דברי התורה נג

טעם משום צררי אתפסי' והכא לערב ודאי לא התפיסו צררי כמבואר ב"ב (דף קע"ד) בסוגיא ההוא ערבא דנכרי ע"ש, וכן מבואר בתוס' (ד"ה ואם כתבו) ע"ש, וא"כ לשיטת הסמ"ע לקמן (סימן ק"ל ס"ק ב') היכא דפרע הערב שטר חוב חייב הלוה לשלם לערב (דהא מוכרח לשלם ערב) [בודאי קשה] ואפי' לשיטת הב"ח דחולק עליו עש"ך שם (סק"א) הוא מטעם דהוי לי' לחקור והכא לא שייך זאת וא"כ יגבה הערב מיתומים וצ"ע

סעי' ט' (ב) או שכתבו העדים צוואתו בשטר וחתמוה בחייו או שכתב הוא עצמו צוואתו בכתב ידו הניכרת לב"ד. עסמ"ע (ס"ק כ"ו) דזה דוקא לשיטת הרא"ש דאין נזקקין לקיים שטר על יתומים קטנים אבל לשיטת הרמב"ם ורוב הפוסקים דסוברים דמקיימין א"צ ניכרת לב"ד ע"ש, ולכאורה יש לחלק דהא מבואר בש"ך לעיל (סימן מ"ו וסימן ס"ט) דבכתב יד אין מקיימין אלא בפני בע"ד ע"ש ובתומים, אך נראה דאף אם נאמר בכתב יד אין מקיימין אלא בפני בע"ד הכא מקיימין דהא הש"ך (סימן מ"ו ס"ק יוד) כתב דאף לשיטת הרשב"א דסובר מפני שמקיימין לא על מנה שבשטר אלא על עדים וע"ז כתב הש"ך דבכת"י לא שייך זה ועיין בתומים שם, ולפ"ז הכא ג"כ כיון שהם מעידים על כתב יד של המצווה ממילא מחוייבים היתומים לקיים צוואתו שפיר מהני לסברת הרשב"א דהא מבואר (בסימן ל"ג סעיף י"ד) דיש מכשירים עידי צוואה אפילו הם קרובים לו ורחוקים לבניו ואף לפוסקים דפוסלים דבשעה שנמסר להם את העדות היו קרובים ע"ש והכא לא שייך זה

סי' קי"א סעי' ח' (א) אבל אם מצא ביד הלוה בני חרי לגבות אפילו הם זבורית לא יטרוף ממשעבדי עסמ"ע סקי"ד דכתב הטעם דמן התורה בע"ח בזבורית אלא שלא תנעול דלת בפני לווין גובה בינונית ובמקום פסידא דלקוחות לא גזרו ע"ש ולפע"ד נראה דעיקר הטעם דמשום פסידא דלקוחות אמרו דאינו גובה מהם במקום שיש בני חורין אפילו הן זיבורית תדע דהא אפילו בנזקין דגובה מדאורייתא בעידית אפ"ה היכא דיש בני חורין אפי' זיבורית אינו גובה מלקוחות דחכמים עשו תקנה משום פסידא דלקוחות אלמא דעיקר טעם ותקנה לא הוי אלא משום פסידא דלקוחות ועיין לקמן (סימן קי"ט סעיף ב' וסעיף ד') דאפי' נזיקין שגובה מן התורה בעידית אפ"ה אינו גובה במקום שיכול לומר הנחתי אפי' הן זיבורית

עיין בנתיבות המשפט (סק"ד) דכתב דאע"ג דקי"ל אם מכרה למזונות אינה יכולה לטרוף לכתובה אבל אם ב"ד מכרו קרקע לצורך מזונות יכולה אח"כ לטרוף לכתובה ע"ש ובאמת מבואר בבית שמואל באה"ע (סימן צ"ג) דאם ב"ד מכרו בשבילה נמי דינו כאילו מכרה היא וכן נראה ממהרי"ט במס' כתובות ע"ש

(ב) לפיכך אם נתן הלוה מתנה לאחרים וכתב ר' לפלוני וש' לפלוני וכו' ואם יצא עליהם שטר חוב גובה מכלם וכפי החלוקה וכו' ערש"י גטין (דף נ' ע"ב ד"ה גובה) דאף לאחר שגבו אלו דהיינו שחלקו וגבה בע"ח מאחד מהם צריכים ג"כ שאר מקבלי מתנה לשלם לפי חשבון ע"ש ולכאורה קשה דהא מבואר בט"ז (לקמן סימן קע"ה) דאף דקי"ל אחים שחלקו ובא בע"ח וגבה חלקו של אחד מהן בטלה חלוקה אבל שותפים שקנו וחלקו ובא בעל חוב של מוכר ונטל חלקו של אחד מכן א"צ שותף שני לסייע אותו בתשלומין וא"כ הכא אמאי אם בא בעל חוב ונטל חלקו מאחד ממקבלי מתנה צריכים השאר לסייע, אבל נלפע"ד דהא דין זה איירי בשכ"מ כמבואר להדיא במסכת ב"ב ובגטין וכן מבואר לקמן (סימן רנ"ג סעיף ח') ע"ש א"כ י"ל כיון דמתנת שכ"מ כירושה שוי' רבנן וא"כ יש להם דין יורשים והוי כמו אחים שחלקו ובא בע"ח ונטל חלקו של אחד מהם דבטלה החלוקה וה"נ כן, ולפ"ז מיושב דברי רשב"ם בבא בתרא (דף קל"ח) פירש רשב"ם דגובה מכלם דמיירי בשדות אפילו לאחר שגבה גובה מכלם דמקבלי מתנות שכ"מ כירושה שוי' רבנן ע"ש ולכאורה תמוה אמאי צריך לטעם זה דמתנת שכ"מ כירושה שוי' רבנן וכן הקשה הבית מאיר (באה"ע סי' צ"ג) ועיין בספר דברי משפט מזקני הגאון זצלל"ה מה שכתב בזה (בסי' רנ"ג סק"א) ולפי הנ"ל אתי שפיר דגובה מכלם פרשב"ם כמו שפרש"י וא"כ קשה אמאי צריכים שאר מקבלי מתנה לסייע דהא גבי שותפים שחלקו אם בא בע"ח וגובה מאחד מהם אינו חוזר על שותף שני כמבואר בט"ז הנ"ל לפיכך הוכרח הרשב"ם לומר דמתנת שכ"מ כיורש שוי' רבנן כמו יורשים שחלקו ובא בע"ח ונטל חלקו של אחד מהם דבטלה מחלוקת ועיין במסכת ב"ב (דף קל"ג ע"א) השתא בירושה דאורייתא אמרת אלמנה נזונות מנכסיו מתנה דרבנן לא כש"כ ועיין ברשב"ם ובהרי"ף ורא"ש שם ושפיר דברי הרשב"ם השתא ביורשים דאורייתא בטלה חלוקה הה"ד ביורשים דרבנן

סעי' י"ב (ג) הניחו הלקוחות בני חורין ביד הלוה ונתקלקלו בע"ח גובה מלקוחות וכו'. אבל אם לא נתקלקלו אלא שאין יכול לגבות מהן מחמת פשיעתו כגון שסילק שיעבודו מהם ולקח בקנין שלא יגבה מהם אינו גובה מלקוחות. לכאורה קשה אמאי צריך קנין דהא קי"ל מחילה א"צ קנין ועיין בדרישה (דהרא"ש) כתב כיון דאינו מוחל חוב גופי' מש"ה צריך קנין ע"ש, ולפע"ד נראה אף אם אינו מוחל חוב גופי' רק השיעבוד של קרקע זו נמי אין צריך קנין כיון דקי"ל בע"ח מכאן ולהבא גובה וא"כ לוה מוחזק לגמרי וא"צ קנין אלא י"ל מש"ה נקיט הטור ומחבר דלקח בקנין לישנא דש"ס נקיט דאיירי דאמר דין ודברים אין לי על שדה זו דצריך קנין ועיין ב"ב (דף מ"ג) ברשב"ם ורמב"ן ע"ש

סעי' י"ג (ד) אם לא נתקלקלו אבל גזלן אנס אינו טורף ממשעבדי וכו'. עש"ך (סק"ט) דפירש דכוונת הרשב"א דאיירי במעט ממון וקרקע שוה יותר והתנה עם הנכרי כשיחזיר לו המעות יחזיר לו הקרקע וגוי אלם ואינו רוצה לקיים תנאו עיין שם, ולכאורה קשה אם כן אמאי צריך הרשב"א לנקוט דנכרי הוא לוקח מאוחר אפילו הוא לוקח מוקדם נמי יכול לוקח מאוחר לומר הנחתי לך משום דמצוים בעלי זרוע לפול ועיין בתומים דכתב דאם נפל ביד אנס קודם הלואה ודאי גובה מלקוחות ע"ש ולפע"ד נראה לפי מה שפירש הש"ך דברי הרשב"א הנ"ל מוכח אפילו נפל ביד אנס לאחר הלואה קרקע אחת ואח"כ לקח לוקח קרקע ג"כ בעל חוב גובה מלוקח ואינם יכולין לקוחות לומר הנחתי