דברי התורה עז

דיתמי מש"ה בעל חוב גובה אפי' במטלטלין ע"ש ה"נ גובה לוקח ראשון מן המחזיק כמו גבי קרקע כנ"ל עיקר ובנתיבות המשפט (סק"ה) לא כתב כן עיין שם ולכאורה קשה מסוגיא דקידושין דף (כ"ב ע"ב) ר' יהודא הנדואה גר שאין לו יורשים הוי חלש על מר זוטרא לשיולי בי' חזיי' דתקיף לי' עלמא טובא אמר לי' לעבדי' שלוף לי מסנאי ואמטינוהו לביתי וכו' איכא דאמרי דקטן הוי ודלא כאבא שאול כך גרסת רש"י ועיין בתוס', ולכאורה קשה דהא הרשב"א בתשובה (סימן רנ"ב) הובא בספר דברי משפט מזקיני הגאון זצלל"ה (בסי' קי"ז) כתב דאף דבעל חוב גובה מן ההפקר [כמבואר במסכת כריתות ובמ"מ הנ"ל] היינו דוקא היכא דהוי המטלטלין רגע בלא בעלים כגון גר שמת ובא אחר והחזיק בו אחר מיתת הגר אבל היכא דהוי פקדון ביד אחר דלא הוי רגע בלא בעלים אין בע"ח יכול לגבות ממטלטלין ע"ש, א"כ אמאי קאמר הגמרא דלא כאבא שאול ופירש רש"י דהא לאבא שאול יכול לזכות אף לאחר מיתת הגר, אמאי הא י"ל דאף אליבא דאבא שאול עשה כן וזכה בהן מחיים דהא אנן קיי"ל אין גובין מעבדי דיתמי ומש"ה זכה מחיים של גר כדי שלא יהי' רגע בלי בעלים ולא יוכל בעל חוב לגבות מהם, אבל אם ימתין עד לאחר מיתת הגר ירא שמא יבוא בעל חוב לגבות מהם וצ"ע

סימן קצ"ה סעיף א' (א) בקנין כיצד יתן למקנה כלי כל שהוא ויאמר לו קנה זה חלף הקרקע או המטלטל שמכרת או שנתת לי וכו'. בתוס' בבא מציעא (דף מ"ו ד"ה שמע מינה) כתבו דגבי קנין סידור לא חששו שמא יאמר לו נשרף וכו' דכיון דלא קיבל המוכר המעות טרח ומציל פן יסרב הלוקח ליתן לו המעות, והר"ן ב"מ שם הביא ג"כ תירץ זה של תוס' ע"ש, ולכאורה צ"ע דברי ר"ן בקידושין (דף כ"ו) דכתב על מתניתין נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה כתב הר"ן דהא ודאי לא אתא למעוטי אלא קנין דנכסים שיש להם אחריות דהיינו כסף ושטר וחזקה דאינו קונה במטלטלין אבל הכי נמי דנקנית בהגבה ומסירה, וכתב הר"ן ז"ל הטעם דכמו שאם משכה מרשות מוכר לא שייך חשש נשרף חיטך כמו כן גבי מסירה והגבהה דהוי לי' להוציא ולהכניס לביתו ואי ממנע ולא עביד איהו דאפסיד אנפשי ועוד דמסירה אינו קונה רק ברשות הרבים או בחצר שאינו של שניהם לא שייך זה ע"ש, וקשה דלמה צריך הר"ן לזה דהא תוס' והר"ן הנ"ל הקשו ג"כ דיש חשש דיאמר נשרף חיטך בעליי' ותירצו דכיון דלא. קיבל עדיין המוכר המעות טרח ומציל, וא"כ ה"נ אם קונה הלוקח את החפץ בהגבהה או במסירה יטרח המוכר להציל, ואין לומר כיון דלפעמים נותן הלוקח דמים למוכר קודם הגבהה או מסירה דכאן יש חשש נשרפו חיטך, זה אינו דפשיטא דאין מבטלין קנין הגבהה או מסירה בשביל מעות שנתן דדי אם חכמים עקרוהו לקנין מעות אבל לא גרע אם נתן מעות ועשה קנין הגבהה או מסירה דדל מהכא קנין מעות יש כאן הגבהה או מסירה וצ"ע

סעיף י"א (ב) אין קונין בשבת קנין סודר ואם קנו אף על פי שעשו עבירה קנו. היא מתניתין ביצה (דף ל"ו) ועיין רש"י ותוס' שם רש"י סובר דאפילו במצוה גמורה אפ"ה אין מקדשין בשבת ויו"ט ור"ת סובר היכא דלית לי' אשה ובנים מקדשין ע"ש וער"ן כתובות דהביא בשם ירושלמי אילן דכנסין ארמלין צריכין למכנס מבעוד יום כדי שלא יהי' כקונה קנין בשבת אלמא אפילו במקום מצוה לא התירו, שאני נשואין דהוי מילתא דפרהסיא טובא אבל בלא"ה אפשר שרי ע"ש, ולפ"ז יש ליישב קושיית בית שמואל באבן העזר (סימן ס"ד) דפסק המחבר כירושלמי הובא בתוס' מסכת ביצה ומס' יומא דאלמנה אין חופה קונה כמו בתולה ע"ש, לפ"ז לשיטת הרמב"ם גבי בתולה צריך להיות יחוד הראוי לביאה ממילא גבי אלמנה צריך ביאה ולמה כתב המחבר צריך להתייחד עמה קודם שבת ע"ש, ולפי הנ"ל אתי שפיר דאם יתייחד עמה יכול להיות שבעל אף אם לא בעל מכל מקום כיון דליכא מלתא בפרהסיא מותר משום מצוה וכסברת הר"ן הנ"ל

סימן קצו סעיף ג' (א) כיצד התיר לו מנעלו או שהגעיל לו מנעלו וכו' או הגביה את רבו קנה ויש אומרים שהה"ד אם הגביהו רבו. בטור פסק היכא דהגביה רבו את העבד דלא קנה כתנא קמא דר' שמעון בסוגיא דקידושין (דף כ"ב) ולכאורה צ"ע הא הגבהה היא קנין עדיף ממשיכה כמבואר בכמה מקומות בש"ס וכיון דקי"ל דמשיכה קונה בעבד כנעני כל שכן בהגבהה וכן הביאו הרשב"א והר"ן ראי' זו דקיי"ל כר"ש דאם הגביה הרב את העבד דקנאו ע"ש ברשב"א קדושין בסוגיא הנ"ל וגם בספר קרבן נתנאל הקשה כן ע"ש, ולפע"ד נראה ליישב דברי הטור בטוב טעם דעיקר כוונת הטור דודאי במקום דמשיכה קונה דהיינו בסימטא או בחצר של שניהם ודאי הגבהה קונה דק"ו היא השתא דמשיכה קונה כ"ש הגבהה, אך אם עבד עומד ברשות מוכר דקיי"ל דמשיכה אינו קונה ברשות מוכר אבל הגבהה קונה אף ברשות מוכר בזה פסק הטור כת"ק דר"ש היכא דרב הגביה את העבד דלא קנה דהא הסמ"ע כתב (בסימן קצ"ז ס"ק ג') הטעם דהגבהה קונה בכל מקום דמה שמגביה בידו כאלו מונח ברשותו וביתו ע"ש ומבואר בתוס' ב"ק (דף י"ב) דאין עבד נקנה אם עומד בחצירו מטעם חצר ע"ש, ולפ"ז שפיר פסק הטור כשמואל דמשיכה קונה בעבד כנעני וכל שכן הגבהה דקונה, וזה דוקא בסימטא או בחצר של שניהם אבל במקום שאין משיכה קונה הגבהה גם כן אין קונה בעבד כנעני מטעם הנ"ל, וקצת יש ראי' לדברי דהא הגמרא בקידושין דף הנ"ל) הקשה על שמואל דסובר דמשיכה קונה בעבד כנעני אמאי לא קתני משיכה ואם נאמר דשמואל סובר כר"ש אבל לרבנן משיכה אינה קונה מאי הקשה הגמ' דהא יש לומר דברייתא אתיא כרבנן ולכך לא קתני משיכה ולפי הנ"ל אתי שפיר, ואין לתרץ דכוונת הטור דמש"ה לא קנה אם הגביה הרב את העבד משום דאין דרכו לקנות עבד בהגבהה דהא מבואר בטור ומחבר (סימן קצ"ח) דהגבהה קונה אפילו אין דרכו להגביה, ועיין ביורה דעה (סימן רס"ז) פסק המחבר ג"כ כטור דאם הגביה הרב את העבד דלא קנאו

סימן קצ"ח סעיף ה' (א) ולמה תקנו חכמים שלא יהי' מעות קונות נזירה שמא יתן הלוקח דמי החפץ וקודם שיקחנו יאבד באונס כגון שתפול דליקה וכו'. [הג"ה] וכן אם התנו בהדיא דמעות יקנה קנו.