דברי התורה כח

ניחותא דלוה מ"מ דלמא מוקדם הוא או שטר פרוע ויגבה מלקוחות וגבי לקוחות לא שייך ניחותא וגם הם אינם יודעים מנפילה אלא ודאי מוכח כשטת הש"ך דסימן לא מהני רק לגבי לוה אבל לא לגבי לקוחות ושפיר הקשה הגמרא, ותוס' שפיר הקשה דלמא באמת ניחא ללוה דלגבי לוה מהני ניחותא דידיה מוכח בהדיא כשטת הש"ך: סעי' ט"ו (ו) שנים אוחזין בשטר המלוה אומר שלי הוא והוצאתיו להפרע בו ממך ולוה אומר פרעתיו וממני נפל אם היה השטר שיכול לקיימו זה ישבע וזה ישבע וישלם לו הלוה מחצה. עסמ"ע לקמן (סימן קל"ח) דהביא שטת רש"י ורמב"ן היכא דאיכא ודאי רמאי אף שהחלוקה יכולה להיות אמת מ"מ יהא מונח ע"ש א"כ על זה קשה דהכא גבי אדוקים בשטר דאיכא ודאי רמאי אמאי יחלוקו נימא יהא מונח וכן הקשה תוס' ע"ש ולפע"ד אפשר לתרץ דהכא גבי שטר ליכא ודאי רמאי די"ל דלוה מ"מ אומר שפרע משום אשתמוטי דהא קי"ל כופר במלוה כשר לעדות מטעם זה אבל גבי זה אומר אני ארגתיה וזה אומר אני ארגתיה לא שייך זה בודאי אינו חלוקה אמת מש"ה סוברים רש"י ורמב"ן יהא מונח

ומה שהקשה נתיבות המשפט כיון דמדמה השטר לטלית ה"נ יאמר המלוה מה אתם שמין המחצה שלי יכתוב שובר על חצי ואין רצוני למכור חצי שט"ח שלי. לפע"ד לא קשה דהתם גבי טלית הטלית הוא גופא ממון לפיכך חולקין, אבל הכא גבי אדוקין בשטר צריכים להבין באמת אמאי נוציא ממון מן הלוה הא לוה הוא מוחזק ואית לן למימר המוציא מחברו עליו הראיה רק אנן אמרינן זה שהשטר שוה למכור הוי ג"כ מלוה מוחזק מש"ה אינו נוטל רק מה ששוה השטר למכור אבל יותר ממה ששוה אע"פ דנכתב בשטר על זה לא הוי מלוה מוחזק ואמרינן המוציא מחברו עליו הראיה ועיין בחדושי הר"ן ב"מ בסוגיא דתקפו כהן דמאי דאמרינן בגמרא אנן סהדי דמאי דתפיס האי דידיה י"ל דלאו ודאי הוא אלא ספק ע"ש, וכן נראה מלשון הגמרא (דף ג') גבי שנים אוחזין דאיכא למימר תרווייהו הוא ואיכא למימר דחד מנייהו הוא ע"ש ואמאי יכול להוציא מיד הלוה מחצה אלא ע"כ מטעם הנ"ל ושפיר חולקין רק שווי' השטר דעל שווי' השטר נקרא שניהם מוחזקין ולא יותר ומיושב קושיית הנתיבות

סי' ס"ו סעיף א' (א) אותיות אינן נקנין אלא בכתיבה ומסירה עסמ"ע וש"ך (סק"א) דיש מחלוקת בין הפוסקים אי מכירות שטרות דאורייתא או דרבנן ע"ש, והרא"ש וכמעט כל הפוסקים סוברים דמכירות שטרות דרבנן, ולפ"ז נראה טעם נכון דמשום הכי פסק הטור היכא דמחל שטר חוב שמכר א"צ לשלם ללוקח רק דמים שנתן והרא"ש ב"מ פרק שנים אוחזין כתב הטעם משום דמעיקרא זביני ריעי היא ועיין לקמן (סעיף ל"ב) ובסמ"ע (ס"ק ע"ו) ולפ"ז נוכל לומר [כיון[ דאם היה מכירות שטרות דאורייתא לא הוי יכול למחול ולא היה צריך לשלם כלום דהא יכול לומר אין אני מזיק אותך רק דפוסקים סוברים דמכירות שטרות דרבנן משום הכי יכול למחול וע' בהרא"ש פרק הכותב וא"כ כל ההיזק בא מחמת שמכירה אינה מכירה גמורה וכיון דחסרון היא בעיקר המכירה שפיר א"צ ליתן לו רק דמים שנתן דהא מחמת שחסרון היה בעיקר המקח נעשה הפסד ללוקח ולפ"ז מיושב קושיית הב"י על הטור דהטור פסק היכא שבא בע"ח מוקדם והוציא שטר מלוקח או שבא אחר והביא ראיה שקנה תחלה מכח אחריות טעות סופר גובה לוקח כל דמי שויי' השטר והקשה הב"י דהא לא עדיף ממחל וא"צ לשלם רק דמים שנתן לשטת הטור ע"ש ועיין לקמן סעיף ל"ד) ולפי הנ"ל ניחא דהתם אינו הפסד ללוקח משום דמכירה אינו אלא דרבנן דאף אם היה מכירה התורה נמי בע"ח של מלוה היה מוציא מלוקח או לוקח מוקדם ולא הוי חסרון בעיקר מכירה ולפיכך צריך לשלם ללוקח כל דמי השטר ועיין

סעיף ג' (ב) הנותן נכסיו לאחד במתנת בריא מטלטלין אגב קרקע בקנין והיה לו שטרות אע"ג דשטרות בכלל נכסי אינון לא קנאם כיון שלא כתב לו קני לך איהו וכל שעבודא דאית ביה עסמ"ע דלאו דוקא הה"ד אם אמר קני לך איהו וכל שעבודא דאית ביה (לא) (נמי] קנה ועש"ך (סקי"ב) דחולק על המחבר ופסק דאע"ג דלא אמר ליה קני לך וכו' נמי מהני כיון דאמר נכסי הוי הכל בכלל נכסים והוי כאלו אמר בפי' קני לך איהו וכל שעבודא ע"ש ולפע"ד נ"ל בסייעתא דשמיא דבר נכון אף דבאמת נכלל שעבוד בכלל נכסים הא קי"ל שכיב מרע שאמר נכסי לפלוני והי הכל בכלל כמבואר במס' ב"ב (דף ק"ן) אמר נכסי לפלוני שטר אקרי נכסי וכו' הלכך שכ"מ שאמר נכסי לפלניא שטר אקרי נכסי וא"צ לומר קני לך איהו וכל שעבודא דאית ביה אף לפוסקים דסוברים גבי שכ"מ שאמר תנו שטר חוב לפלוני צריך לומר קני לך איהו וכל שעבודא דאית ביה כמבואר בחושן משפט (סימן רנ"ג סעיף כ') ועש"ך (סקכ"ט) אבל אם שכ"מ אמר נכסי לפלניא הוי שטר בכלל וא"צ לומר קני לך איהו וכו' כיון דשיעבוד נכלל בכלל נכסים אבל זה דוקא גבי שכ"מ לפי שגבי שכ"מ אם אמר הלואתי לפלוני הלואתו לפלוני לפיכך אם אמר נכסי לפלוני קנה המקבל ג"כ את השטר דשעבוד נכלל בכלל נכסים אבל גבי בריא הנותן נכסיו במתנה מטלטלין אגב קרקע בקנין והיו בו שטרות נהי ששעבוד בכלל נכסים מי יימר ששעבוד אשר הקנה לו היה דעתו של הנותן ששיעבוד יהיה נגרר אחר השטר דדלמא היה כוונתו שיהיה לו קנין בפני עצמו ובפ"ע אין בריא יכול להקנות מלוה אגב קרקע כמבואר בח"מ (סימן צ"ה סעיף כ"ו) ובסמ"ע (ס"ק ס"ו) ועיין נמוקי יוסף פרק מי שמת ד"ה ש"מ שאמר הלואתי לפלוני ולפ"ז מיושב קושיית התומים דדברי הרשב"א סתרי אהדדי דסובר לקמן (סימן רנ"ג) דשכ"מ שאמר שט"ח לפלוני צריך לומר קני לך איהו וכל שעבודא ובשכ"מ שאמר נכסי לפלוני פסק דקנה המקבל אע"פ שלא אמר קני לך וכל שעבודא כמבואר לקמן (סימן רמ"ח) ולפי הנ"ל ניחא דהתם גבי שט"ח לפלוני יכול להיות שלא הקנה לו השיעבוד אבל הכא באומר נכסי לפלוני השעבוד נכלל בכלל נכסים אף שלא אמר קני לך וכל שעבודא אע"פ שדעתו היה שלא יהיה ע"י שטר רק שעבוד בפני עצמו נמי קנה דשכ"מ שאמר הלואתי לפלוני הלואה לפלוני ועיין

סעיף כ' (ג) ראובן הפקיד שטרי חובות אצל שמעון ואמר לו שטרות שהפקדתי בידך תנם ללוי במעמד ג' כל זמן שלא חזר בו יש לשמעון לתנם ללוי וכו' ואם כתב לו והקנה לו הן וכל השעבוד שבהם והמחה אצל אותו שמופקדים בידו