דברי התורה עב

ראיה הביא מערלה דודאי גבי ערלה פטורים כיון דצמח האילן מחמת קרקע ראשונה ג"כ משום הכי פטורים מערלה אבל הכא נעקרו האילנות בגושיהן ושטף בנהר ובשעה ששטף בנהר קודם שנוטע במקומו ודאי אין לו דין קרקע ושפיר הקשה הכסף משנה דאם הוי כזוטו של ים כתירוץ המגיד משנה א"כ אף אם נעקרו בגושיהן נמי יהא של בעל הקרקע וע"כ צ"ל כדברי כסף משנה ועיין מסכת גטין (דף ז' ע"ב) אמר ר' יהודה אמתי בזמן שהספינה גוששת אבל אין הספינה גוששת פטור ובתוספת שם ועיין רמב"ם (פ"א מתרומות הכ"ג) דפסק כר"י דדוקא בזמן שהספינה גוששת

סימן קע"ג סעיף ב' (א) אם חלקו בגורל לאחר שעלה הגורל לאחד מהם נתקיימה החלוקה לכולם [הג"ה] מיהו הרא"ש כתב בתשובה דאין הגורל קונה רק מברר החלקים אם החזיק אחד בחלקו החלוקה קיימת (עסמ"ע דכתב דמשטת המחבר משמע דגורל עושה קנין ורא"ש אינו סובר כן) ונראה לענ"ד דאף לשטת המחבר דגורל עושה. קנין היינו דוקא בשותפין שחלקו דמשום הכי הוה קנין דבבהיא הנאה דשמעו להדדי גמרי ומקנו להדדי כמבואר בסוגיא ב"ב (דף ק"י) ע"ש וזה דוקא גבי שותפין כיון דכל אחד מוחזק בכולן משום הכי מהני אבל היכא דלקחו שני בני אדם מאדם אחד שני קרקעות יחד (בפ"ע) ואמר המוכר שכל אחד יקנה קרקע בגורל אף שהפילו גורלות מ"מ כיון דעדיין לא קנה קרקע בקנין מהמוכר לא מהני גורל כלל וכן נראה מדברי רשב"ם התם להדיא בסוגיא שם [ועסמ"ע סק"ד]

סי' קע"ה סעי' ד' (א) וכן אם בא בעל חוב של אביהם וגבה חובו מחלקו של אחד מהם כגון שעשאו אפותיקי בטלה החלוקה וחולקין חלוקה אחרת הנה נחלקו בזה גדולי פוסקים האחרוני' הסמ"ע והט"ז, דעת הסמ"ע (ריש סי' ל"ז) דהה"ד אם שני לקוחות שקנו בשותפות שני שדות ואח"כ בא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהם צריך לוקח חברו לסייע לזה שנטל הבע"ח ממנו השדה והטורי זהב חולק דדוקא גבי אחין שחלקו הדין הוא כך דאח השני מסייע אותו משום דברא כרעא דאבוהי הוא ע"ש היטב בטורי זהב, ולפי זה יש לתרץ דברי תוס' גטין (דף מ"ח ד"ה אי לאו) בהא דאנן פסקינן אחין שחלקו לקוחות משום דאין ברירה וכתבו תוס' דהא דקי"ל באחין שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהן כרב דאמר בטלה מחלוקת, לא משום דיורשים הוי אלא משום דהוי כלקוחות באחריות ויורשים דקאמר רב לאו יורשים ממש אלא כלומר כיורשין עכ"ל ולכאורה צ"ע למה תלה הגמרא טעם ביורשים וגם מאי כוונת תוספות בזה דהוי (למימר) כלקוחות באחריות, ולפי דברי הט"ז הנ"ל ניחא דהא הט"ז פסק דדוקא גבי יורשים היא דבטלה החלוקה משום דכרעא דאבוהן הם אבל בשותפים לא בטלה החלוקה כנ"ל וזה היא כוונת תוס' דלעולם נוכל לומר האחין שחלקו לקוחות הן משום דאין ברירה אך משום זה פסקינן דבטלה מחלוקת כרב משום דלענין זה הרי הם כיורשים משים דכרעא דאבוהן הם

סעי' מ' (ב') המוכר שדהו לכותי או שוכר לו היו משמתין אותו עד שיקבל עליו כל אונס שיבא מכותי וכו' [הג"ה] ודוקא ששמתוהו תחלה וכו' עיין סמ"ע (סקע"א) דלא בשמתיהו תליא מלתא כ"א בקבל עליו תחלה לסלק הזיקו מהכותי ומפני שמסתמא מכח השמתא היה מקבל עליו לשלם כל הזיקותיו משום הכי סתם מור"ם וכתב דשמתיהו תחלה עכ"ל ועיין ברא"ש בבא מציעא (דף ק"ח ע"ב) דמשום הכי החמירו חכמים שיכתוב לו שטר שעבוד על נכסיו ויחול השעבוד מהשתא ולכאורה קשה דהא מבואר לעיל (סימן קט"ו וסימן ס' סעיף ו') דאין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות מנכסים משועבדים מפני תקון עולם ומבואר במסכת גטין (דף נ') שני טעמים או מפני שאין כתובין או מפני שאין קצובין ופירש רש"י שם כיון דעדיין הפירות ושבח אינו בעולם בשעת כתיבה אין קול לאותו כתיבה, ואם כן קשה הכא אמאי אם היזק הכותי גובה מלקוחות שלקחו קודם שהזיק הכותי דהא לא היו כתובין וגם אין קצובין ויש ליישב

סעיף נ"ח (ג) אם בתחלת המשכונא בא המצרן לערער ולעכב ולומר אני אלוה לך וכו' אינו יכול לעכב בידו כי יאמר בעל השדה זה נוח לי ואתה קשה ממנו וכו', לכאורה קשה אמאי קי"ל לעיל (סעיף כ') וכן מבואר ברמב"ם דכשטרפה בעל חוב של מוכר המצרן מסלקו ואם ירצה הנטרף לתת הדמים תחזיר לו שדהו לעולם ע"ש, והא כיון דקי"ל שומא הדר לעולם כמבואר לעיל (סימן ק"ג סעיף ט') א"כ יש קפידא ללוה שנוח לו המלוה וקשה לו המצרן כמו גבי משכנתא הנ"ל ואפשר לתרץ דאיירי דאמר הלוה בפירוש שאין מקפיד על זה אבל זה דוחק דהוי ליה להמחבר לפרש וצ"ע

סימן קע"ו סעיף ח' (א) השותפין שומר שכר הן שאם נגנב או נאבד מהשותפות ברשות אחד מהם חייב באחריותו וכו' אבל אם התחילו להתעסק ביחד אפילו אם אח"כ נתעסק בו כל אחד לבדו פטורים דשמירה בבעלים היא וכו' וכן קי"ל [לקמן סי' שמ"ו סעיף ט"ז ובסמ"ע שם סקכ"ו] לענין בעל בנכסי אשתו דהוי שאלה בבעלים אפילו בשעה שלא עשתה מעשה, ולכאורה קשה מסוגיא דבבא מציעא (דף צ"ז ע"א) אמר רבא מקרי דרדקי שתלא טבחא ואומנא ושפיר מתא כלהון בעידן עבידתייהו כשאלה בבעלים דמי ופירש רש"י אם משהיה זה במלאכתו שאל ממנו בהמה פטור וכן פסק הרמב"ם ועיין לקין (סימן שמ"ו סעיף י"ב) דיש כאן שני שטות שטה ראשונה סובר דבעינן שהוא יושב בו לעשות אם השאיל או השכיר לאחד מאלו שהיא עוסק במלאכתם הרי זה שאולה בבעלים ויוצא חובתו וי"ח וכו' ע"ש וא"כ קשה אמאי הכא גבי שותפין דאין צריך להתעסק בו כל אחד ודי בהתחילו לעסוק וכן גבי בעל בנכסי אשתו הוי שאלה בבעלים אפילו בשעה שלא עשתה מעשה וכן הקשה בנתיבות המשפט (בסימן שמ"ו סק"ג) ע"ש ולפע"ד נראה לתרץ דדוקא גבי בעל בנכסי אשתו כיון שהיא משועבדת לבעלה ואינה יכולה להפקיע משום הכי נקרא שאלה בבעלים אף שלא בשעת מלאכה וכן גבי שותפין (בסימן זה) דלכמה