דברי התורה עה

רצו היתומים להגבותה מעות לאחר זמן חוזרים ונוטלים אותה דמאן שם לך ממי קבלת מכירה זו לא מב"ד ולא מיתומין אבל היכא דשמת לאחרים יצאו מרשות יורשים שהרי נתנו לה רשות למכור עכ"ל, ועש"ך (סימן ק"ג סקי"ח) דהביא בשם מהרש"ל בתשובה אע"ג דשומא הדרא גבי כתובה שומא לא הדרה ועיקר הראיה היא מדברי רש"י הנ"ל דכתב דאמרינן מאן שם לך ואם רצו יורשין להגבותה מעות אחר כך חוזרים ומגבין אותה א"כ מוכח דגבי כתובה שומא לא הדרא דאל"כ תיפוק לי' דחוזרים מטעם שומא הדרא ע"ש ורמ"א בתשובה חולק עליו ע"ש, ולפע"ד נראה דהרמ"א נקט דאין ראי' מדברי רש"י דהא הר"ן הביא ראי' מסוגיא הנ"ל לדין של המחבר כאן דאין השליח יכול לקנות לעצמו ע"ש, וזה דוקא אם אמרינן מאן שם לך כסברת רש"י אבל אי לא אמרינן מאן שם לך א"כ כמו שיכולה למכור לאחר בלא אכרזתא כמו כן תוכל למכור ולהקנות לעצמה ולא שייך שומא הדרא דלא שייך דין שומא הדרא רק היכא דהוי גביינא דב"ד משום חובו למלוה ושפיר צריך רש"י לפרש הטעם דיורשים יוכלו ליתן לה מעות מטעם דמאן שם לך אבל לעולם נוכל לומר דגבי כתובה נמי שומא הדרא היכא דגבתה עפ"י ב"ד כנלפע"ד פשוט וברור

סי' קפ"ח סעיף ב' (א) עושה אדם שליח איש או אשה וכו' ואפילו עבד ושפחה וכו' נעשים שלוחים למשא ומתן. כוונת המחבר למשא ומתן לאפוקי גיטין וקדושין דלא מצי עבד ושפחה להיות שלוחים כמבואר באבן העזר (סימן קמ"א) ובמסכת גטין (דף כ"ג) בשלמא חשו"ק לאו בני דעה נינהו נכרי נמי דלאו בר התירא הוא ופרש"י דאין קדושין וגטין נהוגים בהם ומידי דלנפשיה לא חזי לא מצי למעבד שליח ע"ש, ולכאורה קשה אמאי אמרינן בבבא מציעא (דף י') אי נמי איש דאמר לאשה אקפי לי קטן להך לשנא דאמרינן דשליח לאו בר חיובא מחייב שולחן ולפרש"י הנ"ל אכתי אפילו למ"ד דשליח לאו בר חיובא לא שייך שליחות כיון דלא שייך בנפשיה, ונראה לי לתרץ בפשיטות דהתם הא דאין שייכות בהם היא מחמת חסרון גופם דגופם לא שייך בהשחתה והקפה הוקש להשחתה בחד קרא לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך כל שישנו בהשחתה וכו' אבל בסוגיא דגטין אין חסרון בגוף דהא עבד הרי היא כשאר אנשים אלא רחמנא אמר דכותי ועבד אין בתורת גטין וקדושין משום הכי שפיר אמרינן דנכרי ועבד אין יכולים להיות שליח כמו שפירש רש"י דמידי דלא חזי לנפשיה לא מצי למעבד שליח

הלכות מקח וממכר

סימן ק"צ סעי' ב' (א) בכסף כיצד מכר לו בית או שדה ונתן לו כסף שוה פרוטה קנה עש"ך (סק"א) דאם נותן לו בדמי הקרקע שטר חוב שיש לו על לוי לא קנה היכא דיכול למחול דדוקא גבי קדושין קי"ל דהיא ספק מקודשת דאשה סמכא דעתה דלא שביק לדידה ומחי לאחריני אבל גבי מכירה אם קנה קרקע ונתן לו שטר חוב שיש לו על אחר לא קנה דמוכר לא סמיך דעתו דלמא מחיל וכן מבואר ברש"י ור"ן במסכת קדושין ע"ש, אמנם בתוספות, בבא מציעא (דף ט"ז ד"ה האי שטרא) מבואר להיפך דדוקא באשה לא קנה דכסיפא לה למתבעי לבעלה כשימחול אבל במכר דלא כסיף למתבעה קנה וכן הביאו הקצות החושן והנתיבות המשפט ע"ש, ולכאורה קשה לשטות רש"י והר"ן מאי מקשה הגמרא בסוגיא דהתם על ברייתא התקדשי לי בשטר חוב ר' מאיר אומר אינה מקודשת וכו' האי שטר ה"ד אלימא שטר חוב דאחרים קשיא דר"מ אדרבי מאיר ע"ש, ולשיטות רש"י והר"ן הא נוכל לתרץ דהאי שטר חוב דאחרים איירי שהוא לקח שטר חוב מאחר וקידש בה אשה דהמלוה ראשון שלקח ממנו המקדש אותו מלוה] יכול למחול והכא אפילו ר' מאיר מודה דאינה מקודשת דבשלמא גבי בעל סמכא דעתה אבל מלוה ראשון דאינה בעלה יראה שמא ימחול ולכך מודה ר"מ דאינה מקודשת ולשיטת תוס' שפיר וצ"ע

(ב) ונתן לו כסף שוה פרוטה וכו'. יש לעיין היכא דנתן למוכר פחות משוה פרוטה ואומר לדידי שוה פרוטה מי מהני בתורת כסף, וער"ן קידושין בסוגיא דשיראי דמסתפק היכא דקידש אשה בדבר שאינו שוה פרוטה אי מצית אמרה לדידי שוה ע"ש ובית שמואל (סימן ל"א) הביא ספק זה בשם הר"ן ע"ש ולכאורה יש סברא דאם נאמר בקידושין מהני, אמירתה לדידי שוה הה"ד במקח וממכר ואפשר לומר דאף אם נאמר בקדושין לא מהני אפ"ה במקח מהני דהתם בקדושין אף שהיא אמרה לדידי שוה לי מ"מ לא הוי קדושין משום דרחמנא אמר כי יקח איש אשה ולא תלקח אשה לאיש אבל במכר במוכר תלה רחמנא יש לומר דמהני לדידי שוה לי אבל באמת נראה מדלא הביא שום פוסק דין זה משמע גבי מכר נמי לא מהני לדידי שוה לי ועיין ביש"ש קדושין (סימן י') דפסק בפשיטות דלא מהני בקדושין ע"ש, ולפ"ז נוכל ליישב היטב סוגיא דקדושין (דף י"ג ע"א) אמר רב אסי אמר ר' מני כשם שאין אשה נקנית פחות משוה פרוטה כך קרקע אינו נקנית פחות משוה פרוטה והקשה תוס' (ד"ה כשם) בתימא דהוי ליה למידק איפכא דהא קניני אשה ילפינן משדה ע"ש, ולפי הנ"ל ניחא גבי קדושין ודאי לא מהני כיון דהיא אמרה לדידי שוה לי א"כ היא עשתה כל קנין הקדושין בזה שהיא אמרה לדידי שוה ורחמנא תלה בבעל כי יקח איש אשה אבל גבי מכר במוכר תלה רחמנא שהוא מקנה ס"ד דמהני אם אמר לדידי שוה קמ"ל דלא מהני כיון שאין בו שוה פרוטה ולא הוי כסף אין בו דין כסף ולפ"ז מיושב ג"כ מה שתמה הרשב"א על קושיית הגמרא דהקשה אח"כ דאמר אע"פ שאין אשה נקנית פחות משוה פרוטה קרקע נקנית בפחות משוה פרוטה וחמה הרשב"א דהא