דברי התורה נו

בע"ח ופריך הגמ' ממנ"פ אי אית ליה ארעא אחריתי עלה דידיה הדר והקשה תוס' דהא איכא חשש דדלמא עשאה אפותיקי ע"ש ועל זה אמרו דלא קשה כלל דאף אם יטרוף נמי אין בעל אפותיקי יכול לגבות כמו בנשתדף דאינו גובה משאר נכסים ע"ש ולפע"ד עדיין קושיית התוס' במקומו עומד דלמא עשה שדהו אפותיקי מפורש וקבל עליו אחריות דעלמא דבהא ודאי אם נמצא שדהו שגזולה היתה ודאי גובה משאר נכסים ושפיר הקשה תוס' אפילו לפי סברתם וע"כ צ"ל כמו שכתב תוס' שם דבאמת הו"מ למימר כן וע' אורים ותומים (סק"ג ט')

סעיף ה' (ג) עשה עבדו אפותיקי אפילו בסתם ומכרו בעל חוב גובה ממנו מפני שיש לו קול עיין בתומים (סק"ז) דודאי בעינן או שכתב בשטר אפותיקי או שכתוב בשטר שעבוד מטלטלין וקרקע דאילו בע"פ לא מהני ע"ש ולפע"ד נראה דזה אינו מוכרח די"ל דאם ידעו עדי שטר שעשה עבדו אפותיקי מוציאין קול אף שאינו כתוב בשטר דהא אף בשור תם אליבא דר' ישמעאל גובה מלקוחות מ"ט דאית ליה קלא דכיון דנגח תורא נגחנא קרי לי' כדאיתא בב"ק (ל"ג ע"ב) ה"נ בעשה. עבדו אפותיקי אפילו שאינו כתוב בשטר רק בעדים אית ליה קלא דהא אפילו במטלטלין היכא דשייך דאית ליה קלא דהיינו גבי תורא נגחנא גובה מלקוחות ה"נ כן גבי עבד

סימן קי"ח סעיף א' (א) לוה שמכר נכסיו לשנים זה אחר זה וכתב בע"ח ללוקח שני דין ודברים אין לי עמך וקנו מידו אינו יכול לטרוף מלוקח ראשון שהרי אומר לו הנחתי לך מקום לגבות וכו' ואתה הפסדת על עצמך שהרי סלקת עצמך מהם לכאורה יש לעיין היכא דאשתדף בני חרי דקי"ל דטורף ממשעבדי כמבואר לעיל (סימן קי"א סעיף י"ב) עיין שם הכא היכא דכתב ליה דין ודברים היכי הוי דינו דהתם כיון דאי לא אשתדיף היה לו מקום לגבות לכן עכשיו כיון דאשתדיף ואין לו לגבות ע"כ גובה ממשעבדי אבל הכא דאף אם לא אשתדיף נמי אין גובה ממנו וגם מלוקח ראשון אינו יכול לגבות כיון דכתב (ליה) דין ודברים א"כ מה לי אשתדיף או לא או דלמא כיון דאם לא כתב ללוקח דין ודברים מצי, לגבות מלוקח ראשון כיון דאשתדף נכסי לוקח שני השתא נמי מצי לגבות וכן דעתי נוטה דבכה"ג גובה מלוקח ראשון כיון דהשתא אינו יכול לומר הנחתי לך מקום לגבות וצ"ע

סימן קי"ט סעיף א' (א) ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון בבת אחת וכו', ואפילו לא נשאר בידו אלא עידית שא וכו'. עש"ך דכתב דמהרש"ל ביש"ש חולק על הרא"ש בזה וכתב דכן משמע מהר"ן, והש"ך כתב דמהר"ן לא משמע כן, ולפע"ד נראה דהא ודאי דהיש"ש מכנה את הנמוקי יוסף בשם הר"ן ובנימוק"י ב"ק מבואר להדיא טעם דמש"ה יכול לגבות זיבורית משמעון דאף אם הי' בינונית ביד שמעון נמי יכול לגבות זבורית בע"כ וכש"כ השתא ע"ש, וזה דוקא אם זיבורית ביד לוקח ראשון אבל גבי עידית אינו גובה בע"כ אם הי' בינונית בידו משמע להדיא דהשתא נמי אינו גובה

סעי' ג' (ב) מי שהיה לו עידית ובינונית וזיבורית וכו' ואם טען כל לוקח לזה שבא לטרוף ממנו אני לקחתי תחלה והנחתי לך מקום לגבות יש מי שאומר ששומעין לו ואינו יכול לגבות מספק זה דעת הרמב"ן וער"ן כתובות פרק מי שהיה נשוי דתמה דסוף סוף כיון דכל לוקח טוען אני לקחתי תחלה והנחתי לך מקום א"כ הוי כמו אשתדיף בני חרי דגובה ממשעבדי ה"נ כן ע"ש ולפע"ד נראה לתרץ דהא הרמב"ן מיירי דלא מכר לכולם כאחד רק שאינו כתוב זמן בשטר ומפני זה טען כל אחד אני לקחתי מקודם וא"כ יש לומר דהא מלתא עבידי לגלוי דאתי סהדי ומסהדי מי לקח בראשונה [ועיין סמ"ע סקי"ח ועיין לקמן סימן שי"ז] וא"כ יש לומר דהא אנן קי"ל בסימן (קי"א סעיף י"ג) דדוקא אשתדיף בני חרי גובה ממשעבדי אבל אם נמצא קרקע ביד הגזלן אינו גובה מלקוחות כיון דסופו של בעלי זרוע ליפול ע"ש ה"נ כן כיון דיכול הדבר לבא לידי בירור דיבאו עדים ויעידו מי לקח ראשון שפיר יכול לומר הנחתי ושפיר דברי הרמב"ן ועיין בספר דברי משפט מזקני הגאון זצלל"ה מה שכתב בזה ע"ש

סעיף ה' בהג"ה (ג) יש אומרים דאפילו אם קנה עידית באחרונה דוקא שמת המוכר אבל אם מוכר עדיין חי דיוכל להחזיר שטר הזיבורית למוכר ואז יצטרכו כולם לגבות מן המוכר וכו' כולן גובין מן הזיבורית והוא מטעם אי שתקית וערמב"ן דתמה דאם בכה"ג נמי נימא אי שתקית אם אפילו אם לא לקח אלא עידית לבד נמי אמאי לא י לומר אי שקלית בינונית או זיבורית דידי מוטב ואי לא אמכור זיבורית ואין אתה תוכל לגבות ממני דהא אין נפרעים מנכסים משעובדים ואפילו הן זבורית אלא ודאי הכא לא מצי למימר אי שתקית ע"ש ולפע"ד יש ליישב דהכא כמה פוסקים סוברים דיכול לומר אי שתקית משום דיכול לומר דאם לא לקחתי זבורית רק עידית בלבד ונשאר זבורית אצל המזיק או אצל לוה [דהיה הדין] אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין ואם כן כל זכות ויפוי כח לניזק או לבע"ח מכח מה שקניתי זבורית בתחלה משום הכי שפיר יוכל לומר כיון דכל זכות שלכם בא על ידי הלכך אם רצונכם ליקח זבורית הרי טוב ואי לא אהדר זבורית למוכר ויהיה כבתחלה כאלו לא קניתי וזה היא טענה טובה היכא דקנה זבורית או בינונית מן המוכר אבל על קרקע שלו שלא קנה מן המוכר אינו יכול הלוקח לומר לניזק או למלוה הבאים לטרוף אי שתקית מוטב ואי לא אמכור זבורית למוכר דטובה זו אינו בא על ידי לוקח דהא לא היה למוכר רק עידית לבד נמצא דהטובה אינו בא על ידי לוקח משום הכי אינו יכול לומר אי שתקית ומיושב קושיית הרמב"ן

סי' ק"כ סעי א' (א) המעות באחריות הלוה עד שיפרענו ליד מלוה או ליד שלוחו וכו' אמר לו זרוק לי חובי והפטר וזרקו וכו' ונאבד קודם שיגיע לידו פטור עיין מה שכתבתי לעיל סימן י"ב סק"ב בזה

סעי' ב' (ב) בד"א בסתם שלא גלה המלוה דעתו שאינו רוצה לקבלו לפיכך אם זרקו לו