דברי התורה סח

סי' קנ"א סעיף ג' (א) גזלן כיצד וכו' ואם העידו שבפניהם מנה לו כך וכך מעות מוציאין השדה מיד הגזלן ומחזירין לו הבעלים הדמים עט"ז דהביא דבטור כתב אין קרקע יוצא מתחת ידו עד שיתן לו דמים ועיין מה שכתב בזה ולפע"ד יש לעיין דהא מצינו דלפעמים נותן לו הדמים אח"כ כמו אילן סמוך לעיר דצריך לקצוץ ואח"כ נותן דמים וכן באפותיקי מפורש ועיין לעיל (סימן ק"ג) בהגהות טורי זהב מה שכתב בזה הגאון הנורא חכם צבי ע"ש והכא צריך עיון אי מסלקינן מיד מקרקע ואח"כ נוטל דמים כנראה מלשון המחבר דדוחק לאוקמיה כמו שכתב טורי זהב וצריך עיון

בהג"ה (ב) ויש אומרים דאם ראו העדים נתינת המעות ולא מסר המוכר מודעא תחלה מכירתו מכירה דקיימא לן תלוה וזבין זביניה זבינא וכנ"ל עיקר. ולקמן (סימן ר"ה סעיף ה' בהג"ה) מבואר דלכתחלה לא כתבינן מודעא אלא א"כ ידעו שהוא אונס מיהו אם כבר נכתב מודעא ואח"כ הביא ראיה דאנוס היה המכירה בטלה ועסמ"ע שם (סקי"ג) דחיישינן לב"ד טועין ע"ש ובנתיבות המשפט (סקי"א) תמה דהא (משמע מהרא"ש) [קי"ל] דלא חיישינן לב"ד טועין וכמבואר (בסימן רנ"ה) ושאר מקומות ולפע"ד נראה ליישב קושייתו בטוב טעם דהא מבואר במסכת בבא בתרא במתניתין (דף ס"ד) לא מכר לו את הבור ולא את הדות וכו' וצריך ליקח לו דרך דברי ר' עקיבא וכו' ומודה ר"ע בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאין צריך ליקח לו דרך ועיין באסיפת זקנים שם דהביא בשם הר"ן דהקשה אמאי לא אמרינן לשופרא דשטרא הוא כמו שמבואר (דף ס"ט ע"ב) וא"כ אמאי קאמר מודה ר' עקיבא ותירץ הר"ן דהתם גבי לוקח שפיר נוכל לומר דלשופרא דשטרא נכתב לפי שהוא חושש שמא אתי לב"ד דלא גמירי ומחמת שיהיה ספק להם יאמרו שהמוכר שהוא מוחזק ירד עתה ויחזיק ויהיה שלו כמקדם כיון שהוא ספק להם הלכך אמרינן שפיר גבי לוקח אם כתב בשטר דבר שאינו צריך אמרינן דלשופרא דשטרא נכתב אבל גבי מוכר אם כתב דבר שאינו צריך ודאי לטפויי מלתא קאתי דלא שייך לומר דלשופרא דשטרא כתב משום חשש ב"ד טועין דכולי האי לא חיישינן לב"ד טועין שמחמת שלא ידעו הדין בבירור יוציאו מיד המוחזק ויתנהו ליד הלוקח זה אינו חשש הלכך אמרינן לטפויי מלתא קאתי וזה כלל גדול בדינים הללו עכד"ק, ולפ"ז יש לומר דהא דקיי"ל לא חיישינן לב"ד טועין היינו להוציא כמו במסכת בבא בתרא (דף קל"ח) ובש"ע (בסימן רנ"ה) דהוי להוציא לא חיישינן לב"ד טועין כי טעות כזה לא שכיח שיטעו וכסברת הר"ן הנ"ל ממילא יש לומר היכא דבא להחזיק בקרקע אם יראו ב"ד דלא גמירי דנכתב מודעא ועדים חתומים עלי' יאמרו מסתמא ידעו העדים מהאונס ולא יוציא קרקע מיד המוכר דזה שכיח שיטעו מחמת ספק הלכך שפיר אין העדים רשאין לכתוב מודעא אלא א"כ ידעו מאונס בזה חיישינן לב"ד טועין שהוא להחזיק ועסמ"ע (סימן רט"ז סק"ב) כתב על ענין אחר כמו סברת הר"ן הנ"ל

סימן קנ"ב סעיף א' בהג"ה (א) ויש אומרים דאפילו לא הביא עדים רק שאמרו בפנינו הודה לאבינו שמכרה לו נאמנים במגו שהי' אומרים לקוחה היא בידינו. לכאורה קשה דהא הודאה בינו לבין עצמו לא מהני אפילו עד אחד אמר שהודה לא מהני עש"ך (סימן פ"א סקכ"ב) וכש"כ לפני פסולים לכ"ע לא מהני אף דכתב (בהג"ה בסימן קצ"ה ובסימן רמ"א) דמהני אפילו לפני עדים פסולים ה דוקא היכא דלא צריך עדים כמו קנין או מחילה אבל הודחה דלא מהני בלא עדים ממילא לפני קרובים ופסולים ג"כ לא מהני ואפשר דכוונת הרמ"א דאמרו בפנינו ובפני עדים הודה ועיין לעיל (סימן פ"א סעיף כ"ט) דהיכא דמודה בפני עדים קבלתי ממך חוב מהני ואין צריך לומר אתם עדי אבל בלא עדים ודאי לא מהני אמנם באסיפת זקנים בבא בתרא (דף מ"ז ד"ה לא צריכא) מבואר דאף שלא היה הודאה בעדים נמי מהני ע"ש ומ"מ צ"ע דבשעת הודאה לא חשש על הודאה כיון שיכול לכפור אח"כ וצ"ע

הלכות נזקי שכנים

סי' קנ"ג סעיף ב' (א) היה בזיז טפח החזיק באויר החצר וכו' עסמ"ע (סק"ו) דפירש דבזיז טפח יכול לבנות עד סמוך לזיז ממש וגבי זיז פחות מטפח יכול לבנות ולבטל תשמישו ע"ש והט"ז חולק על הסמ"ע וס"ל דגבי פחות מטפח ג"כ אינו יכול לבטל תשמישו ע"ש, ולפע"ד יש להביא ראיה לט"ז דהא ברא"ש ב"ב (פרק חזקת סימן ע"ג) הביא בשם מפרש דכל היכא דאין לו דין חזקה בחלונות מ"מ אינו יכול לכופו לסתום חלון רק דיכול לבנות כנגדו והרא"ש שם חולק דכיון דאין לו דין חזקה למה לא יוכל לומר לסתום חלונו ע"ש והרמ"א (בסימן קנ"ד סעיף ז') פוסק כדעת הרא"ש וא"כ כיון דהמחבר פסק דאפילו בפחות מטפח יש לו חזקה לאלתר אם לא מיחה אף דיש לו היזק ראיה וא"כ מוכח דאם יוכל לסתור הזיז ע"י בנין יוכל לסתור כסברת הרא"ש הנ"ל אלא ודאי ע"י בנין ג"כ אינו יכול לבטל לגמרי הזיז כסברת הט"ז הנ"ל

סעיף י"ח (ב) מי שהחזיק בכותל זה בקורה אחת אינו יכול להחזיק בקורה שניה שהרי לא מחל לו אלא על אחת בד"א כשהודה שאין כותל זה שלו אלא של חברו וכו' אבל אם טען כותל זה אני שותף בה הואיל ונשתמש בקורה אחת נאמן