דברי התורה לט

זוזי [ולפי] המבואר בשטה מקובצת שפיר דברי הטור

סעי' ו (ב) שנים שיש לכל אחד שטר חוב על חברו במנה והיה בענין שהדין הוא שיעמוד כל אחד בשלו ומכר אחד מהם חובו לאחר הלוקח גובה מהלוה וחוזר הלוה וגובה מהמוכר מבני חרי עסמ"ע (סקכ"א) דהביא טעם בשם הטור כיון דאם לקח עידית ובינונית זה גובה וזה גובה משום הכי לא הוי כשטר פרוע ועיין בד"מ דהביא דמשמע מתשובת הרא"ש דחולק על זה וכן בעה"ת הביא חולקים ע"ש ולכאורה תמוה מסוגיא דכתובות (דף ק"י ע"א) דהקשה לוקמי' ביתמי דמגבי גבי וכו' וא"כ מוכח דאפילו לרב ששת לא הוי כשטר פרוע וכש"כ לרב נחמן וכן הקשה התומים ע"ש ולפע"ד נראה ודאי אף לפוסקים דסוברים דלוקח אינו יכול לגבות משום דהוי כשטר פרוע, דזה דוקא בשעת לקיחה הי' באופן דכל אחד יעמוד בשלו מש"ה סוברים דהוי כשטר פרוע אבל אם בשעה שלקח הי' באופן דאף מוכר עצמו, יכול לגבות דהיינו שטר חוב שלו הגיע זמנו קודם שטר חוב של חבירו א"כ ודאי מכירה מעלייתא הוי חף דאח"כ הגיע זמן שניהם מ"מ בשעת מכירה מכירה מעליא הוי אלא איירי דגם בשעת מכירה נמי כל אחד עומד בשלו בזה סוברים קצת פוסקים דהוי כפרוע, ממילא לא קשה דשפיר מקשה הגמ' לוקמי' ביתמי דהיינו דלא צריך לאוקמי' דזה גובה וזה גובה, דזה גובה קודם ואח"כ כשהגיע זמן שני גובה אלא די"ל דעתה שניהם הגיע זמן אבל כשנפלו לפני יתמי הי' זמנם קודם לשטר אחר ושפיר ירשו שט"ח

סי' פ"ו סעי' א' (א) ראובן שנושה מנה בשמעון ושמעון בלוי מוציאין מלוי ונותנים לראובן. ועיין וכו' [הג"ה] ראובן שיש לו משכון מן הכותי והכותי חייב לשמעון יש אומרים דיכול שמעון לפדות המשכון מראובן ונותן לו קרן וריבית שעלה עליו וגובה חובו מן המותר וכן נ"ל מאחר שאין לכותי לפרוע בענין אחר שמעון יש לו כל זכות דכותי ואעפ"י שיש מי שחולק בזה נראה לדון כמו שכתבתי. עש"ך (ס"ק ד') דכתב דאף דהי' ברירה ביד כותי לפדות קודם זמנו ולנכות מן הריבית אפ"ה צריך ליתן כל ריבית שיעלה לזמן קצוב ההוא, ובתומים חולק על זה ולפע"ד נראה בזה כדעת התומים דאל"כ אמאי צריך הרמ"א לומר כיון דאין לכותי נכסים לפרוע תיפוק לי' דהא גבי פקדון מבואר לקמן (סעיף ד') דאפי' אית ליה נכסי נמי מוציאין מיד הנפקד אלא ודאי כשיטת התומים מש"ה היכא דאית ליה נכסי לכותי אין מוציאין כיון שיש לו ריוח במה שמונח תחת ידו

סעיף ה' (ב) אין שמעון יכול למחול ללוי. עש"ך (ס"ק י"א) דהביא בשם הריטב"א ור"ן היכא דאין חוב ברור לא שייך שעבודא דר"נ והש"ך חולק ועיין בתוס' ב"ק (דף ע"א) מבואר אפי' חוב שאינו ברור נמי שייך שיעבודא דר"נ ע"ש ועיין מה שכתבתי לעיל (סימן מ"ז)

סימן פ"ז סעיף א' (א) אבל הכופר בכל ואין עד אחד מכחישו פטור משבועת התורה בין במלוה ובין בפקדון. עסמ"ע (סק"ה) דכתב לאפוקי דעת רש"י דסובר גבי פקדון כופר בכל נמי חייב שבועת התורה ע"ש, ובהגהות דרישה ופרישה הקשה על דעת רש"י דסובר דהילך לא הוי אלא בפקדון א"כ אמאי פטור לו יהי' ככופר הכל הא דעת רש"י בפקדון אפילו כופר הכל חייב וכן הקשה הט"ז ותירצו די"ל מה דהודה הוא פקדון ומה שכופר הוא מלוה ע"ש, ולפע"ד י"ל דעיקר טעם של רש"י הוא כיון דלא שייך אין אדם מעיז וגם איכא חזקה אין אדם תובע אלא א"כ יש לו מש"ה אפילו כופר הכל נמי חייב ממילא יש לומר דסברת חזקה אין אדם תובע דהיינו לכל הפחות מקצת תביעה יש לו עליו מש"ה בכופר הכל בפקדון סובר רש"י דלא שייך חזקה אין אדם מעיז מש"ה כופר הכל נמי חייב שבועת התורה אבל הכא גבי הילך דבאמת יש לו עליו מש"ה אף דלא שייך חזקה אין אדם מעיז אפ"ה כיון דבאמת יש לו עליו מש"ה אף דלא שייך חזקה כיון דיש לו דין כופר הכל וחזקה אין אדם תובע לא שייך כאן דבאמת יש לו עליו מש"ה שפיר פטור משבועת התורה וכן מצאתי בלחם משנה פ' א' מהלכות טוען שכתב על דבר אחר סברא זו עי"ש, אח"כ מצאתי בזית רענן (ח"ב ריש סי' נ"ח ובחידושי תורה שם בפ' משפטים) שכתב ג"כ דסברת רש"י משום חזקה דאין אדם תובע עי"ש מה שכתב בזה

ומדי דברי זכור אזכור מה דקשי' לי על שיטת רש"י דסובר גבי פקדון אפילו כופר הכל חייב שבועת התורה, דהא קתני במתניתין ב"ק (דף קי"ח) אם אמר איני יודע אם הפקדת אצלי פטור מלשלם ולשיטת רש"י הל"ל דהוי מתוך שאיל"מ דהא אם כופר הכל הי' חייב שבועה דאורייתא ועכשיו דאומר איני יודע הוי לי' מתוך שא"יל"מ וצע"י

(ב) ואפילו אם יתן לו משכון על מה שמודה בו אינו חשוב הילך. [הג"ה] וי"א דמשכון חשוב הילך דהא אפילו שטר חשוב הילך. עש"ך (סק"ה) דפסק דאפילו המשכון מונח אצלו משעת הלואה מ"מ לא הוי הילך והקשה דהא הרמב"ם סובר אפילו כתב יד שיש בו נאמנות כיון שאינו יכול לכפור נקרא הילך ותירץ דהתם בכתב יד אין יכול לכפור במעות עצמו שתובעו משא"כ הכא גבי משכון מ"מ יוכל לכפור המעות אינו הילך ועוד כתב הש"ך נפקא מינה אם נאבד המשכון ע"ש ולפ"ז מיושב הטיב לשון רמב"ם (פרק ד' מטוען ה"ד) דכתב וז"ל אין זה מודה במקצת שהשטר לא תועיל בו כפירתו והרי כל נכסיו משועבדים בו עכ"ל ועיין בלחם משנה ומשנה למלך דהקשו למה כתב הרמב"ם כל נכסיו משועבדים ופירושם דחוק מאוד לפע"ד ולפי דברי הש"ך מיושב שפיר דברי רמב"ם דרמב"ם גלה לנו בזה דדוקא בכה"ג דכל נכסיו משועבדים, אז נקרא אין יכול לכפור אבל יש לו עליו משכון אע"ג דכתם נמי אין יכול לכפור מ"מ לא נקרא הילך כיון דתועיל כפירתו שלא יגבה מעות כמו שמבואר בש"ך הנ"ל שפיר מחויב שבועה דאורייתא כמו שכתב הרמב"ם שם (הלכה ו') ועיין

סעי' ו' (ג') הודה במקצת ועד אחד מסייעו יש אומרים שפוטרו משבועה וי"א שאינו פוטרו