דברי התורה לז

סי' ע"ט סעי' ה' (א) טענו מנה לי בידך ואמר לו לא היו דברים מעולם ועדים מעידים שהלוהו וחזר ואמר פרעתיך הוחזק כפרן לאותו ממון וחייב לשלם ואין המלוה צריך לשבע. הנה במס' בבא בתרא (דף ה') כותל חצר שנפל מחייבין לבנותו עד ד' אמות בחזקת שנתן עד שיביא ראי' שלא נתן ועיין רש"י דפי' שיביא עדים שתבע ולא נתן, וערא"ש דהקשה על פי' רש"י ופי' שם פי' אחר וז"ל כגון שעמד שמעון בדין וחייבוהו ב"ד לבנות עד ארבע אמות וסירב על צווי ב"ד הרי הוא בחזקת שלא נתן כדין גזלן עכ"ל, ולכאורה צריך להבין אמאי תלוי דין זה בדין גזלן הא בגזלן גופי' קי"ל לקמן (סימן שפ"א) הגוזל את חבירו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים, ולפע"ד נראה לתרץ דברי הרא"ש דהא הקשו התומים והקצות החשן אמאי גזלן נאמן לומר החזרתי היכא דגזל בעדים הא לא גרע מהוחזק כפרן, ומשום קושיא זו סוברים היכא דגזל לפני ב"ד באמת אין נאמן לומר פרעתי או החזרתי ולפי זה יש לומר דכוונת הרא"ש דהכא איירי דסירב לפני ב"ד שאין רוצה לבנות עד ארבע אמות לפיכך שפיר כתב הרא"ש דהוי כדין גזלן היינו גזלן שבא לפני ב"ד וגזל לפני ב"ד אינו נאמן לומר פרעתי והחזרתי

סעיף ט' (ב) אינו מוחזק כפרן אלא א"כ כפר בב"ד ובאו שני עדים והכחישוהו אבל הטוען להד"מ וחייבוהו שבועה וכו', [הג"ה] ואפילו במקום דאיכא למימר דמה שהודה משום שראה עדים שבאו מ"מ הואיל והודה קודם שבאו העדים אינו הוחזק כפרן עש"ך (סקכ"ב) שכתב דמה שהקשה הסמ"ע על הב"י וד"מ שכתבו דין זה בשם מצאתי כתוב דהא כבר כתבוהו הטור בהדיא לק"מ כי בטור אינו מפורש די"ל אפילו באו עדים אחר טענה שניי' והכחישו ע"ש. ולכאורה מגומגמים דברי הש"ך בזה ונראה בכוונתו דהטור איירי דחזר וטען טענה שנית וסתר טענה ראשונה ואח"כ באו עדים אבל מה שהביאו ב"י וד"מ בשם מצאתי כתוב איירי דלא טען טענה שניי' קודם שבאו העדים רק שחזר מטענה ראשונה קודם שבאו העדים ואמר כי טענתו ראשונה לא היתה אמת ואחר שבאו העדים טען טענה שניי' אפ"ה נאמן כיון שחזר מטענתו ראשונה קודם שבאו העדים וזה אין מפורש בטור ולכך כתבו בשם מצאתי כתוב

סי' פ"א סעיף ג' (א) בבריא נמי דוקא איהו גופי' מצי למטעון משטה הייתי בך אבל אם לא טען אנן לא טענינן ליה אבל ליורשיו אנן טענינן שמא לא כיון אביהם אלא להשטות. עש"ך (ס"ק יוד) דהביא המרדכי בשם רב סעדי' גאון דצריך לישבע שנתכווין להשטות משום דקשיא לי' דהא סוגיא ערוכה היא וש"ך תירץ נוסחא שלפנינו ע"ש ועיין בתומים דכתב דתירוץ של הש"ך דחוק, ולפע"ד נראה דבר נכון די"ל דפי' דהגירסא במרדכי הי' דפסק ר"י דאי לא טען אנן לא טענינן ליה ואף דסוגיא ערוכה היא י"ל דהגמרא פירש על הברייתא קודם דתקנו רב נחמן שבועת היסת שפיר צריך לטעון דכוונתו היה להשטות דאל"כ אינו נאמן דהא הוי הודאתו בפני עדים אבל לדידן דממילא צריך לשבע שאינו חייב מצד כופר הכל א"כ כיון דנשבע אפשר לומר דאף אם לא טען אנן טענינן דכוונתו היה להשטות קמ"ל המרדכי דאפילו נשבע היסת צריך לטעון בפירוש דכוונתו היה להשטות דאל"כ אמרינן דבשקר נשבע כמו שכתב סמ"ע בעצמו (סק"ב) ועיין

סעיף י' (ב) הודאה בפני עד אחד הוי הודאה בין לשבע על פיו אם כפר בין לפרוע אם הודה שהודה בפניו ונראה לפע"ד היינו דוקא היכא דאם כפר צריך לשבע כיון דאמר אתה עד מש"ה אם הודה חייב אבל אם הודה בינו לבין עצמו אף שאמר בדרך הודאה גמורה ודאי לא מהני כמבואר בש"ך (ס"ק ס"ב) ע"ש וגדולה מזו מבואר בש"ך (ס"ק כ"ד) אפילו אם אמר רצוני שתודה בפני עדים ואמר הן סובר רמ"ה דמהני וש"ך חולק מכש"כ היכא דליכא עדים אף שהוא אמר שהודה בינו לבין עצמו בדרך הודאה גמורה מ"מ לא מהני כיון שיכול לכפור ומכח זה נלפע"ד דלא כדעת הגאון בקצות החושן דסובר דאפילו בקרקע היכא דאם מכחיש לעד א"צ לשבע מ"מ אם אומר לפני העד ואמר אתה העד מהני אבל לפי הנ"ל אינו כן אלא כיון דיכול לכפור ואין צריך לשבע דאין נשבעין על שעבוד קרקעות הוי מילי דכדי וכמו בינו לבין עצמו דלא מהני ה"נ לפני עד אחד וכדומה לזה כתב הרמב"ן בבבא בתרא (דף ל"ט) מחאה בפני שנים ואין צריך לומר כתובו דדוקא בפני שנים אבל בפני עד אחד לא הוי מחאה כלל כיון דיכול לכפור ואין צריך לשבע נראה מזה כמו שכתבתי

סעיף י"ח (ג) מי שמת ונמצא כתוב באחד משטרותיו שטר זה חציו לפלוני לא זכה אותו פלוני בחצי השטר, הודה בפני עדים בלא קנין אע"פ שאמר להם כתבו שטר זה אם לא אמר אתם עדי לאו הודאה היא. עש"ך (סקמ"ח) דתמה על הטור ומחבר דהא כיון דאמר כתבו שטר ודאי כמאן דאמר אתם עדי דמי וכן מבואר ברמב"ם ע"ש וכדי שלא יהיו דברי המחבר תמוהים כל כך נלפע"ד לתרץ דכוונת המחבר דהודה בפני עדים ואמר להם כתבו שטר אבל לא אמר כתבו שטר ותנו לידו דודאי אם אמר כתבו שטר למלוה הוי הודאה חזקה וברורה אע"פ דצריך לאמלוכי ביה לכמה פוסקים כמבואר (בסימן ל"ט סעיף ב') מ"מ הוי הודאה גמורה אבל היכא דהודה בפני עדים ולא אמר כתבו שטר ותנו ליד המלוה רק אמר כתבו שטר י"ל מה שהודה שלא להשביע אמר כן ומה שאמר כתבו שטר כוונתו דרוצה להלוות שיהיה השטר מוכן וא"כ שפיר כוונת דברי הרא"ש כמו שפירש בית יוסף ואינו נגד דברי רמב"ם

סימן פ"ב סעי' י"ג (א) טען הלוה על השטר מקוים שחציו פרוע והמלוה אומר שלא נפרע ממנו כלום ועדים מעידים שכולו פרוע נשבע הלוה וגובה מחצה מבני חרי. עש"ך (ס"ק ל"ז) דחולק על הב"ח וס"ל דזה דוקא במלוה בשטר אבל במלוה ע"פ בכה"ג אינו גובה אלא מחצה ועל זה שכפר פטור לוה בלא שבועה ע"ש, ולפע"ד נראה ראי' מפורשת לדברי הב"ח דהא הרא"ש ב"מ (דף ב') הביא ראי' דעד מסייע פיטר משבועת התורה דהא אנך קי"ל כר' חייא קמייתא דחייב שבועה על השאר וילפינן מפיו ועד אחד ואי ס"ד דעד המסייע אינו פוטר לפרוך