דברי התורה עו

קדושין ילפינן משדה עפרון היכא ס"ד דקרקע נקנית בפחות משוה פרוטה ואשה אינה נקנית יש לומר דס"ד משום הכי גבי קדושין לא מהני לדידי שוה לי כיון שהיא מכניסה עצמה לבעלה ורחמנא תלה בבעל כי יקח איש אשה אבל מכר תלה רחמנא במוכר ס"ד דמהני ומסיק הגמרא דברייתא איירי בחליפין אבל בתורת כסף לא מהני אף במכר

סעיף ו' (ג) וכן יש אומרים שהוא הדין לאומר לחבירו הילך מנה ויהיה שדי מכור לך עצמך בו כיון שזכה במנה נקנה לו השדה והיא שיהיה אדם חשוב שהמוכר נהנה במה שהיא מקבל ממנו המתנה ער"ן מסכת קדושין (דף ז') דהביא בשם רבינו חננאל אם אמר הילך מנה ויקנה לך נכסי דהאי הנאה מיחשב ככלי דיהיב הקונה למקנה וקונה בו בתורת חליפין אותן נכסים ולפ"ז אף מטלטלין קנה בו ע"ש בדברי הר"ן, א"כ קשה אמאי קי"ל הכא דבעינן דוקא אדם חשוב דהא הר"ן עצמו כתב בסוגיא הנ"ל דגם באדם שאינו חשוב גם כן יש הנאה רק שאין בו הנאה שוה פרוטה אבל הנאה יש ג"כ אפילו באדם שאינו חשוב א"כ אמאי בעינן באדם שאינו חשוב] להיות שוה פרוטה דהא הכא קונה מטעם חליפין ובחליפין קיי"ל דקונין בכלי אעפ"י שאין בו שוה פרוטה ובקצות החשן הקשה ג"כ קושיא זו ע"ש, ולפע"ד נראה ליישב דהא רש"י ור"ן בסוגיא הנ"ל פירשו דאדם חשוב הוא שאינו רגיל לקבל מתנות ושפיר הדין דאם אשה נותנת לבעל כסף והוא מקבל ממנה מקודשת דשפיר מוכח דמש"ה מקבל משום דרוצה לקדשה ויש לה הנאה דמקבל מתנה ממנה מש"ה מקודשת וכן הדין גבי ממונא (בסימן זה) אבל אם הוא אדם שאינו חשוב אף דיש לנותן הנאה כל שהיא שמקבל ממנו מתנה כסברת הר"ן הנ"ל מ"מ אינו מוכח דבשביל הקנין מקבל המתנה דבלא קנין קרקע או מטלטלין נמי מקבל מתנה מש"ה באדם שאינו חשוב לא קנה המקבל אבל גבי חליפין למ"ד דסובר בכליו של מקנה שפיר תירץ הר"ן דסובר דאף באדם שאינו חשוב נמי יש הנאה כל שהיא ומהני בחליפין דקונין בכלי אעפ"י שאין בו שוה פרוטה והתם בלא"ה לא שייך מקבל דהא ק"ס מיד חוזר לבעלים דקני ע"מ להקנות היא, ועיין בספר דברי משפע בסופו מה שהקשה אאמ"ו זצלל"ה על ט"ז יו"ד ע"ש

סי' קצ"א סעיף ד' בהג"ה (א) מכר לו קרקע בשטר או במעות וא"ל קנה לאחר שלשים יום ונקרע השטר תוך הזמן וכו' אם אמר לו קני לך מעכשיו ולאחר שלשים יום קנה לא אמר מעכשיו לא קנה וכו' והנה אם משכיר אמר לשוכר אני משכיר לך דירה זאת לאחר שלשים יכול משכיר לחזור תוך שלשים יום כמבואר באבן העזר סימן מ' [לענין קדושין דהגם דבקדשה בכסף לא אמרינן כלתה מ"מ מועיל חזרה תוך ל' והה"ד בנ"ד] ולפ"ז יש להשוות דעת תוס' ב"ב (דף פ"ו ע"ב) עם דעת הנמוק"י שם דאיתא התם השוכר את הפועל לעשות עמו לגורן היום בדינר ולגורן יפה סלע מותר ומסיק הגמ' רישא דלא קא עביד מהשתא מחזי כי אגר נטר ליה סיפא דקא עביד בהדי' מהשתא לא מחזי כי אגר נטר ליה וכתבו בתוספות (ד"ה דינר ליום) וז"ל נראה לרשב"א דהא דתנן באיזהו נשך מרבין על השכר ואין מרבין על המכר האי דשרי להרבות על השכר כגון שנכנס מיד לתוך הבית דבענין אחר לא שרי להרבות דמיחזי כי אגר נטר עכ"ל ונמוקי יוסף חולק וסובר דאין צריך שיכנס מיד תוך הבית ע"ש ועיין בטורי זהב יו"ד (סימן קע"ו ס"ק ז') שכתב בשם דרכי משה ובשם הגהות מיימוני דמותר ע"כ נלפע"ד לדינא דאם יכול המשכיר לחזור דהיינו שאמר אני משכיר לך הדירה לאחר שלשים יום ודאי אסור להרבות בשכירות כיון דאינו דר בו מהשתא הוי כפועל (התם) וגבי פועל אסור משום דיכול לחזור הכי נמי כן אבל אם אמר המשכיר לשוכר מעכשיו דאין המשכיר יוכל לחזיר מותר ואפשר דכוונת התוס' גם כן במה שכתבו כגון שנכנס מיד לתוך הבית דהיינו דאמר מעכשיו ועיין

סימן קצ"ב סעיף ז' (א) המוכר או נותן לחבירו שדה בצד שדהו כיון שדש המצר וכו' ואם שביל של כרמים מכר הואיל ונעשה להילוך קנה בהילוך. והוא סוגיא דב"ב (דף ק') מודים חכמים לר' אליעזר בשביל של כרמים דקנה בהילוך ע"ש, ועיין ברי"ף וברא"ש מסכתא בבא בתרא פרק חזקת דהביאו להלכה וסיימו דאמר לי' לך חזק וקני ע"ש, ולכאורה צריכים להבין ממנ"פ אי איירי שלא בפניו פשיטא דצריך לומר לך חזק וקני דלא עדיף מקנין גמור דצריך לומר לך חזק וקני ואי איירי בפניו אמאי צריך לומר חזק וקני דהא קיי"ל היכא דעשה הלוקח או מקבל מתנה קנין בפניו א"צ לומר לך חזק וקני כדלעיל (סעיף ב') ויש מקום לומר אף דבפניו אין צריך לומר הכא שאני בשלמא התם ניכר דלשם קנין עשה המעשה לכך בפניו א"צ לומר לך חזק וקני, אבל גבי שביל של כרמים שנעשה להילוך י"ל אף בפניו ג"כ צ"ל לך חזק וקני, וכעין סברא זו כתב במשנה למלך (פרק א' ממכירה הלכה ח') דהביא בשם תשו' לחם רב (סימן קנ"ב) דהיכא דדר בבית בתורת שכירות לא מהני חזקה אפילו בפניו עד דאומר לו לך חזק וקני כיון דדרך השוכרים כך ע"ש א"כ ה"נ גבי שבול של כרמים הואיל ונעשה להילוך אפילו בפניו צ"ל לך חזק וקני כן יש לומר בכוונת הרי"ף ורא"ש וטור וצ"ע לדינא:

סימן קצ"ד סעיף ב (א) מאחר שכותי אינו קונה קרקע מישראל ולא מקנהו לישראל אלא בשטר ישראל שלקח שדה מכותי ונתן דמים וקודם שיחזיק בה בא ישראל אחר והחזיק בה כדרך שמחזיקים בנכסי הגר זכה אחרון וכו' ונותן לראשון את הדמים. עסמ"ע (ס"ק יוד) וז"ל כן היא דעת רמב"ם וסייעתו וטעמם דאף דלא קנהו מ"מ בתורת משכון היא בידו עד שיחזיר לו הדמים אבל הרא"ש והטור סוברים דא"צ ליתן לו דמים כיון דלא בא ליד הלוקח מתחילה בתורת משכון עכ"ל, ועש"ך (ס"ק ד') דפסק דגם במטלטלין הרי הן כמדבר ע"ש ונראה דמכל מקום צריך ליתן ללוקח ראשון דמיו דהא קיי"ל בעל חוב גובה מן ההפקר כמבואר במס' כריתות (דף כ"ד) ע"ש ברש"י ועיין במגיד משנה (פרק ב' מזכיי' ומתנה הלכה ט"ו) דכתב דבע"ח גובה מן ההפקר אף במטלטלין אף שזכה בהם אחר ע"ש וכן הרשב"א ב"ק (דף מ"ט) בסוגיא דמשכונו של גר כתב דלא דמי למטלטלין