דברי התורה פג

הלכות אונאה ומק"ט

סימן רכ"ז סעיף א' (א) אסור להונות את חבירו בין במקחו בין בממכרו ואיזה מהם שאינה בין לוקח בין מוכר עובר בלאו. עסמ"ע (סק"א) ועיין בטור דכתב דמשום הכי אין לוקין עליו משום דניתן להשבון כמו גבי גזילה ע"ש. ולכאורה קשה דהא פחות משתות דאינו מחזיר, והרא"ש סובר (די"ל) דבפחות משתות נמי עובר ובזה לא שמענו דלוקה וכן במח"א הקשה כן. וראיתי בספר אמרי בינה מגיסי וש"ב הגאון מהו' מאיר זצ"ל שתירץ קושיא זו, ולפע"ד נראה דלא קשה דהא מבואר מסכת שבת (דף פ"ה ע"א) דכתיב. אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ וכו' ועיין תוס' שם (ד"ה לא תסיג) דהקשה זורע כלאים אמאי לא ילקה שתים משום לא תזרע ומשום לא תסיג ותי' משום דקרא נמי איירי בהסגת גבול ממש וזה ניתן להשבון מש"ה אף שנכלל בתוכו ג"כ דברים שלא ניתן להשבון ג"כ אין לוקין ע"ש, וה"נ דלאו אל תונו כולל שתות ויתר משתות וזה ניתן להשבון מש"ה אף דפחות משתות לא ניתן להשבון ג"כ אין לוקין כסברת תוס' הנ"ל, ועיין בהרמב"ן על התורה (פרשת בהר) דכתב דאף בקרקע ג"כ יש בו לאו דאל תונו ורק לענין חזרת האונאה נתמעט קרקע בדין אין אונאה לקרקעות ע"ש, ולכאורה קשה לדברי הרמב"ן אמאי אין לוקין דהא לא הוי לאו שניתק לעשה, אבל לפי הנ"ל אתי שפיר כיון דנכלל בתוכו באותו לאו היכא דאיכא חזרת אונאה מש"ה אין לוקין כסברת תוס' שבת הנ"ל

סעיף ז' בהג"ה (ב) היה ידע הלוקחו בשעה שלקחו שנתאנה ושתק ומיד אחר לקיחה קודם זמן שיראה לתגר או לקרובו תובע אונאתו לא אמרינן דמחל הואיל וידע. ומוסכם מאחרונים דוקא בשתות דמקח קיים אבל ביתר משתות דקיי"ל דבטל מקח לא אמרינן דעשה כן כדי שיוכל לתבוע אח"כ דהא ביתר משתות בטל מקח אבל גבי אונאה שתות י"ל דעתו לכך כמבואר בסוגיא דב"מ (דף נ"א) ע"ש, אבל הב"ח סובר אפילו באונאה שתות אין יכול לתובעו אונאתו אלא אם אמר לפני עדים שיעשה כן ואחרונים חולקים עליו, ולפע"ד יש להביא ראיה לדברי הב"ח מרשב"ם בבא בתרא (דף פ"ד ע"א בד"ה ומתניתין) דכתב בהדיא דאין אדם נאמן לומר יודע אני שיש בו אונאה אפילו הכי גמרתי בדעתי לקנות הא ודאי לא עביד אינש ע"ש, ואמאי נימא לעולם לא היה בדעתו למחול אפילו הכי קנה כדי שיתבע אחר כך האונאה אלא ע"כ הרשב"ם סובר דזה אינו נאמן, א"כ ראיה לשטת הב"ח דאם לא אמר לפני עדים קודם שיעשה כן אינו נאמן שכוונתו לכך, וכן יש עוד ראיה לשטת הב"ח מבבא מציעא (דף נ"א) ר' יהודה אומר אין לתגר אונאה והקשה הגמרא משום דתגר הוא אין לו אונאה ומשני בתגר ספסר שנו מאי טעמא מידע ידע זבינתא כמה שויא ואחולי אחיל גביה ע"ש ואי לא נימא כשטת הב"ח מאי ראיה דאחיל גביה דלמא לא אחיל דכוונתו לתבוע אח"כ אונאתו דהא קתני סתם ומצי מיירי אפילו בשתות אלא ע"כ ראיה לשטת הב"ח דאם לא אמר מעיקרא לפני עדים דכוונתו לכך אינו נאמן

סעיף ל"ו (ג) הקבלן יש לו אונאה וכו'. עיין באסיפת זקנים ב"מ (דף נ"ו ע"א ד"ה שכירות) דהביא בשם הריטב"א וזה לשונו ואלו בקבולת מלאכה ושכירות פועל פשיטא שאין בו אונאה דממכר אמר רחמנא והכא ליכא מכירה כלל ויש סעד לדבר [הרי בורח מבית האסורין והיה מעבורת לפניו ואמר לו] טול דינר להעבירני פטור [ואין לו אלא שכרו] דיכול לומר משטה אני בך אבל בלאו הכי חייב [ליתן לו כפי פסקו] ול"ה אונאה עד כאן לשונו,. ולכאורה קשה דהא המחבר פוסק דקבלן יש לו אונאה ולקמן (סימן רס"ד) נראה הטעם דאין צריך ליתן לו רק כפי שויא מטעם משטה אני בך, קשה תיפוק ליה מטעם אונאה, ולפע"ד יש ליישב דהא עיקר טעם אונאה מבואר במסכת בבא בתרא (דף צ"ה) כי זבינו שוה בשנה א"ל מיהו פחות משתות לא ידע במנה ומחיל אינש שתות ידועה ולא מחיל ועיין ברשב"ם דפירש דאם ידע שאינו שוה לא יתרצה ע"ש ולפ"ז הכא גבי בורח מבית האסורין קים לן דאף אם ידע שהוא תובע יותר משויה נמי היה נותן משום הכי מטעם דין אונאה אין יכול לטעון רק כיון דאנוס הוא יוכל לומר משטה וזה שייך שפיר התם אבל הכא גבי קבלן שפיר יש לו דין אונאה כמו שפסק המחבר. ולפ"ז ניחא שפיר מה דקיי"ל באה"ע (סימן קס"ט) היכא דנתן מעות אין יכול לתבוע ממנו היא ג"כ מטעם שכתבתי דקים להו אף אם ידע שהוא תובע יותר משוי' גם כן היה נותן משום הכי אין יכול לתובעו מטעם אונאה ומשטה אין יכול לטעון שכיון שכבר נתן מעות לא שייך השטאה להוציא ממנו. ולפ"ז נראה לפע"ד לדינא אפילו אם שכר מחבירו את המעבורת לבד בכך וכך ובאמת אינו שוה כ"כ נמי אין בו דין אונאה אע"פ שמבואר (בסי' זה סעיף ל"ה) דבשכירות מטלטלין ג"כ יש בו אונאה אבל הכא קים להו דאף דידע שהוא תובע יותר משויה אפילו הכי היה נותן לו כדי להציל עצמו משום הכי אין השוכר יכול לטעון אונאה רק מטעם משטה כיון דהיה אנוס וא"כ אם אינו יוכל לתבוע רק משום טענת משטה היכא דנתן כבר השכירות של מעבורת דלא שייך משטה אין יכול להוציא מיד המשכיר כמבואר באבן העזר (סימן קס"ט)

סימן רכ"ט סעיף א' (א) המוכר חטים לחבירו מקבל עליו רובע קטניות לכל סאה וכו'. [הג"ה] ויש אומרים דבידוע שלא ערבן צריך לקבל עליו הכל. זה שיטת הרשב"ם דכתב דמשום קנסא אי ידעינן דלא עריב אפילו טפי מרובע נמי צריך לקבל עליו, ועיין בנימוק"י ואסיפת זקנים דהקשו דהא לא שכיח טפי מרובע ואמאי לא