דברי התורה סב

אקרא לאלקים ויושיעני ואתחיל חלק שני

הלכות חזקת מטלטלין

סי' קל"ג סעיף ב' (א) אפילו אם מסר המערער החפץ למחזיק החפץ בעדים אם אין עדים שהיא עתה בידו נאמן בשבועת היסת לומר החזרתיו לך וכן נאמן לומר לקוח היא בידי במגו דהחזרתיו לך עסמ"ע (סק"ה) וש"ך (סק"א) דהביאו דברי רמ"א (בסימן ע"ב סעיף י"ח) דאם היה טוען בפני עדים לקחתיהו ממנו וראוהו אותו בידו במקום שאין נאמן לומר לקוח אע"פ שאחר זמן רב כשתבעו בדין עכשיו לא ראוהו בידו מ"מ אינו נאמן לומר לקוח במגו החזרתיהו כיון דלפי טענתו מקודם אינו עומד להחזיר עיין שם ולכאורה קשה לפי מה שמבואר בסמ"ע (סימן ע"ב סקס"ב) ובאורים (סקפ"ז) בשם תשובת הרשב"א דאף בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר היכא דאין החפץ בעין בידו אין להוציא ממון מנפקד דלא מהני רק להיות החפץ ברשותו אבל מ"מ אין יכול להוציא המעות מיד ראובן א"כ אמאי פסק מור"ם שם דאינו נאמן אף שעכשיו לא ראו בידו דהא אף שמודה שחפץ בידו מ"מ הו"ל למימר דנאמן לקוח במגו דאינו בידו ובאין עתה בידו הא סובר הרשב"א דאין להוציא ממון ע"כ נראה מדברי רמ"א דבדברים העשוין להשאיל ולהשכיר במקום דאין נאמן לקוח אפילו החפץ עצמו אינו בעין צריך לשלם דלא כאורים וצ"ע וע' מ"ש לעיל (סימן ע"ב סק"ד)

סעי' ג' (ב) אם ראו עדים החפץ ביד המחזיק קודם שתבעו המערער לדין אפילו אמר בפניהם קודם שהראהו דעו כי הוא ממושכן לי בכדי דמיו קרינן ביה שפיר עדים וראה. (עסמ"ע סק"ח) דפסק דהיכא דטען טענה שאין נאמן מצד עצמו דהיינו בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר דאינו נאמן רק מכח מיגו דלא הראהו לא אמרינן בכה"ג הפה שאסר וכו' כיון דהוא. עצמו הודה חוץ לב"ד מקבלין דבריו שאמר לחובתו ולא מה שהוא אמר שהיא משכן בידו ע"ש, ועש"ך (סק"ה) דחולק עליו וסובר דאפילו טען טענה שאינו נאמן רק מכח מגו מהני רק היכא דנאמן מכח מגו מ"מ צריך לשבע בנקיטת חפץ וכיון שראוהו בידו לא יוכל לשבע שהחזירו ע"ש ולפע"ד נראה ראיה לשטת הסמ"ע דחוץ לב"ד לא מהני טענה שאינו נאמן רק מכח מגו דהא במסכת ב"מ (דף ק"י) האי משכנתא דסורא וכו' ועתו' ד"ה אמר ליה דפירש דקושיית הגמ' דמחאה נראה דלא מהני רק כשאומר פלניא אכיל ארעאי בגזלנותא אבל היכא דאמר פלניא אכיל ארעאי במשכנתא זה לא הוי מחאה ועל זה תירץ הגמרא דשפיר הוי מחאה אפילו מוחה פלניא אכיל ארעאי במשכנתא ולכאורה קשה אמאי לא נאמן לומר לפירות הורדתיך במיגו דאמר בגזלנותא אכיל ארעאי וזה לא הוי מגו להוציא כיון דהיא תוך ג' שנים כמו שכתב תוס' בעצמו אבל לפי שטת הסמ"ע דסובר חוץ לב"ד לא מהני טענה שאין נאמן רק מכח מגו דחוץ לב"ד מקבלין דבריו לחובתו ניחא וצריך עיון

סעי' ה' (ג) במה דברים אמורים וכו' אבל דברים העשוין להשאיל ולהשכיר ויש למערער עדים שהיה שלו וראו אותו עתה בידו וכו' אינו נאמן לומר לקוח נראה לי דאם יש עדים שמסר לו סתם [אפילו ליכא עדי ראה] ג"כ אינו נאמן לומר לקוח דדוקא בדברים שאין עשוין להשאיל ולהשכיר אפילו עדים מעידים שנתנו לו סתם נאמן לומר לקוח דהתם אמרינן כיון שהעדים לא ידעו לענין מה מסר כיון דלא פירש הוי כמו דליכא עדים כלל ונאמן לומר לקוח אבל בדברים העשויים להשאיל ולהשכיר דאפילו ליכא עדים כלל רק שראו בידו אינו נאמן לומר לקוח הה"ד אם עדים מעידים שנתנו לו סתם נמי אין נאמן לומר לקוח ועיין בטור (סימן קל"ד סעיף ב') ועיין בתוס' בבא בתרא בסוגיא דאומן (דף מ"ה ד"ה אבל מסר לו)

סי' קל"ד סעי' ד' (א) אם הטלית יוצא מתחת ידי אחר ואומר בפני אמרת לאומן למוכרה לי ולקחתיו ממנו נאמן במגו וכו' אבל כשטוען שהאומן מכרו לי שאמר אתה מכרתו לו אינו נאמן לכאורה קשה טובא דהא מבואר לעיל (סימן קל"ג סעיף ז') דאפילו גבי דברים העשוים להשאיל ולהשכיר וטען שלקחתי מפלוני והלה טוען שנגנבו ממני אין מוציאין אותו מידו (והרמ"א חולק) ועבב"י וכן הביא הש"ך (סקי"ג) דאפילו אומר השאלתיו לפלוני נמי אין מוציאין אותו דזה נמי הוי בכלל אחזוקי אינשי בגנבא לא מחזקינן וא"כ הכא אמאי אם לא טען לוקח בפני אמר למוכרו מוציאין אותו מידו ועיין בדרישה וט"ז ושאר אחרונים ע"ש ולפע"ד כדי שלא יהיו דברי המחבר תמוהין כל כך י"ל דהא מבואר במסכת בבא בתרא (דף מ"ו) תנו רבנן