דברי התורה נה

אמרינן מש"ה אמר ליה כתוב פירא דחשש דלמא יגבה בעל אפותיקי מפורש דא"כ הי' ליה לכתוב באחריות ג"כ עמליהון כיון דבא בעל אפותיקי מפורש דמסיק שיעור ארעא ושבחא גובה בע"ח הכל ואין צריך ליתן אפילו הוצאה כמבואר ברי"ף ורא"ש, אלא ודאי דירא רק מנגזל דנגזל יגבה וא"צ לכתוב עמליהון דנגזל נותן ללוקח הוצאה כמבואר בתוס' ב"מ (דף ט"ו ד"ה תדע) ומיושב קושיית הש"ך הנ"ל

סעי' ג' (ב) כל הדברים לא נאמרו אלא בלוקח אבל מקבל מתנה ששבחה מחמת הוצאה אין בע"ח גובה משבחה כלום כן מבואר בסוגיין בב"מ (דף ט"ו ע"א) והה"ד בלוקח שלא באחריות נמי אין בע"ח גובה מלוקח השבח וטעמא דתרווייהו הוא משום דאין לו על מי לחזור כמבואר בסוגיין ועש"ך (סקכ"ח) דתמה על הרא"ש ע"ש וכמו כן ק"ל טובא על תוס' ב"ב (דף נ"ג ע"א ד"ה אמר) הקשה תוס' דהא שמואל סובר דיפה כח מתנה מכח מכר ע"ש, וקשה דהא בזה אינו יפה כחו רק לענין שבח דאינו טורף בע"ח שבח ממקבל מתנה משום דאין לו על מי לחזור [וכמו כן] בלוקח שלא באחריות דגם כן אינו טורף השבח משום דאין לו על מי לחזור וצ"ע

סי' קט"ז סעי' א' (א) לוקח שטרפו ממנו השדה כותבין לו ב"ד טירפא היאך טרפוהו ממנו בשביל חוב של המוכר וחוזר וטורף מהמוכר ואם קנאה בת"ק והוקרה אם היתה שוה אלף כותבין לו טירפא באלף וכן אם היתה שוה אלף בשעה שלקחה ובשעת טירפא לא היתה שוה אלא ת"ק וכו' בכולם כותבין לו טירפא באלף. עש"ך (סק"ג) דהביא בשם הרב המגיד דכתב בפשיטות דאם הוזלה אינו משלם המוכר רק מה שהיא שוה בשעת טירפא והש"ך כתב דמסתבר כן ולפע"ד יש ליישב דהא הסמ"ע (סק"ב) כתב דלשטת הטור דסובר דאפילו בשבחא דממילא אינו גובה רק חצי שבח בעל כרחך איירי דין זה אם קנאה בת"ק והוקרה על אלף דבע"ח נוטל השדה כולה בעשאו אפותיקי מפורש ע"ש, ולפ"ז אפשר לומר דהטור והרב המגיד לא פליגי דהטור דכתב היכא דהוזלה צריך ליתן כפי מה שנתן היינו ג"כ בעשאו אפותיקי מפורש כמו ברישא וא"כ אפילו פירות שאכל גובה בע"ח דארעא דידי' הוא ועיין בש"ך (סימן קט"ו ס"ק י"ט) וא"כ לא הוי מכירה כלל מש"ה צריך המוכר ליתן ללוקח מה שנתן, אבל הרב המגיד איירי בסתם בע"ח שלא עשאה אפותיקי ושפיר כתב הרב המגיד דאין צריך ליתן רק כפי מה ששוה השתא ועיין בנימוק"י בבא מציעא בסוגיא דמוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינו שלו כתב שם כעין סברא זו, ולפ"ז אפשר דהטור והרב המגיד לא פליגי אהדדי

(ב) י"א דוקא מוכר אבל נתן מתנה בעדים אינו טורפה בלא שטר דמתנה אין לה קול אלא בשטר הוא ממגיד משנה (פי"א ממלוה הלכה ה') בשם הרשב"א, כוונת ד"ק דאף דקבל הנותן אחריות על המתנה אפ"ה מתנה בעדים בלא שטר אינו גובה מנכסים משועבדים דדוקא גבי מוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים כמבואר במס' בבא בתרא (דף מ"א ע"ב) משום מאן דמזבין ארעא בפרהסיא זבין, כי היכי דליפוק קלא ע"ש ופי' הרשב"א והרשב"ם (דף מ"ב ע"א ד"ה מאן) כדי שיקפצו לוקחים ע"ש, וגבי מתנה לא שייך זה, דהא קי"ל לקמן (בסימן רל"ח) דהאי דכותבין שטר למוכר בלי לוקח הוא דוקא בשטר הקנאה או העיד על עצמו שכבר קנה באחד מדרכי הקנאה והיינו כשאומר שכבר קנה באחד מדרכי הקנאה בפני עדים והדין הוא דמוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים דיש לה קול מש"ה כותבין שטר למוכר בלא לוקח דשטר זה אינו אלא לראי' בעלמא ועסמ"ע שם (ס"ק ג') ע"ש אבל אם הודה שמכר לו כבר אבל בלא עדים א"כ בשעת מכירה לא הי' לה קול והשתא בשעת הודאה ג"כ אין לה קול זאת לא עדיף ממתנה באחריות דגבי מכר יש לה קול כדי שיקפצו לוקחים אבל אם הודה שכבר מכר בעדים עתה אין לה קול דאין רוצה למכור עתה רק מכתיבת השטר יש לה קול כמו כל שטרות ממילא אין עדים רשאין לכתוב אלא א"כ הודה שקנה באחד מדרכי הקנאה בפני עדים אבל אם הודה המוכר שמכר לפלוני וקנה באחד מדרכי הקנאה אבל שלא בפני עדים אין העדים רשאין לכתוב אלא בפני לוקח, ולפ"ז יתיישב קושיית הרמב"ן על הר"י מגא"ש במסכת בבא בתרא (דף קס"ז) על מתניתין דכותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו דסובר הר"י מגא"ש דצריך להיות דוקא כשמוכר מעיד על עצמו שכבר קבל המעות ותמה הרמב"ן דא"כ מאי הקשה גמ' מסכת ב"מ (י"ג ע"א) וליחוש דלמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואוקמיה בשטר הקנאה. ולשטת הר"י מגא"ש הוי מצי לאוקמיה אפילו בלא הקנאה ע"ש היטב בדברי הרמב"ן ולפי הנ"ל אתי שפיר דהא עיקר טעם של הר"י מגא"ש דצריך להעיד על עצמו שכבר קבל המעות כדי שלא יהיה חוב ללוקח ולענין זה מהני אם הודה מוכר שקבל המעות אפילו שלא בעדים אבל לענין טריפת לקוחות לא יועיל הודאתו דהא הודאתו דהשתא לא עדיף מנותן מתנה בעדים דאין המקבל גובה ממשעבדי משום הכי צריך להיות דוקא בשטר הקנאה או דמודה שהקנה ללוקח בעדים באחד מדרכי הקנאה ואז היה לו קול משעת הקנאה על כן צריך לאוקמיה בשטר הקנאה ועיין

הלכות אפותיקי

סי' קי"ז סעיף א' (א) רק במעות עש"ך (סק"ב) דהביא בשם הרב המגיד דבאפותיקי מפורש אף יורשיו אינם יכולים לפדותה במעות שהרי היא כמכורה כיון שלא פדה האב ולא צוה לפדותו ע"ש ק"ל אמאי מהני אם צוה האב לפדותו דמה תועלת היא זו אם היא כמכורה מה תועלת בצוואתו זו וצ"ע

(ב) עשה שדהו אפותיקי מפורש שאמר לו לא יהא לך פרעון אלא מזו ונמצא השדה לא היתה שלו יש אומרים דגובה משאר נכסים. עב"י דהרמב"ן ובעה"ת (בשער מ"ג) חולקים וסוברים כיון דהיא אפותיקי מפורש דאמר לו לא יהא פרעון אלא מזו הוי כלוקח שלא באחריות ואינו גובה משאר נכסים מש"ה לא קשה קושיית תוס' ב"ב בסוגיא דפרה וטלית (דף מ"ה ע"א ד"ה אי) על הא דאמר שמואל המוכר שדה שלא באחריות אין מוכר מעיד עליה מפני שמעמידה בפני