דברי התורה סו

סי' קמ"ג סעיף ד' (א) יש מי שאומר שאין מחזיקין בנכסי שבויים וכ' [הג"ה] דכל הני אינן יכולין למחות אז משום שאינם יודעים מי מחזיק בשלהן דנפיש טרדייהו. משמע מדברי רמ"א דגבי מחאה צריך שיאמר דפלניא אכל ארעא בגזלנותא וכדנקט הגמ' ב"ב (ל"ח ע"ב) וכן לקמן (סימן קמ"ו) לשון המחאה פלניא וכו' אבל אם לא אמר בלשון איש ידוע רק מי שאכל קרקע שלי היא בגזלנותא ולמחר אתבע אותו בדינא לא הוי מחאה כיון דלא אמר פלניא וכן מוכח מלשון הרמ"א כאן דכתב דאין יודע מי מחזיק בשלהם מכל מקים יכולים למחות בלשון מי שאכל בקרקע שלי היא בגזלנותא אלא ודאי מוכח דלא מהני

סימן קמ"ה סעיף ד' (א) בכל אלו ישבע המערער שלא מכר ולא נתן לו כלום ותחזור לו הקרקע וישבע המחזיק שאינו חייב לו כלום מהפירות שאכל ויפטר, לכאורה קשה לי הא מבואר (בסימן ק"מ סעיף ב') היכא דהוי חזקה אין מוסרים אותו לשבועה ועסמ"ע שם (ס"ק ג) וא"כ הכא אמאי היכא שעד אחד מעיד שאכל ג' שנים ישבע המחזיק יפטור העד את המחזיק משביעה דהא עד מסייע פוטר משבועה וצ"ע אח"כ מצאתי בתומים שהקשה כן וע"ש מה שתירץ [ולפי מה שכתבתי לעיל בסימן ק"מ יתישב כאן]

סעיף ו' (ב) כל המתחייב להחזיר הפירות שאכל אם לא היו ידועים ואין ב"ד יכולים לשער אותם וכו' הואיל ואין כאן מענה ודאית ישלם מה שמודה בו ומחרימין על מי שאכל יותר ולא ישלם. נלפע"ד פשוט שאם מערער טוען ודאי שכך וכך היו כפירות שאכל ומחזיק טוען שהי' פחות אין המחזיק נאמן אפילו בשבועה דאורייתא כיון דקי"ל הדרא ארעא והדרי פירא א"כ מחזיקין את המחזיק כגזלן וממילא יש כאן תקנת נגזל כמבואר לעיל (סימן צ') וצ"ע

סי' קמ"ו סעי' ב' (א) אין מחאה בפחות משנים אבל באחד לא ואפי' מיחה בפני המחזיק ואפילו שמודה במחאה מתוך שיכול לומר לא מחית בפני וכו', מסמ"ע (ס"ק ד) ועב"י דהביא בשם. הרשב"א הטעם דלא מהני דיכול המחזיק לומר סברתי דלהשטות נתכוין ע"ש, ונראה דנפקא מיניה בין שני הני טעמים דאם טען המערער דמחיתי בפני שנים ומת אחד מהם ומחזיק מודה בזה דאם אמרינן דנאמן מטעם מיגו ה"נ נאמן המחזיק ואי אמרינן טעמו של הרשב"א הנ"ל דמחזיק יכול לומר סברתי דלהשטות מתכוין המערער זה דוקא שייך אם המחאה הי' בפני עד אחד אבל אם הי' מחאה בפני שני עדים ומת אחד מהם ואין מעיד השתא רק עד אחד ומחזיק מודה דלא שייך להשטות אין נאמן המחזיק

סעי' כ"ב (ב) שנים שהיו עוררים על שדה זה אומר שלי וכו'. או שהביא כל אחד עדים שהיא שלו וכו'. וכל המתגבר ירד בה ויהי' אחר מוציא מידו ועליו הראיה. ערמב"ן ב"ב (ל"א ע"ב סד"ה אנן אחתינן) דהקשה אמאי אמרינן כל דאלים גבר דהא הגמ' פריך לקמן (ל"ד ע"ב) גבי זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי אמאי לא אמרינן שודא ותירץ הגמ' כיון דאיכא למיקם עלה דמלתא וא"כ הכא דכל אחד מביא עדים דליכא למיקם עלה דמלתא והל"ל שודא ע"ש ועיין בתומים (כאן ס"ק כ"ד) ולפע"ד נראה ליישב קושיית הרמב"ן דהא דאמרינן שודא כגון בשני טובי' במס' כתובות (פ"ה ע"ב) אמרינן שודא פי' דב"ד מעיינין ושוקלים בדעתם למי הי' דעת הנותן נוטה ליתן כן פי' רש"י וכן פסקינן לקמן (סימן ר"מ ס"ג ובסי' רנ"ג סעיף כ"ט) וא"כ ניחא דבשלמא גבי זה אימר של אבותי וזה אומר של אבותי שפיר מקשה הגמ' אמאי לא אמרינן שודא וענין שודא שייך ג"כ הכח כמבואר בתוס' ב"ב גבי ארבא דהיינו למי שיש לו שייכות בספינה ותי' הגמרא כיון דאיכא למיקם עלה דמלתא לא אמרינן שודא, אבל אם זה הביא עדים שהיא שלו וזה הביא עדים שהיא שלו לא שייך ענין שודא דב"ד יתנו לפי אומדנא שלהם למי שייך הקרקע דהא אומדנא לא עדיף מעדים ותרי עדים כמאה ותרי כאלף ולא שייך על זה קושיית הגמרא ולימא שידא דהא שודא לאא עדיף מעדים וכן מבואר לקמן (סימן רס"ז ס"ח) ברמ"א גבי זה הביא עדים שהאבידה שלו וזה הביא עדים שהיא שלו השני נותן ג"כ סימנים לא מהני ויהא מונח, ג"כ הטעם מכח סברא הנ"ל דאומדנא לא עדיף מעדים והוי כמו לזה יש שני עדים ולשני יש מאה עדים ע"כ לא מהני דתרי כמאה הלכך לא שייך שודא ואמרינן כל דאלים גבר, והרמב"ן דהקשה דנימא שודא אזיל לשיטתו דסובר בפירושא דשודא כפי' הר"ת דנמי שירצה הדיין יתן, אבל אנן דקי"ל כרש"י דשודא היא אומדנא הלכך לא אמרינן כאן שודא כנ"ל

סי' קמז סעיף א' (א) ראובן שמכר שדה לשמעון והי' לוי מעדי השטר ובא לוי לערער על השדה ולטעון שראובן גזל אותה ממנו איו שומעין לו ואין משגיחין על ראיות שיבוא וכו', ואומרים לו היאך תעיד על המכר ותבוא ותערער. עב"י דמביא בשם הריטב"א אפילו יש למערער עידי גזילה ע"ש ועיין בתומים (ס"ק א) דהקשה דאם מביא ראי' דראובן גזלה מה בכך שחתם על מכירה זו לא יהי' דמודה בפני עדים ובשטר מ"מ אמרינן דהכל מחמת אונס כמבואר בב"ב (דף מ"ז) ולקמן (סימן קמ"ט) והניח בצ"ע, ולפע"ד אפשר נתרץ הא דלא מהני הודאה לגזלן דוקא היכא דנתברר מקודם שגזלן גזל שדה זו ממנו אף שמודה אח"כ י"ל כיון דידוע שקרקע זו גזולה תחת ידו שמא מחמת אונס עביד אבל הכא איירי שחתם בעד קודם שערער א"כ מיד שחתם אנן מחזיקינן דקרקע ודאי של ראובן היא כיון שמודה ואף שבאו עדים אח"כ שראובן גזלה ממנו אין משגיחין על ראייתו כיון שפסל על עצמו כל העדות בזה שחתם בעד והודאות בע"ד כמאה עדים דמי

סעי' ד' (ב) דיין החתים בקיום השטר יכול לערער וכו' מפני שדיינים יכולים לקיים השטר אע"פ שלא קראוהו. עיין תוס' כתובות דף ק"ט ד"ה לא שנא דהקשה מחזקת הבתים (דף נ"ב) אחד מן האחין