דברי התורה נא

מבעלי חובות לא זכה שכל התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה. עבקצוה"ח דכתב דלאו טעמא הוא משום אין שליח לדבר עבירה כיון דלמשלח לא הוי עבירה אלא לשליח בכה"ג מהני והביא ראיה מגטין (דף י"ב) דטעמא דרבנן דסברי יתננו לעני הנמצא ראשון דכתיב לא תלקט לעני והקשו תוס' ד"ה אלא לאביי דסובר כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עבד מהני לקני' העני ע"ש וקשה דהא אפילו אי עביד מהני לא קני העני דאין שליח לדבר עברה מזה הוכיח הקצות החושן דהיכא דאין עברה למשלח הוי שליחות ולפע"ד משם אין ראיה דהא מבואר באסיפת זקנים בשם הר"ן היכא דשייך מגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה לא מטעם שליחות הוא זכי רק כיון דיש לו מגו (ע"ש דף י"א) ולפ"ז נוכל לומר אף דעבר על לאו דלא תלקט מ"מ שפיר הקשה תוס' דיקנה עני כיון דאביי סובר דאי עביד מהני וזכה העני כיון דיכול לזכות לעצמו אם הלוקט הוא עני או אפשר אפי' הלוקט עשיר מיגו דאי בעי מפקיר לנכסי' והוי עני וחזי ליה זכי נמי לחברי' ולא מדין שליח כמבואר בר"ן הנ"ל ועיין, ולפי סברת הר"ן דסובר היכא דשייך מיגו דאי בעי זכי לנפשי' זכי נמי לחברי' לא מטעם שליחות הוא, אפשר דאפילו בשביל נכרי נמי מצי לזכות אע"ג דקי"ל דאין זכי' לנכרי כמבואר מס' ב"מ (דף ע"ב) ע"ש מ"מ היכא דמצי זכי לנפשי' יכול לזכות ג"כ בעבור נכרי ועיין בספר דברי משפט מזקני הגאון זצלל"ה (סימן רס"ט)

סעיף ב' (ב) אם הלוה אמר לאדם אחד זכה בחפץ זה לפלוני או תן מנה זו לפלוני זכה לו וכו' ואין אחד מבעלי חובות יוכל לגבות מאלו שכבר זכה בהם אחר. מקור דין זה הוא מהרמב"ם (פרק כ' ממלוה ה"ב) ובמגיד משנה כתב ע"ז וכן מבואר במס' גיטין היכא דאמר ליה תנו זכה, ובלחם משנה הקשה מאי ראיה דהתם לא איירי בחב לאחריני וכן תמהו שאר אחרונים ולפע"ד אפשר לומר בכוונת הרמב"ם דהא הרי"ף ורא"ש חולקים גבי תופס לבעל חוב במקום שאינו חב לאחרים דהרי"ף סובר דלא מהני מצד הדין דהא לוה יכול לומר לאו בע"ד דידי את אלא מצד התקנה מהני והרא"ש סובר. דמן הדין מהני במקום שאינו חב לאחרים ועיין ב"מ (דף י') ברא"ש שם ובמ"מ (אפילו) לשטת הרי"ף דסובר רק מצד התקנה מהני ממילא מובן היכא דחב לאחרים לא עשו תקנה כיון דמן התורה עדיין המעות לא יצאו מרשות לוה וזה דוקא היכא דלוה לא עשה שליח אבל היכא דלוה עשה שליח שיזכה בחוב זה לפלוני אע"פ שחייב באחריות אם בא לחזור אינו חוזר א"כ חזינן דמצד לוה זכה מן התורה שפיר מהני אפילו במקום שחב לאחרים ושפיר מביא הרמב"ם ראיה מגטין אח"כ מצאתי בזית רענן (ח"ב סי' ס"ב א"ג) שמתרץ כן באורך

סי' ק"ו סעיף ב' (א) ג' ראיות צריך להביא לב"ד ואח"כ יפרע שלא בפניו וכו', עש"ך (סק"ו) דחולק על תשובת מבי"ט דסובר היכא דמלוה מוציא שטר שאינו מקוים ולוה מודה שכתבו ועדיין לא פרעתי אינו נאמן נגד לקוחות או נגד שארי בע"ח ע"ש ולכאורה קשה מרש"י ב"מ (דף ז') דרש"י סובר דתורף עדיף מטופס משום שיש בו זמן גובה מלקוחות לרשב"ג דסובר מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו ע"ש מבואר היכא דלוה מודה מהני הודאתו אפילו לגבות מלקוחות וכן הקשה התומים וכן מצאתי בת"ח ע"ש ולפע"ד נראה דלא קשה דהא התם בב"מ ר' אלעזר אמר כן היכא דזה נוטל טופס וזה נוטל תורף ונפ"מ לגבות ממשועבדים ור"א סובר דלא חיישינן לקנוניא כמבואר במס' ב"מ (דף י"ג) ע"ש הלכך שפיר פירש רש"י לרשב"ג דגובה ממשעבדי אבל לדידן דקי"ל דחיישינן לקנוניא שפיר פסק הש"ך אף דלוה מודה אינו גובה מלקוחות דחיישינן לקנוניא

סי' קיז סעיף א' (א) אם ירשו קרקע ומטלטלין ואין מפורש בשטר שיגבה מטלטלין בין בחייו בין במותו והיורשים רוצים להגבות להבע"ח קרקע והוא רוצה לגבות מטלטלין הדין עם היורשים עסמ"ע (סק"ו) דכתב הטעם כיון דמך הדין מטלטלין דיתמי לבע"ח לא משתעבדי ולכאורה קשה דהא סמ"ע עצמו (סק"ג) כתב דהרא"ש סובר בזמן הזה מטלטלין דיתמי גובה בע"ח בלא תקנת הגאונים ע"ש וא"כ אמאי יכולים יתומים לסלק בע"ח בקרקע אפילו הניח להן אביהן מטלטלין ולפע"ד נראה ליישב לפי מה שכתבתי לעיל (סימן ק"א) דמן התורה אף לוה בעצמו יכול לסלק בקרקע אפילו היכא דאית ליה, זוזי כמבואר ברמב"ן ב"ב (דף צ"ב) וכן כתב הסמ"ע לקמן (סימן ק"ן) להדיא ע"ש ומשום הכי ממילא מיושב שפיר דהא אנן קי"ל אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית ועיין לקמן (סימן ק"ח סעיף י"ח) ע"ש דגבי יורשים אוקמיה אדאורייתא ומדאורייתא דינו בזיבורית ה"נ כן אף דהניח להן אביהם מטלטלין וקרקע יכולים היורשים לסלק הבע"ח בקרקע כדין תורה כנ"ל

סעי' ב' (ב) טען היורש שאביו לא הניח לו ממון ואינו חייב לפרוע חוב אביו משלו אם טוען המלוה ודאי שאביו הורישו ממון נשבע היורש היסת ונפטר עיין מה שכתבתי לעיל (סימן ע"ג) ליישב הרמב"ם (דפרק ה' ממלוה) ע"ש

סעיף ד' (ג) יורש שמכר כל נכסי אביו ואין בע"ה יכול לטרוף מהלקוחות כגון שמכרם לכותי וכיוצא בזה יש אומרים שגובה מהדמים שביד יתומים ויש אומרים שאינו גובה. עסמ"ע סקי"ד והה"ד במלוה ע"פ או מלוה בשטר ולא שעבד לו מטלטלין אגב קרקע עכ"ל ולכאורה קשה דהא מבואר באה"ע (סימן קי"ב סעיף י"ד) דאם מכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו ואין הבנות גובות מהן אפילו מן הדמים ע"ש ועיין בח"מ ובית שמואל ועיין בתומים ע"ש ולפע"ד נראה אף דקי"ל גבי יתומים שמכרו בנכסים מועטים אין בנות גובות מדמי מכירה לצורך מזונות י"ל דהטעם הוא דהא הר"ן הביא בשם הרשב"א במסכת כתובות (ריש פרק מי שהיה נשוי) דגבי מזונות הקילו ועשאן כאלו לא חל השעבוד עליהן מעיקרא אלא בכל יום חל שעבוד מזונות מחדש ע"ש ולפ"ז י"ל אף דהטור ומחבר סוברין כשטה ראשונה דחייבים שאני הכא דחל השעבוד מעיקרא ושפיר חייבים מטעם מזיק אבל התם לא חל שעבוד מעיקרא לכך אין הבנות גובות מהן ודומה למה