דברי התורה נח

הלכות הרשאה

סימן קכ"ב סעיף ב' (א) העושה שליח בעדים להביא לו מה שיש לו אצל פלוני וביטל השליחות קודם שיתן זה לשליח לא ידע הנתבע בביטול ונתן לשליח ונאבדו פטור הנתבע הג"ה] וי"א דחייב אלא א"כ כתב לי' זיל דון ואפיק לנפשיך. קשה אמאי צריך הנפקד או הלוה לחוש על זה, וערמב"ן דתמה כן ועש"ך (סק"ח) ולפע"ד נראה דהא מבואר (בסימן ל"ט ס"ב) אפילו אמר כתבו וחתמו ותנו לפלוני צריך לאמלוכי בי' וכתב הרא"ש כתובות הטעם כיון דלא קיבל קנין יש רגלים לדבר דרוצה לחזור לכך צריך לאמלוכי ביה ה"נ כיון דלא כתב אורכתא דהיינו הרשאה שלא יוכל לבטל השליחות חיישינן דלמא ביטל מש"ה אין יכול לכופו ליתן המעות ע"כ אם ביטל השליחות קודם שנתן לו הנפקד חייב הנפקד כיון דלא כתב ליה המפקיד הרשאה גמורה כדין הוי ליה לנפקד מיד לחוש דלמא ביטל דיש רגלים לדבר דרוצה לבטל השליחות

סעיף ה' (ב) אם כתב דון וזכי ואפיק לנפשך מחצה וכו'. עש"ך (ס"ק כ"א) דהקשה דהא נראה מסמ"ע דאם כתב לו שליש ממה שיוציא ודאי יכול לדון ומדברי מהרש"ל משמע דאין צריך הנתבע לדון עמו דהוי כמקנה לו פירות דקל ע"ש מה שתירץ ולפע"ד נראה דאין כאן מחלוקת בין מהרש"ל ובין סמ"ע דכוונת הסמ"ע היא היכא דמקנה לו בשטר מחצה או שליש לחלוטין מעכשיו רק תנאי הי' ביניהם כל מה שיגבה. מחוב זה יחלקו לפי חשבון דזה ודאי הוי הקנאה גמורה ויכול לדון עמו על הכל אבל המהרש"ל מיירי דלא הקנה לו לחלוטין רק מה שיוציא יהי' לו בה חלק כך וכך זה שפיר דומה לפירות דקל ואין יכול לכופו לנתבע לדון עמו וא"כ אין כאן מחלוקת בין סמ"ע ומהרש"ל דהמהרש"ל מודה בזה היכא דהקנה לו לחלוטין מחצה או שליש בשטר דיכול לדון עמו והסמ"ע מודה היכא דלא הקנה לו לחלוטין רק מה שיוציא יהי' לו חלק בה דאין יכול לדון עמו ועיין בפסחים (דף ל"א) בסוגיא דהרהינו כי פליגי דזבין מלוה וכו' וקי"ל כרבא דמכאן ולהבא הוא גובה דלא מהני ועיין בקצוה"ח

סי' קכ"ג סעיף י"א בהג"ה (א) יכול אדם להרשות ללוה לדון עם ערב קבלן שלו. עסמ"ע (ס"ק יז) דהה"ד ערב דעלמא כשאין ללוה ג"כ יוכל ליתן הרשאה לדון עם הערב וכן כתב הש"ך (סקכ"ד) ולפע"ד יש לעיין בזה דהא צריך לכתוב זיל דון זכי ואפיק לנפשך וצריך להקנות הקנאה גמורה רק דחכז"ל תקנו דאפילו בדברים שאינו יכול להקנות מ"מ נעשה כאלו הקנה לו כמבואר [אף דקי"ל ב"ק פרק מרובה א"ש וכן כתב הש"ך לעיל (סק"א) דקי"ל הרשאה שליח שוי' היינו דאין יכול לעכב המעות עצמו] א"כ הכא גבי ערב דעלמא לא שייך לומר דנעשה כאלו קנה קנין גמור דנעשה כאלו הוא שלו דהא אין נפרעין מהערב תחלה ולכן אם יש ללוה לשלם פקע הערב לגמרי [א"כ בנ"ד] דומה כאלו מחל ללוה וא"כ ממילא נפקע הערב א"כ אפשר דמשום הכי כתב הרמ"א דוקא ערב קבלן דאפילו יש ללוה יכול לפרע תחלה מן הערב ולכך יכול להרשות לדון בכל ענין, וצריך עיון ועיין (סעיף י"ג) בסמ"ע וש"ך

סי' קכ"ה סעי' ד' (א) ויש מי שאומר שאם בא השליח להחזיק בהם בשביל חוב שיש לו ביד המלוה אינו יכול עסמ"ע סקכ"א דהטעם הוא כמאן דאמר ליה זכי ע"מ שתתנו לידו ולכאורה צע"י אף אם הוי כתנאי מפורש ליתן המעות ליד המלוה או להמפקיד מ"מ יש לשליח מיגו דפרעתיך ונאמן ג"כ לומר חוב יש לי בידך אף שהי' כמו תנאי מ"מ לא אבד מיגו שלו כמבואר (בסימן ע"ב סעיף י"ז בהג"ה) בדברים שעושין בהם אוכל נפש דצריך להחזיר מ"מ כיון שהי' יכול לכפור שאין עליו עדים נאמן עד כדי דמיו במיגו וא"כ ה"נ אף דצריך לקיים תנאי להחזיר למלוה מ"מ יש לו מיגו דפרעתיך והי' נאמן אף עתה ג"כ יהא נאמן חוב לי בידך ועדיין מעותיך בידי אף דצריך לקיים תנאי וליתן למפקיד או למלוה מ"מ תיכף ומיד אחר נתינה יכול לגבות חובו וצ"ע ואפשר באמת מיד אחר נתינה גובה חובו ממלוה אך מלשון המחבר לא משמע כן דהו"ל למנקט כמו שנקט (בסעיף הקודם) והשליח חוזר וגובה ע"ש הכי נמי הל"ל כן וצ"ע

סעיף ה' (ב) במד"א דהולך הוי כזכי במלוה או פקדון אבל במתנה לא הוי כזכי אפילו עשאו שליח לקבל ואמר לו הנותן הולך לו לא הוי כזכי. עסמ"ע (סקכ"ג) דכתב כיון דנותן אמר הולך ביטל שליחותו דמקבל דא"ל לזכותו, ולפע"ד צ"ע דהא מבואר בירושלמי מסכת גטין בפרק התקבל גבי ממון אי אפשר למקבל לעשות שליח רק בגט דתורה זכתה לה לעשות שליח משום דכתיב ושלחה לפ"ז אפילו אמר הנותן הרי לפניך ג"כ לא מהני וכן כתב הנמוקי יוסף פ"ק דב"מ דבעינן שליח של בעל הממון ע"ש [וכ"כ תוס' ב"מ דף ע"א ד"ה בשלמא] ועיין בספר דברי משפט מזקני הגאון זצלל"ה (בסימן קפ"ב) ע"ש לפ"ז אין צריך לומר טעם ביטל השליחות תיפוק ליה דשליחות של מקבל לא מהני וצ"ע ובחדושי לגטין (דף י"ד) תרצתי קושיית רמב"ן בזה

סי' קכ"ו סעי' ט' (א) אמר ראובן לשמעון במעמד שלשתן מנה שיש לי בידך תנהו ללוי ושמעון דוחה את לוי ולכן רוצה לוי לחזור ולתבוע מראובן אינו יכול ויש אומרים שיכול לחזור בו כ"ז שלא פטר את ראובן בפירוש וכו' עש"ך (סקל"ז) דלהיש אומרים יכול לחזור על ראובן אם הנפקד או לוה לא משלם לו כפשוטו דיש לממחה עדיין חוב עליה יותר מערב ע"ש וכן כתב לקמן (סקנ"ח) ע"ש ולפע"ד יש להביא ראיה מהר"ן גטין (דף י"ד) בסוגיא דהנהו גינאי דכתב דאם מרא דארעא מודה שטעה בחשבונו ולא פש גבי ולא מידי חוזר על גינאי וגינאי חוזר על אידך גינאי וצריך גינאי לשבע להכחיש העד דהיינו מרא דארעא ע"ש