בזה או לא, ומצינו חילוק בין דמים להחפץ ברא"ש ב"ק (דף י"א) על סוגיא דאין שמין לא לגנב ולא לגזלן וז"ל הרא"ש דצריך לשלם לו בהמה וכלים שלמים והנבלה ושברים לגנב ולגזלן דבגנב כתיב חיים שנים ישלם ובגזלן כתיב והשיב את הגזילה אשר גזל כעין שגזל ומהו מעות יכול ליתן לו דמה לי הן ומה לי דמיהן כיון שיכול לקנות בהן כעין שגזל אבל לא דבר שיצטרך לטרוח למוכרו ולקנות בדמים כעין שגזל עכ"ל, הרי דיש חילוק בין נתינת דמים למטלטלין א"כ הכי נמי יוכל להיות דדוקא אם נותן דמי החפץ אזי יצא בקיום התנאי אבל אם נותן מטלטלין אחרים אינו יוצא בקיום התנאי, או דלמא שאני התם דגזירת הכתוב היא כמו שהביא הרא"ש הנ"ל אבל הכא אם אומר על מנת שתחזירהו לי יכול להיות שאם נותן לו מטלטלין אחרים ג"כ יוצא בקיום התנאי וצ"ע

סעיף ט' (ב) כל הנותן מתנה על תנאי וכו' והיא שיהיה התנאי כראוי ע"פ מה שנתבאר בטור אבן העזר סימן ל"ח, עיין במשנה למלך (פרק ו' מאישות הלכה ו' בסופו) שנסתפק היכא דהתנאי היה בלשעבר מה דינו דיש לומר היכא בעינן דיני התנאים דוקא בתנאי דלהבא אבל בתנאי דלשעבר אין צריך להיות כתנאי בני גד ובני ראובן ע"ש, ולכאורה יש להביא ראיה מהא דמבואר בסוגיא דגטין (דף מ"ו) המוציא את אשתו משום איילנות סברי רבנן דיחזור, ומפרש הגמרא דר"מ היא דסובר בעינן תנאי כפול וכאן מיירי דלא כפליה לתנאי ע"ש, הרי מבואר דאף בתנאי דלשעבר בעינן ג"כ כתנאי בני גד וכן נראה מדברי תוס' גטין שם (ד"ה אי אמר לה הכי) ע"ש, וער"ן קדושין (דף ס"ב) על מתניתין המקדש ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת וכו', נראה ג"כ להדיא דאף בתנאי דלשעבר בעינן ג"כ כמשפטי התנאים

(ג) והיא שיהיה התנאי כראוי. ואחד מדיני התנאים הוא שצריך להיות תנאי כפול, ואי לא כפליה לתנאי לא מבעיא שהתנאי אינו מבטל המעשה אלא אפילו שום התחייבות נמי אין כאן לקיים התנאי וכדעת הגאון האדיר בנתיבות המשפט דהוי כמו פטומי מילי בעלמא, וגם אנכי הבאתי לעיל (בסימן ר"ז) ראיה מבוררת לזה מרמב"ם (פרק ו' מאישות) דאין כאן שום חיוב לקיים התנאי ובזה תרצתי לעיל קושיית מגיד משנה ע"ש. ובזה יש להסביר סוגיית הגמרא גטין (דף ע"ו) ורמינהו הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים על מנת שתניקי את בני שתי שנים מת האב או מת הבן אינו גט דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אע"פ שלא נתקיים התנאי הרי זה גט יכולה היא שתאמר תן לי אביך ואשמשנו תן לי בנך ואניקנו קשיא דר' מאיר דר' מאיר קשיא דרבנן אדרבנן דר"מ אדר' מאיר לא קשיא התם בדלא כפליה לתנאי הכא בדכפליה לתנאי דרבנן אדרבנן לא קשיא מאן חכמים ר' שמעון בן גמליאל הוא דאמר כל עכבה שאינה הימנה הרי זה גט, ולכאורה צ"ע דאיך ס"ד דגמרא דטעם דרבנן משום דלא כפליה לתנאי א"כ אמאי צריכין רבנן לטעם שתאמר תן לי אביך ואשמשנו תן לי בנך ואניקנו תיפוק ליה משום