דברי התורה עח

עש"ך (סק"י) דכתב דין זה לא נהירא לי וסובר דאפילו התנה בהדיא דמעות יקנה נמי לא קנה שאין יכול להתנות ולעשות קנין דבר שאינו קנין, ולפע"ד יש קצת ראיה לדברי הש"ך ממסכת קדושין (דף כ"ה) מתקיף לה ר' יוסף אלא מעתה פיל לר' שמעון במה יקנה וכו', ולשטת הרמ"א כאן דסובר דאם התנה בפירוש דמעות יקנה מעות קונת מאי הקשה הגמרא הא יכול להתנות שיקנה הפיל במעות דהא הרשב"א והר"ן הביאו ראיה מסוגיא זו דכי היכא דדבר הנקנה במשיכה לא מהני אם מתנה שיקנה במסירה כן להיפוך הדבר הנקנה במסירה לא מהני אם מתנה שיקנה במשיכה, כן אם נאמר דאם מתנה בהדיא דמעות יקנה קונה מאי פריך הגמרא, ואין לומר דקושיית הגמרא היא אליבא דריש לקיש דסובר משיכה מפורשת מן התורה ולדידיה ודאי לא מהני תנאו שיקנה. בכסף זה אינו דהא סוגיא הנ"ל אליבא דר"ש אזיל ור"ש כר' יוחנן ס"ל כדאיתא במסכת ב"מ (דף מ"ז ע"ב) אליבא דר' שמעון לא קאמינא דהוא ודאי סובר כר' יוחנן אלא ודאי ראיה לשטת הש"ך, ולשטת הרמ"א אפשר לתרץ דסוגיא דקדושין איירי במתנה דליכא מעות ולכך פריך הגמ' פיל במה יקנה לר"ש

סימן ר' סעיף א' א' (א) המטלטלין ברשות הלוקח המשתמר לדעתו. [הג"ה] ויש חולקין וסבירא להו דבמכר או במתנה אם משומר לדעת המוכר או הנותן סני וקונה וכן נראה להורות מבואר לקמן (בסימן רמ"ג סעיף ט"ו) דקטן שנותנין לו צרור וזרקו אגוז ונטלו זוכה לעצמו וכתב הרמ"א ודוקא כשיש דעת אחרת מקנה לו אבל במציאה לא, והש"ך (סק"ו) תמה אמאי מחלק בהכי ובאמת כתבו תוס' ורשב"א והר"ן חילוק זה דהיכא דאין דעת אחרת מקנה אינו קונה אלא מפני דרכי שלום והיכא דדעת אחרת מקנה קונה אותו מן התורה כיון דיש לו יד מ"מ (בזה דקטן זוכה לעצמו לא מצינו שום פוסק לחלק בכך וגם) אין סברא לחלק כן דאם יש בכוחו לזכות למה לא יזכה במציאה ע"ש, ולפע"ד נראה לתרץ קושיית הש"ך וליתן טעם לחילוק זה דהא ודאי קטן אף דהוא בכלל צרור וזרקו אגוז ונטלו לא הוי שמירה מעליא רק יצא מגדר שוטה דאין לו יד כלל כמבואר במסכת יבמות (דף קי"ג) אמרי דבי ר' ינאי ונתן בידה יצתה זו שאין לה יד לגרש עצמה ע"ש והכא גבי קטנה היכא דהיא בכלל צרור וזרקו אגוז ונטלו יצאת מגדר שוטה ויכולה לקבל את גיטה מ"מ שמירה מעולה ודאי לא הוי אלא דאפילו הכי גבי גט מהני כיון דבעל מקנה לה גיטא, ולפ"ז שפיר חילקו רבותינו הראשונים דהיכא דדעת אחרת מקנה קטן קונה אף מדאורייתא דהא הרמ"א פסק כאן כרב פפא בב"מ (דף י"א ע"ב) דבדעת אחרת מקנה א"צ להיות משתמרת ואף דהרמ"א כתב דעכ"פ צריך להיות משומר לדעת המוכר או נותן מ"מ זה סתמא דמלתא אם נותן לקטן באותו עת משתמר לדעת הנותן או המוכר אע"ג דאח"כ אינו משומר מ"מ כיון דקנה קנה, ועיין בספר דברי משפט (סימן רמ"ג סק"ב) מה שהביא בשם אאמ"ו זצלל"ה

סעיף ג' (ב) כליו של אדם כל מקום שיש לו רשות להניחו קנה כו וכיון שנכנסו המטלטלים בתוך הכלי אין אחד מהם יכול לחזור בו. מלשון המחבר משמע כיון שהגיע לאוויר מנא קנה, ועיין רש"י גיטין (דף ע"ט ע"ב ד"ה דהא לא נח) וז"ל ואין מחוצות כלי עשוין לאווירן לשמור דאין כלי עשוי אלא להניח בתוכו עכ"ל, נראה מדברי רש"י דאוויר כלי אינו קונה, ולפע"ד נראה דרש"י הקדוש מודה דאם הגיע לפחות משלשה לשולי הכלי דקונה דהא כל פחות מג' כלבוד דמי, ולפ"ז מתירץ קושיית תוס' גיטין שם (ד"ה דהא) דהקשה על רש"י דסובר דאוויר כלי אינו קונה ממס' ע"ז (דף ע"א) דקאמר הגמ' גבי יין נסך מכי מטא לאווירה דמנא קניי' יין נסך לא הוי עד דמטי לארעא דמנא משמע דאוויר כלי קונה, ולפי הנ"ל אתי שפיר דכוונת הסוגיא דע"ז דכיון דהגיע לפחות משלשה לשולי הכלי ושפיר קאמר הגמרא כיון שהגיע לאווירה דמנא קניי' דהיינו בפחות משלשה דהוי לבוד לשולי הכלי ויין נסך לא הוי עד דמטי לכלי ממש, ואין זה דוחק לאוקמי' בכהאי גוונא דהא במסכת גיטין (דף הנ"ל) אוקמי' נמי הגמרא היתה עומדת על ראש הגג וזרקו לה כיון שהגיע לאוויר הגג הרי זו מגורשת דאיירי בפחות מג' סמוך לגג דכל פחות מג' סמוך לגג כגג דמי ופירש הר"ן והרע"ב מברטנורה דהטעם היא משם לבוד

סימן ר"ב סעיף א' (א) המקנה קרקע ומטלטלין כאחד כיון שקנה הקרקע וכו' נקנו המטלטלין עמהם. הנה בקנין אג"ק אי מועיל בהפקר דעת הקצוה"ח (סימן ער"ה) דמועיל והנתיבות (כאן סק"ב) חולק עליו וכן דעת אא"ז הגאון זצ"ל בספרו דברי משפט (סי' ער"ה סק"א) דבהפקר לא מהני קנין אג"ק משום דליכא דאח"מ ע"ש בדבריהם הקדושים, והנה לכאורה יש לדקדק במתניתין קדושין (דף כ"ו) נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף ושטר וחזקה ונכסים שאין להם אחריות אינן נקנין אלא במשיכה והדר מפרש מתני' נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר וחזקה, צ"ע למה הדר תני כסף ושטר וחזקה דהא תניא ברישא הל"ל סתמא נכסים שאין להם נקנין עם נכסים שיש להם אחריות ותו לא ואפשר לומר דמתניתין בא להורות דמטלטלין נקנין אגב קרקע רק היכא דהוי דעת אחרת מקנה דהיינו במכר ומתנה דשייך בי' קנין כסף או שטר או חזקה אזי נקנין מטלטלין אגב קרקע אבל בהפקר דלא שייך הני קנינים דכסף ושטר אין נקנין מטלטלין אגב קרקע

סימן ר"ג סעיף ו' (א) נחושת יש אומרים דהוי טבעא לגבי דהכא ויש אומרים דהוי פירא לגבי דהבא דעה הראשונה הוא דעת התוספות ודעה השניה היא דעת הרא"ש בפסקיו (פרק הזהב סוף סימן א') דנחושת הוי פירא ודהבא הוי טבעא לגבי נחושת, ולכאורה קשה דהא מחללין פירות על פרוטה ועל דהבא סובר ב"ש דאין מחללין ותירץ הגמרא (דף מ"ה ע"א) באתרא דסגיין חריפי ולא מצינו חולק על זה, ונראה ע"פ סברת הרמב"ן במלחמות דכתב דאף ריש לקיש סובר דהבא מטבע מ"מ אין מחללין משום דנידון על סופו דאח"כ מחלל על כסף ולגבי כסף הוי פירא ע"ש ולפ"ז י"ל לגבי קנין דהבא הוי טבעא לגבי נחושת

סימן ר"ה סעיף ה' יש מי שאומר וכו' עיין בהג"ה. ועיין סמ"ע