דברי התורה סג

נתחלפו לו כלים בכלים מבית האומן וכו' ומסיק הגמרא טעמא וכי אין אדם עשוי לומר לאומן מכור לי טליתי וטעה אומן ומכר טליתו של זה בטעות ע"ש ולקמן סימן קל"ו נמי משמע כן ע"ש ולפ"ז יש לומר דהא מצינן דלפעמים נוכל לומר דאומן טעה וסובר שנתן לו רשות למכור טלית וטעה ונתן טלית אחר וממילא יש לומר דהכא היכא דבא בעל הבית ותובע חפצו אף דהוא מכר לאחר יש לומר דלא מחזקינן בגנב דדלמ' נתן בעל הבית אחר רשות למכור טליתו וטעה כמו שמבואר בסוגיא הנ"ל וכי אין אדם עשוי לומר לאומן מכיר לי טליתי והיה בטעות מכירה משום הכי אם לא אמר בפני אמרת לי למוכרה מוציאין אותו מידו

סימן קל"ה סעי' ב' (א) עבד כנעני גדול דינו כבהמה ואין לו חזקה עד אחר שלשה שנים מאחר שהוא מהלך. לכאורה צ"ע למה צריך לטעם זה כיון שהוא מהלך תיפוק ליה דהא עבד כנעני נקנה בכסף ושטר וחזקה כמבואר לקמן (סי' קצ"ו) ע"ש וא"כ תוך ג' שנים משום הכי אינו נאמן דיכול לומר אחוי שטרא וכן בעבד קטן אמאי קנה לאלתר אמאי לא אמרינן ליה אחוי שטרא ונראה אף דעבד הוקש לקרקע מ"מ יש לומר דאין דרך לעשות שטר על קנין עבד משום הכי אין יכול לומר לו אחוי שטרא דהא מצינו שטרא לפרי לא עבדי אנשי ב"ב (דף ל"ג) ועיין לקמן (סימן קצ"ה סעיף ט') ע"ש ה"נ על קנין עבד אין עושין שטר משום הכי שפיר צריך לטעם כיון שהוא מהלך ועבד קטן שאין יכול להלוך לאלתר הוי חזקה ואפשר לומר דעבד גדול כיון דהוא מהלך ואין לו חזקה ממילא שכיח לעשות שטר ועיין מסכת גטין (דף פ"ו) ועיין פני יהושע גטין דף כ') ע"ש ואולי יש לומר דמשום הכי נקט טעם דמהלך ונוכל לומר דממילא נכנס לרשותו דאם טען לתשמיש לזמן קניתי נמי אין נאמן דיוכל לכנוס מעצמו לרשותו אף דקי"ל דאם אמר לפירות ירדתי נאמן מסכת בבא בתרא (דף ל"ג) ולקמן (סימן קל"ז) התם כיון דירד לתוך שדה חברו אמרינן לא חציף אינש וכו' אבל עבד דיוכל לכנס יש לומר דאם אמר לתשמיש לזמן קניתי אינו נאמן וצריך עיון

סי' קל"ז סעי' א' (א) היורד לתוך שדה חברו ולקט פירותיו בעל השדה טוען שבגזל לקחם וזה אומר שמכרן לו נאמן בשבועת היסת עסמ"ע (סק"א) היכא דאמר תחלה אלך ואלקט ולקטן אף דעדיין מונחים בשדה של בעה"ב אפילו הכי נאמן נגד בעל הבית כיון דלקטן שייך לא חציף למימר אלך ואלקוט כשאין לו רשות ועב"ח וט"ז דחולקין עליו ובית יוסף כתב דטור סובר אפילו מונחים עדיין ברשות בעל השדה אפילו הכי כיון דלא ערער עד אחר לקיטה לוקט נאמן ולפע"ד יש להביא ראיה לדברי הסמ"ע דאפילו מונחים עדיין ברשות בעל השדה שייך לא חציף ולוקט נאמן מתוס' שבועות (דף מ"ו דיבור המתחיל עבד אינש) דהקשה אמאי צריך לטעם עבד אינש דגזים תפוק ליה בלאו הכי נמי נאמן במגו דאי בעי אמר דזבנא מניה דנאמן כמבואר בב"ב מטעם נא חציף ע"ש ואם נאמר היכא דעדיין מונחים ברשות בעל השדה אינו נאמן מאי מקשה תוס' דיהא נאמן במגו דהא בסוגיא הנ"ל איירי, דקטל ושדי וכיון דעדיין ברשות בעל השדה אינו נאמן לשטת הב"ח וט"ז אלא ודאי מוכח דתוס' סובר כיון דלקטן שייך סברא לא חציף ונאמן אפי' עדיין מונחים ברשות בעל השדה וכשטת הסמ"ע ועיין מה שכתבתי לעיל (סימן צ' סק"ג)

סימן קל"ח סעי' א' (א) שנים שהיו אוחזים בכלי אחד וכו' או יושבים בצד ערימה של חטים המונחים בסימטא וכו' זה אומר הכל שלי וזה אומר הכל שלי כל אחד מהם נשבע וכו' ויחלוקו בנתיבות המשפט (סק"א) תמה דהא תוס' ב"מ בסוגיא דרכוב ומנהיג כתבו דאם רכוב אינו קונה דלא הוי ג"כ מוחזק וא"כ מהכ"ת יהיו יושבין מוחזקין הא אין בישיבה קנין ותירץ דמיירי דמונח בד' אמות ע"ש ולא נראה כן מלשון הטור לקמן (סימן קל"ט) וגם מלשון המחבר לא משמע כן ולפע"ד י"ל דהא מבואר בתוס' קדושין (דף כ"ה ע"ב סד"ה בהמה גסה) בשם רבינו חיים היכא דמונח כלי בסימטא להיות שם לפי שעה הוי מקום סמטא כחצרו ע"ש וכן מבואר בנמוק"י ב"מ בסוגיא דראה את המציאה דמקום הכלי קנוי לבעל הכלי ע"ש ולפ"ז יש לומר דהכא טוען כל אחד שחטים שלו הן שקנה וא"כ לפי טענתו הניח שם לפי שעה הרי היא כחצרו ומונחים בחצר וכיון, דיושבים בצד ערימה משתמר על ידם משום הכי נקראו מוחזקים ויחלוקו אבל גבי רכוב אף לפי טענתו השתא לא הוי מוחזק משום הכי אינו נאמן ואחר יכול לחטוף מידו ועיין בספר דברי משפט מזקני הגאון זצלל"ה וע' בב"ח לקמן (סימן קל"ט) דכתב דיושבים בצד ערימה דנקט לגלות שמונח בסימטא מכחם ע"ש

(ב) ויחלוקו עסמ"ע (סק"ו) דהביא מחלוקת בין הפוסקים היכא דכל אחד טען אני ארגתיה לרש"י ורמב"ן כיון דודאי רמאי] יהא מונח ור"י והרא"ש סוברים כיון דהחלוקה יכולה להיות אמת] דגם בזה יחלוקו ודיעות האלו הובאו בטור ומדסתם המחבר משמע דסובר כר"י והרא"ש דיחלוקו ע"ש ולכאורה קשה דהא לקמן (סימן רס"ז סעיף ח') באו שנים זה נתן סימני האבדה וזה נתן סימנים יהא מונח אמאי הא נפקד תופס בחזקת שניהם כמבואר בתוס' ריש ב"מ [והרי החלוקה יכולה להיות אמת] ואמאי לא יחלוקו וכן ראיתי שהקשה בחדושי ב"מ מהגאון מאור הגולה מוה' עקיבא איגר זצלל"ה ולפע"ד יש לחלק בפשטות דהא הכא לא שייך לומר חזקה מה שביד אדם הרי הוא שלו דאדרבא דהא שניהם תופסים משום הכי אמרינן יחלוקו אבל התם ודאי אין דרך שנפל הטלית מיד שניהם דזה לא שכיח כלל בודאי מיד אחד נפל וא"כ מזה שנפל היא בחזקת ששלו הוא דהא חזקה מה שבידו בחזקת שלו לבדו היא משום הכי לא אמרינן יחלוקו וכעין סברא זו כתוב בתוס' ב"מ (דף ב' ד"ה ויחלוקו) וז"ל ובמנה אין דרך שיקנה עיין שם. וה"נ כסברא הנ"ל ובתפארת ירושלים שם מתרץ דאם ננקוט דהחלוקה אמת והם שותפין בזה א"כ שניהם רמאים דכ"א אומר דכולה שלו ולרמאי לא מהדרינן אבדה אפילו בסימן מובהק כמבואר ברמב"ם ושוב יש לחוש דלמא מאינש דעלמא נפל דהא המוצא אבדה מחויב להשתדל שינתן האבדה לבעליו מפני שהוא שומר אבדה וכמ"ש רש"י בבא מציעא (כ"ז ע"ב ד"ה היכי מהדרינן) עיין שם

סעי' ח' בהגה (ב) ויש אומרים דאם אמר שחטפה ממנו נאמן ויחלוקו