דברי התורה נד

ושפיר דברי הש"ך הנ"ל) כנ"ל לדינא ועיין ברש"י כתובות (דף צ"ה) עיין שם

סעי' כ' (ה) אע"ג דלא כתב דאקנה אם קנה והוריש גובה ויש חולקין. עסמ"ע (סקל"א) ועש"ך (סקי"ד) ואם קנה ונתן לאחר במתנת שכ"מ יש מחלוקת בין אחרונים אי הוי כמו יורשים ואינו צריך לכתוב דאקנה ע"ש ועיין בתומים דפסק דצריך לכתוב דאקנה ע"ש ונ"ל להביא ראיה דאם נתן במתנת שכ"מ שאינו צריך לכתוב דאקנה דלא עדיף מקבל מתנת שכ"מ מיורשים דהא במס' ב"ב (דף קל"ג) אמר רב הונא שכ"מ שכתב כל נכסיו לאחר רואין אם ראוי ליורשו נוטלן וכו' והקש' הגמ' למאי הלכתא ואם נאמר גבי מתנ' שכ"מ צריך לכתוב דאקנה מאי מקשה הגמ' למאי הלכתא הא יש נפ"מ היכא דלא כתב דאקנה אלא ודאי דגובה מתנת שכ"מ אע"ג דלא כתב דאקנה (ע"ש סעיף ח')

סי' קי"ב סעי' א' בהג"ה (א) יש אומרים אף אם כתב לו דאקנה יכול לחזור בו כ"ז שלא קנה וי"ח (עש"ך סק"ב) דהקשה דאם נימא דיכול לחזור בו מאוחרין אמאי כשרין ניחוש שמא לוה חזר בו ויטרוף לקוחות שלא כדין ע"ש ולפע"ד נראה לעולם נוכל לומר דיכול לחזור ואפ"ה מאוחרין כשרין ולחזרה לא חיישינן וראי' לזה דהא מבואר בתוס' ב"ב (דף קי"ד ד"ה ניחוש) דאף במתנת שכ"מ יוכל לחזור אפ"ה לא חיישינן דלמא חזר והביאו ראי' ע"ז ע"ש, ויכול המקבל להוציא (מקבל) מיד יורשים, וא"כ ה"נ כן גבי דאקנה ועיין בתומים, אח"כ ראיתי בקצות החשן (סימן רנ"ג) דכתב די"ל דאף דלא חיישינן דלמא חזר אבל שמא יחזור חיישינן ע"ש, אך י"ל דזה ג"כ אינו חשש כמו שכתב תוס' במס' קידושין (דף מ"ה ע"ב ד"ה בפירוש) בשם רבינו תם שחולק על ר"מ מיוינא דלא דמי לחשש שמא ימות כיון דכל זמן שלא קידש מותרת דכל שעה איכא למימר עדיין לא קידש ה"נ קודם שבא לגבות מדאקנה אין כאן איסור אלא בשעה שבא לגבות ואז הוא חשש שמא חזר וזה לא חיישינן כנ"ל

סימן קי"ג סעיף א' (א) אין בע"ח טורף מהלקוחות אלא בקרקע שמכר או נתן הלוה אבל מטלטלין שמכר או נתן אינו טורף וכו', ואם נתנם במתנת שכ"מ המלוה טורף מהם כמו שיתבאר סימן רנ"ב. והיינו לאחר תקנת הגאונים דמטלטלי דיתמי משתעבדי לבע"ח ומתנת שכ"מ דינו כירושה לכן בע"ח טורף מהמקבל, (ועיין באבן העזר (סימן צ"ג סעיף כ' בהג"ה) מבואר דאם נתן מטלטלין לאחרים במתנת שכ"מ דאינה ניזונית מהן) והקשו דהא משמע בטור (סימן רנ"ג) דאינו גובה מטלטלין מתנת שכ"מ ע"ש, ולפע"ד נראה דיש לחלק דלפעמים גובה ממטלטלין ממתנת שכ"מ לאחר תקנת הגאונים ולפעמים אינו גובה, ערמב"ם (פרק טית מזכיי' ומתנה ה) שכ"מ שצוה ליתן לנכרי מתנת שכ"מ וכו' ועמל"מ שם ועבש"ע לקמן (סימן רנ"ו) ע"ש ולפ"ז יש לומר היכא דשכ"מ נתן כל המטלטלין לאחרים ולא שייר כלום ליורשיו א"כ מפקיע ומזיק לבע"ח דהא לאחר תקנת הגאונים גובה בע"ח ממטלטלי דיתמי וא"כ עשה עבירה במתנתו הילכך לא מהני כמו בנותן מתנת שכ"מ לכותי דעשה עבירה כנ"ל אבל היכא דמצוה מחמת מיתה דקי"ל אפי' במקצת דינו כמתנת שכ"מ בכולה וי"ל או במתנת שכ"מ ולא שייר כדי פרנסתו ג"כ יוכל לחזור לפוסקים (בסימן ר"נ) ע"ש, וא"כ בשעת נתינה לא עביד עבירה רק אח"כ נתקלקלו המטלטלין אצל יורשים או שברחו ואינו יכול לגבות, שפיר י"ל דאינו גובה ממקבל מתנת שכ"מ, וממילא יש ליישב דברי הטור דסובר הכא דגובה ממקבל מתנת שכ"מ ולקמן (סימן רנ"ג) משמע דאינו גובה י"ל דאיירי באופן הנ"ל (ע"כ) [משא"כ הכא] יש סברא לגבות (דאל"כ לא יועיל מתנת שכ"מ כלל)

סימן קי"ד סעי' ג' (א) אם רוצה הלוקח לסלק המלוה במעות הרשות בידו וכו' ואם עשאה אפותיקי מפורש דאמר לי' לא יהא לך פרעון אלא מזו אינו יכול לסלקו במעות, לכאורה קשה אמאי לא אמרינן מה מכר ראשון לשני כל זכות דאית לי' בגוי' וראיתי ביש"ש מס' ב"ק דהקשה (כמו) כן ותי' כיון דעשאו אפותיקי מפורש הוי מלוה נגד לוקח כמו לוקח ראשון, ועיין לקמן (סימן קט"ז)

סעי' ד' (ב) ומשביעין את הטורף בנקיטת חפין שלא נפרע חוב זה ושלא מחלו ושלא מכרו לאחר וכולל בשבועתו שאין זה שטר אמנה. עסמ"ע וש"ך (ס"ק ג) ע"ש ולכאורה צע"י שלא מצאנו שבועה זו כשבא לגבות מנכסי יתומים, וגם קשה היאך יכול לגלגל הא מבואר תוס' ב"מ (דף צ"ז ד"ה ביום) ולעיל בש"ע (סימן צ"ד) דאין מגלגלין רק ביש רגלים לדבר ע"ש, ולפע"ד נראה די"ל דלגבי יתומים מש"ה אין מגלגלין עליו שלא מכר שטר חוב לאחרים דהא מבואר בתשובת הרשב"א [והובא בספר דברי משפט מזקני הגאון זצלל"ה בסימן נ"ד] דלוקח שטר חוב צריך להודיע ללוה דקנה שטר חוב ממלוה ע"ש, ולפ"ז י"ל גבי יתומים ליכא חשש דלמא מכר שטר חוב לאחר דא"כ מסתמא הודיע לוקח ליתומים או לאביהם, אבל גבי לקוחות לא שייך זה ושפיר מגלגלין, ועל קושיא שניי' הנ"ל אמאי יכול לגלגל באין רגלים לדבר יש לומר דוקא היכא דשבועה היא לפטור אין מגלגלין רק ביש רגלים לדבר אבל היכא דשבועה היא ליטול ודאי מגלגלין אפילו אין רגלים לדבר דהא כללא היא כל היכא דהאי ידע והאי לא ידע צריך לישבע האי דידע כמבואר לעיל (בסימן צ"א) ע"ש ובכמה מקומות

סי' קט"ו סעי' ב' (א) בע"ח שטרף בחובו מיד הלוקח וכו' [הג"ה] דוקא שלא עשאו המוכר אפותיקי אבל אם עשאו אפותיקי גובה בע"ח כל השבח רק שנותן ללוקח הוצאותיו וכו', עש"ך (ס"ק כ"ו) דתמה לשיטת הפוסקים דסוברים גבי (אפותיקי] מפורש גובה בע"ח אפי' פירות מאי הקשה הגמרא [בבא מציעא דף ט"ו ע'"א] לשמואל דסובר בנמצאת שאינו שלו מעות יש לו שבח אין לו והאמר שמואל לרב חנינא בר שילת אמליך וכתוב שופרא ושבחא ופירי בע"ח מי אית ליה פירי, הא יש לומר מש"ה אמר ליה כתוב פירא שמא עשאו אפותיקי מפורש דגובה אפי' פירי ע"ש, ולפע"ד נראה די"ל דאם