דברי התורה סא

דהא יוכל מלוה לגבות מקבלן אף שיש ללוה נכסים מש"ה שפיר סובר הרמ"א אף דלוה טוען פרעתי מ"מ הקבלן חייב דהא גבי קבלן אם הלוה טוען פרעתי הוי כאומר איני יודע אם פרעתיך דחייב

סי' ק"ל סעיף א' (א) ערב או קבלן שפרעו למלוה בפני עדים אם פרעו קודם שנודע אם פרעו הלוה וטוען הלוה שכבר פרעו אינו חייב לערב כלום וכו', עסמ"ע (סק"ב) דבמלוה ע"פ איירי אבל במלוה בשטר והשטר הוא ביד מלוה חייב הלוה לשלם לערב ועש"ך (סק"א) בשם הב"ח דהה"ד במלוה בשטר אם הלוה יכול לברר שיש עליו תברא עכ"ל ועט"ז דמסכים לדברי הסמ"ע דדוקא במלוה ע"פ איירי ולפע"ד יש להביא ראיה לדברי הב"ח מדברי הרשב"א בתולדות אדם והביאו א"א זקני הגאון זצלל"ה בספר דברי משפט (סימן נון) דהקשה הרשב"א אמאי לא חיישינן לפסידא דלוה דלמא זבין מלוה שטר חוב ויגבה מלוה ע"י שובר ואח"כ מפיק הלוקח השטר דקנה קודם דפרע לוה למלוה, ותירץ הרשב"א אם פרע לוה למלוה לא מצי לוקח לגבות מלוה דמצי לוקח לומר למלוה לא ידעתי דקנית השטר חוב שלי ממלוה ואת הוא דאפסיד אנפשך דלא אמרית לי דקנית השטר ולא הייתי פרעתי למלוה והוי כפרע לוה למלוה ברשות לוקח עי"ש, וה"נ הוי ליה להערב להודיע ללוה שהמלוה רוצה להפרע ממנו ואז אם הי' מודיע ללוה הי' מראה לוה תברא דכבר פרע לו וא"כ אפסיד ערב אנפשי' במה שלא הודיע ללוה אך אפשר יש לחלק דהרשב"א לא איירי אלא בלוקח שטר חוב דלוקח צריך להודיע ללוה דלא שייך לומר אדרבה יודיע לוה ללוקח דלא ידע מי לקח שטר חוב זה אפשר אחד ממרחקים לקח אותו לכך הפסיד הלוקח אבל הכא נוכל לומר אדרבה כשלוה פרע למלוה הי' צריך להודיע לערב ששילם למלוה שיפטר הערב מערבות שלו, הילכך כיון דיש סברא להשוות דברי הב"ח לדברי רשב"א ויש סברא לחלק ביניהם כנ"ל עכ"פ יוכל הלוה לומר קים לי כדברי הב"ח בדאית ליה תברא

סי' קל"א סעיף ז' (א) שמעון יצא ערב לכותי בשביל ראובן והלך לו ראובן והוצרך שמעון לפרוע בשבילו לנכרי וכו' הדין עם שמעון וחייב ראובן לשלם כל מה שיברר שנתן לכותי וכו'. עסמ"ע (ס"ק י"ד) דהקשה הא לעיל (סימן צ"ג סעיף ט"ו) פסקינן דאין חייב לשלם לערב עד שיברר שהלוה לא פרע ע"ש תירוצו וד"ק תמוהין כמו שתמה עליו הט"ז ע"ש, ולפע"ד נראה לתרץ לעיל (בסימן צ"ג) משמע דלוי לא נתן שטר חוב לכותי על המעות דאי איירי ביש לנכרי שטר חוב על המעות מלוי ממנ"פ אם עודנה השטר חוב ביד כותי ודאי עוד לא נפרע מלוי ואם השטר חוב אינו עוד ביד נכרי אין הנכרי יכול לגבות מראובן דודאי לוי פרע לו כיון דשטר אינו עוד בידו וראובן איהו דאפסיד אנפשי' דלא אמר לנכרי שיקח שטר מלוי מש"ה אין ראובן יכול לגבות משותפו עד שיברר בעדים שלוי לא פרע אבל הכא איירי דשטר חוב הוא ביד כותי מראובן רק ראובן טוען שיש לו שובר מכותי הלכך הדין עם שמעון כיון דלא הודעת לי שיש לך שובר והנחת השטר חוב ביד כותי את הוא דאפסיד א אנפשך וחייב ראובן לשלם כ"מ ששמעון יברר שנתן לכותי בשבילו די

סי' קל"ב סעיף ב' (א) אשה פנוי' שערבה לאחרים ונשאת דינה כלוותה ונשאת שאם ערבה בע"פ וכו'. עש"ך (ס"ק ב') דכתב דכל זה כשהמטלטלין אינו בעין אבל אם הם בעין גובה מהם אפילו במלוה על פה דלא גרע מלותה דאם המעות בעין גובה מהם וכו' ע"ש, ובאמת היכא דהמעות בעין מבואר ברמב"ם דגובה מהם וכן פסק הרמ"א באבן העזר (סימן צ"א) אבל מה שכתב הש"ך דהיכא דמטלטלין בעין גובה מהם דבר זה תימא מאוד ועיין בתומים (בס"ק א') דתמה דלא מבעיא גבי ערבה לא שייך זה דמטלטלין בעין דהא לא קבלה כלום ממלוה אלא אפילו בלותה נמי דוקא היכי דהני מעות שלותה הם בעין אבל מעות אחר לא מכש"כ מטלטלין דאותם מטלטלין לא קבלה ע"ש ונכון אתו, ולפע"ד אפשר לומר דכוונת הש"ך מה שכתב היכא דמטלטלין בעין גובה מהם היינו היכא דאחד מכר לה מטלטלין וזקף עניה המעות במלוה אפ"ה אם המטלטלין שמכר לה הם בעין גובה מהם דנא גרע ממלוה דקי"ל דמלוה לאו ברשות בעלים לחזרה אפ"ה פסקינן דאם היא בעין גובה [וכדינא דהרמב"ם והרמ"א הנ"ל] ה"נ כן וזה נראה נכון לדינא

סעיף ה' (ב) אחד שערב בשביל שנים כשיפרע המלוה יודיע בשביל איזה מהם הוא פורע כדי שיחזור עליו. עסמ"ע (סק"ז) דפירש דמלוה צריך לפרש בשביל איזה חוב קבל ועש"ך (סק"ו) דפירש דמלוה אינו חושש בשביל מי יפרע רק דערב יודיע בשביל מי פורע ובזה סגי ע"ש ולכאורה יש לעיין כיון דלמלוה אין חילוק בשביל מי יפרע הלא יאמר הלוה מי שתובעין אותו מה לך לפרוע בשבילי דהא מבואר לעיל סימן ק"נ סעיף ב' היכא דאמר ליה להכנס ערב ולא הרשהו לשלם וכו' משעמד הלוה בדין ולא נמצאו לו נכסים ופרע הערב בשבילו חיב הלוה לשלם לו ועסמ"ע (סק"ט) דפירש דאין צריך להמתין עד שירד המלוה עמו נדין דודאי יחזור עניו אבל הכא דמלוה אמר יש לו ברירה לפרוע על איזה חוב שירצה יכול הלוה לומר לו מה לך לפרוע בשבילי והרי הוא כפורע חוב של חבירו שלא מדעתו דקי"ל דפטור הלוה וה"נ לשיטת המחבר לעיל (בסי' ק"ל סעיף ב') ע"ש אבל להם להסמ"ע ניחא דפי' דצריך המלוה לפרש לערב בשביל איזה חוב קבל הפרעון א"כ פירש המלוה דבשביל אותו חוב של לוה זה קיבל ולכך שפיר גובה מלוה וצ"ע

סעי' ו' (ג) שנים שנכנסו ערבים ופטר המלוה את אחד מהם יש אומרים שיכול המלוה לתבוע כל חובו מהערב השני ועיין בסימן ע"ז. עש"ך שם (ס"ק כ') דאם מחל לערב שאין לו לשלם לכולי עלמא גובה מערב השני כל החוב ועיין מה שכתבתי שם דדין זה צע"י דהא על פלגא שניי' נא הוי אלא ערב בעד ערב וכיון דמחל לערב אחד אין יכול לגבות מערב הב' כמו במחל ללוה אף שהוא עני אין יכול לגבות מערב ה"נ כן

תם ונשלם חלק ראשון, בעזר השם יתברך ויתעלה,